ר"י מיגאש יב

הנז' דאוריי' היא שזה דבר שלא יעלה על דעת שום אדם אמנם כך הצען של דברים לפי שעלה בדעתנו קודם שלקיחת כל א' מהם חצי הטלית לא יהיה אלא אחר השבועה ושאין להם בה דבר מעיקר הדין אלא בשבועה הנז' שהיא מדרבנן והי' זה כנגד סברת סומכוס שאמר יחלוקו מבלתי שבועה וחשבו קודם להעמיד שסומכוס מודה בכאן שמעיקר הדין לא נתן דבר לאחד מהם אלא אחר שישבע וכשהעלו שאין זו סברת סומכוס חזרו לומר לעולם מתני' כסומכוס ושהטלית שנתחייב לחלקה בשבועה הי' מן הדין לחלקה בלתי שבועה כפי עיקר סברת סומכוס אלא שראה שבכאן בייחוד נתחייב מצד התקנה שלא נתן יד לשום אחד מהם לחלוק אלא אחר השבוע' ועלה לנו מזה שבתחל' לא הי' לנו ספק שהשבוע' הנז' שהיא מדרבנן אלא שבתחלה חשבו שסומכוס לא יודה בזה ושאין הפרש בין זה הנושא והנושא שדן בו שחולקים מבלי שבועה כלל ועתה חזרו ואפי' סומכוס יודה בחיוב השבועה הנזכרת פה בייחוד על דרך תקנה מדרבנן: סימן טו הביא' רב"צ ז"ל בש"מ למציעא במאי דשייך לד"ד ע"ב: סימן טז הביאה רב"צ ז"ל שם במאי דשייך לדף ך' ע"א: סימן יז ומה שאמרו בפרק אלו מציאות (דף כ"ז ע"ב) למאי נ"מ נ"מ לאהדורי גט אשה בסימנים הכוונה בו סימן שאינו מובהק לפי שאם הסימן מובהק אפי' שנאמר שסימנים דרבנן הדין נותן שנחזור אותו בו להיותו מובהק וזה יתברר ממה שאמרו איכא דאמרי אמר רבא דכ"ע סימני' דרבנן והכא בשומא סימן מובהק קא מפלגי כו'. הנה כורה זה שאם הי' הסימן מובהק שנחזור בו אע"פ שסימני' דרבנן. ופי' יש לו תובעים הוא לאפוקי מה שכבר נתיאשו הבעלים ממנו שחזר להיות אין לו תובעין: סימן יח וששאלתם על אמרם (במציעא ד"ד ע"ב) הכופר במלוה כשר לעדות בפקדון פסול לעדות ואמרתם למה לא נאמר ג"כ בכופר בפקדון דילמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו ויהיה כשר לעדות: תשובה עיקר מה שנאמר דילמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו הוא לענין שלא נחשוד אותו שהוא נשבע לשקר אמנם לענין הכשרות והפסלות אפילו שנתברר שמ"י יש לו עליו בהיותו כופר הפקדון הוא פסול לעדות לפי שאין לו לקחת אותו בחובו להיות גוף הפקדון של מפקיד ויש לו לפדותו ממנו ואם לקחו בחובו מבלתי שיתרצ' בעליו בזה אכתי גזלן הוא ופסול לעדות הלא תראה מי שאנס את חבירו שימכור לו נכסי' גזלן הוא אע"פ שנותן דמי' משל' כן זה אע"פ שהוא מקבל אותו בחובו הואיל ולא הסכים עמו חבירו על כך גזלן הוא. אך לא יתפשט זה הגזלנו' עד שיגיע לגדר שנאמר שמי שמורה בו התר ג"כ יורה התר להשבע לשקר ויהיה חשוד על השבועה לפי שלא יהיה חשוד על השבועה אלא מי שהוא חשוד ליקח ממון חבירו אבל מי שאינו לוקח אותו אלא לסיבה אינו חשוד על השבועה. הנך רואה שאמרו ומשביעין אותו שבועה שאינו ברשותו ואמאי לימא מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא ומפרקינן התם מורי ואמר דמי קא יהיבנא הא למדת שבכאן לא חשדנו אותו שהוא לוקח ממון חבירו מבלי שיתן לו דמי' אבל חשדנו אותו שלקחו בדמיו אלא שהוא מבלתי רצון בעליו ואינו בזה חשוד על השבוע' להיותו מורה אנפשיה ואמר דמים קא יהיבנא ומי שלוקח הפקדון בחובו הוא כנותן בו דמים ואין ביניהם הפרש: סימן יט הביאה רב"צ ז"ל שם במאי דשייך לדף מ"ב ע"ב: סימן כ הביאה רב"צ ז"ל שם במאי דשייך לדפ"א ע"ב: סימן כא הביאה רב"צ ז"ל שם במאי דשייך לדי"ג ע"א סימן כב הביאה רב"צ ז"ל שם למאי דשייך לד"ד ע"ב: סימן כג ומה ששאלתם על מה שאמרו בכתובות (דצ"ח ע"ב) והלכת' צריכה שבועה ואינה צריכ' הכרז' באיזה ענין הוא. אין ספק שהוא קודם המכר ר"ל שלא תצטרך במכירתה להכרזה ונ"ל שמה שאמרו צריכה שבועה הוא דומיא דאינה צריכה הכרזה כי כמו מה שאמרו אינה צריכה הכרזה הוא עניינו דבר שהמכר מתקיים זולתו כן מה שאמרו צריכה שבועה הוא דבר שלא יתקיים המכר זולתו והעולה בידינו מזה הוא ששבועה זו אינה אחר גמר המכר לענין שתשבע שלא עשתה זיוף במה שמכרה אבל היא קודם שיגמור המכר לענין שלא יהא ממכר' ממכר אלא אחר שתשבע שלא מחלה כתובתה ושלא קבלה אותה ושאין בידה דבר תוכל להסתפק בו מ"ל מבלתי שתמכור בין למזוני בין לכתוב זהו מה שראינו בביאור הלכה זו: סימן כד הא דת"ר ד' רשויות לשבת כו' יש מי ששאל למה לא קתני בה אי זהו כרמלי' כמו שאמרו איזהו רה"ר ואיזהו רה"י אלא קתני אבל ים ובקע' והאצטוני' והכרמלי' ועוד אמאי לא הזכיר בה מקום פטור כלל ותשובת' היינו טעמא דלא אמר איזהו כרמלית משום דכיון דסיימנהו לרה"ר ורה"י ואמר איזו היא רה"ר סרטיא ופלטיא גדול' כו' ואיזו היא רה"י חריץ שהוא עמוק י' כו' דאלמא כל מאי דגבוה י' ורחב ד' רה"י ואי כל מאי דמהלכי ביה רבים ומסגי ביה תשמישתיהו רה"ר ממילא שמעת דכל מאי דלית בית תורת רה"י וגם אין בו תורת רה"ר שכרמלית הוא ולפיכך לא הוצרך התנא לומר איזו היא כרמלית אלא הזכיר דינה בלבד ולפי שהים והכרמלית והאצטונית היה עולה בדעתינו שהן או רה"י או רה"ר הזכיר שגם אלו כרמלית הן וגם לענין מקום פטור לא איצטריך לבאר איזו היא לפי של' מקום פטור משמע שהוא עצמו לאו מקום פטור גמור דאלמ' אין בו ד' על ד' ושזה הוא ההפרש שיש בינו ובין הכרמלית שאע"פ ששניהם אין בהם תורת רה"י ולא תורת רה"ר כרמלי' ודאי יש בו ד' על ד' של' כרמלית משמע שמקום הוא ניהו ואין בו תורת רה"י ולא תורת רה"ר (רה"ר) ול' מקום פטור משמע שאפי' שיעור מקום נמי אין בו ולפיכך לא הוצרך להזכיר איזו הוא אלא הזכיר דינו בלבד והיינו דקתני אחרי' אומרים אסקופה משמשת ב' רשויות דאוקימנא להאי אסקופ' מקום פטור היא כדבעינן למימר קמן. נמצא עכשיו שכל מקו' שיש בו ד' על ד' שהוא שיעור מקו' וגם יש לו ד' מחיצו' שגבוהים י' כמו חריץ וכיוצא בו או שהוא עצמו גבוה י' כמו גדר ועמוד וכיוצא בהן דאיכא למימר גוד אסיק מחיצת' שהן הן רה"י וכל מאי דמהלכי ביה רבים ומסגי ביה תשמישתייהו כגון סרטיא ופלטיא וכיוצא בהם הוא ניהו רה"ר וכל מאי דלית בהו תורת רה"י ולית ביה נמי תורת רה"ר אי אית ביה שיעור מקום שהוא ד' על ד' דה"ל כרמלית ואי לא מקום פטור הוא דהא קתני חצרות של רבים ומבואות שאינם מפולשין ערבו מותרין לא ערבו אסורין דוקא מבתים לחצר ומחצר לבתים אבל בחצר עצמו מטלטלין בכולה מ"ט דהא רה"י היא והיינו טעמא דאין מטלטלין מחצר לבתים ומבתים לחצר משום דכל חד וחד מבני חצר אית להו בחצר רשות הילכך אם לא ערבו נמצא שכל א' מהם מוציא מרשותו המיוחד לו לרשו' שאינו מיוחד והוה ליה כמי שהוציא מרשותו לרשות חבירו שהוא אסור מדרבנן והאי דקתני מבואו' שאינ' מפולשי' עירבו מותרים דוקא בדאית ליה דלתות א"נ לחי או קורה שהם במקום מחיצה רביעית אבל אי לית להו דלתו' ולא לחי ולא קורה שנמצא שמבוי זה כרמלי' הוא שהרי אין לו ד' מחיצות ולא דין ד' מחיצות אין העירוב מועיל בו כלום לפי שאין העירוב מועיל אלא במקו' שהוא עצמו רה"י ונחלק לרשויות הרבה שהוא אסור להוציא מזו לזו ומזו לזו מדרבנן הילכך עושים העירוב לערב אותם רשויות שהם מחולקים לכמה בני אדם ולעשותם כולם אחת כמו שאמרנו אבל מקום שהוא עצמו אינו רה"י אין כח בעירוב להעתיקו ולעשותו רה"י דגרסינן בעירובין בפ"ק וכי ככר עושה אותו רה"י כו'. ודבר זה הדעת נוטה אליו שהעירוב אינו עושה להעתיק רשות שאינה רה"י ולעשותה רה"י שהרי אי אתה מוצא בעירוב טעם לכך אלא לערב רה"י כשהוא מוחלק לכמה בני אדם ולעשותן כולם כאלו אחד הוא נעשה שכיון שמתערבין נעשו כולם כמו שותפים שדרים ברה"י כולם בבית אחד והוה ליה אותו רה"י כולו רה"י ומותר לטלטל מבתים לחצר ומחצר לבתים: