ר"י מיגאש יז

שער של פול המצרי מותר שורה אחת של קישואין שורה אחת של דלועין שורה א' של פול המצרי אסור לפי שהשער של דלועין שהוא באמצע אם הטה אותו לצד הקישואין או לצד הדלועין ערבוב הוי ואסור. פי' והא הכא דשורות שורות נינהו וכל שורה מהם מובדלת מחברתה ואפ"ה כיון שהשער של זרעים מערבי בהדדי בא ערבוב ובטל את השורה ופריק שאני התם דאיכא שרכא. פי' העלין רחבין כלומר כיון שהדבר ידוע שעלין של קישואין ושל דלועין עלין רחבין הם ונמתחים הטב על הארץ ומערבבי בהדדי טובא ומ"ה בא ערבוב וביטל את השורה אבל שאר ירקות שאינן עלין רחבין ואין נמתחים הטב על הארץ לא מטי ערבוב לבטל שורה אמר רב כהנא אמר רבי יוחנן הרוצה לעשות כל גנתו ירק עושה ערוגה ששה ומעגל בה חמשה עגולין וממלא קרנותיה כל מה שירצה. פי' דכי תנן במתני' דזורע בתוכה חמשה זרעונים שנמצא צריך הוא להרחיק בין זרע לזרע טפח ומחצה ה"מ בשזורע אותם בריבוע שאם אינו מרחיק ביניהם כשיעור הזה נמצא הזרעונים מתערבבים בערוג' עכשיו שזורע אותן עגולות ולא מרובעות נכרין הם למראית העין מפני שיפוע הקרנות ואינם מתערבבים הלכך עוגל חמשה עגולים אלו בלי שירחיק כלום בין זרע לזרע וממלא את הקרנות כל מה שירצ' ונמצא משתכר בקרנות ומשתכר עוד באמצע שני טפחים לפי שהזורע אותם בריבוע אינו יכול לזרוע באמצע אלא טפח אחד בלבד ועכשיו הרי הוא זורע שלשה טפחים שהרי כשעוגל ד' טפחים אלו שיש באמצע הערוגה (לכן) לבן חוזרים ג' טפחים כדקי"ל כמה מרובע יתר על העיגול רביע ודייקי' והא איכא דביני ביני. פי' דקס"ד דהא דקאמר הרוצה למלאות את גנתו ממש קאמ' ומש"ה מקשינן והאיכא דביני ביני והוא הריוח שיש בין הריבוע לעיגול לפי שכשעוגל את המרובע נמצא שנעשה הריוח בין זרע לזרע מחמת שיפוע העיגול של זה ושיפוע העיגול של זה ומהדרינן אמרי דבי רבי ינאי במחריב את הבינים כלומר זה שאמרנו כל גנתו לאו כל ממש הוא אלא לאיתויי קרנות שני טפחים דמשתכר להו באמצע הוא דקאמר אבל לעולם בין הבינים שנעשה מחמת שיפוע העגול מחריב להו ולא זרע להו דאי לא מחריב להו הויאן להו מרובעות ומיערבי בהדדי רב אסי אמר אם היו זרועים שתי זורען ערב כלומר אפילו בלי שיהיו עגולין נמי הכי יש דרך לעשות שיהיו מותרים בלא הרחקה שאם היה מין זרוע שתי מצפון לדרום זורע מין אחר בצדו ממזרח למערב שכיון שהוא עושה כן הרי הן ניכרים למראית העין שזה בפני עצמו הוא ואין כל אחד מתערב עם חבירו: איתיביה רב אשי לרב כהנא עבודת ירק בירק ששה טפחים ורואין אותה כטבלא מרובעת כדי שתראה בפני עצמה. פי' ברוצה להכניס ירק בתוך ירק אחר עושה ערוגה ששה כטבלא מרובעת כדי שתראה בפני עצמה פי' שאם היתה פחותה אינה חשובה כדי שתראה בפני עצמה אלא מכלל השדה שיש בה האחר היא נראית כטבלא מרובעת הוא דשרי כלומר להראות שדה בפני עצמה היא אבל באם היו זרועין שתי זורען ערב לא אלא אכתי מיקריא שדה א' ואסור ומהדרי' התם לאקולי בה קולא אחרינא כלומר לעולם באם היו זרועים שתי זרועים ערב משתרי' ומתחזי דכל חד וחד משדה אחריתי באנפי נפשה הוא והאי דקתני עושה ערוגה ששה כטבלא מרובעת להתיר ראש תור הנכנס לה וראש תור היוצא ממנה שאם היתה פחות מששה אי נמי שלא כטבלא מרובעת לא חשיבא כי היכי דניהוי ההוא ראש תור הנכנס לה וראש תור היוצא ממנה בסוף שדהו וכיון שיש בה ששה והיא כטבלא מרובעת שדה באנפי נפשה מתחזיא ומתחזי ההוא ראש תור הנכנס לה והיוצא ממנה כסוף שדהו ולא מערבי בהדדי ע"כ בלשונו ז"ל: סימן כז הביאה רבינו בצלאל ז"ל בש"מ לכתובות במאי דשייך לדע"א ע"ב: סימן כח והא דאמרינן (כתובות דף ע"ב ע"א) אמר רב כהנא המדיר את אשתו שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכברה רחים ותנור. היינו טעמא דנקיט הני מילי משום דארח עלמא הוא דלושלינהו נשי להדדי אבל בגדים ומצעות דלא רגילי נשי למושלינהו להדדי משום דדמיהן יקרים כי מדר לה דלא תושלינהו ליכא הכא שם רע בשכנותיה ודקאמרת בשלמא שלא תשאיל איכא שם רע בשכנותיה אלא שלא תשאל מאי שם רע איכא הכא. דכיון דידעי שכנותיה דאיהי לא שיילא מנייהו אינהו נמי לא שיילי מינה והיינו שם רע ע"כ בלשונו ז"ל: סימן כט וששאלת הא דתניא (שם) ר"מ אומר כל היודע באשתו שהיא נדרנית. וקאמרת היכי מצי מפר לה והא קי"ל דאין הבעל מפר אלא דברים שיש בהם עינוי נפש ועוד אמאי צריך להקניטה עד שתדור בפניו: תשובה דקאמרת והא אין הבעל מפר אלא בדברים שיש בהן עינוי נפש הכא נמי כי מפר לה בדברים שיש עינוי נפש הוא דמופר לה. ודקאמרת אמאי צריך להקניטה כדי שתדור בפניו הכי קתני כל היודע באשתו שהיא נדרנית כלומר שנודרת ואינה מקיימת וחייש דילמא נדרה בפניו ולא מקיימ' ואיהו לא ידע כי היכי דלפר לה ומייתי בניה בההוא עון כדאמרינן התם בעון נדרים בנים מתים ויקניטה כדי שתדור בפניו ויפר לה ודקאמרת אמאי אינו מפר לה עד שתדור בפניו לימא לה כל נדרים שתדור מכאן ועד יום פלוני הרי הן מופרין. אלו אמר לה הכי ההיא הפרה לא מהניא מידי דהא תנן האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן ועד יום פלוני הרי הם קיימין הרי הן קיימין. הרי הם מופרים רבי אליעזר אומר מופר וחכמים אומרים אינו מופר א"ר אליעזר ק"ו אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור לא יפר שלא באו לכלל איסור אמרו לו אישה יקימנו ואישה יפרנו את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר לא בא לכלל הקם לא בא לכלל הפר והל' כחכמים דקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים ומ"ה לא סגי ליה להאי דחייש דילמא נדרה אשתו ולא מקיימא ואיהו לא ידע דנדרה כי היכי דלפר לה אלא עד שיקניטנה כדי שתדור בפניו ויפר לה ע"כ בלשונו ז"ל: סימן ל וששאלתם הא דתני רבי חייא (חולין דקל"ד ע"א) שמנה ספיקות נאמרו בגר ומכללן בכור בהמה טמאה האי בכור בהמה טמאה ספק פטר חמור הוא כגון שהיה ספק אם הוא בכור או לא דה"ל ספק איסורא אבל ספק פדיון פטר חמור כגון שנפדה אותו ספק פטר חמור בשה דפקע ליה איסוריה מההוא פטר חמור הוה ליה ההוא שה ספק פדיון פטר חמור וכי אתי כהן למשקליה אמרינן ליה לכהן זיל אייתי ראיה דההוא פטר חמור הוה כי היכי דליהוי האי שה פדיון פטר חמור ושקיל וכיון דלא מצי מייתי ראיה ה"ל ספק ממונא ולקולא כלומר חומרא לתובע וקולא לנתבע ע"כ בלשונו ז"ל: