שו"ת תעלומות לב חלק ד צח

את הדברים האלה ראיתי ונתון אל לבי להעיר אזן מעכ"ת כדי להתעלס באהבת תורתו ואקוה להתבשר כי שלום לו מסביב ולא ישמע קול צווחה במחנהו ואת והב בסופה, ואלהים ברחמיו העושה שלום במרומיו יברך את עמו בשלום. כעתירת מוקירו ומכבדו. הכ"ד הצעיר אליהו חזן ס"ט

סימן כ"ג

לעוב"י קראקא יע"א

בעה"י עש"ק ווצא תרס"ד לפ"ק

החים והשלום לכבוד הרב הגאון המפורסם וכו' מוהר"ר אליהו שליט"א

לא אוכל להאריך במילין כראוי לכה"ג שי' כי קשה עלי טורח הכתיבה מאד אבל אבקש בקצרה שימחול א"ע להשיבני דעתו הרחבה בדבר השאלה מעל"ד. ואם גם כ"ג שי' יסכים לדברי יאבה נא לעורר נדיבי עמינו לעמוד לעזרה למצוה גדולה כזו

דברי המשתחוה מול כהד"ג ודו"ש מאיר הכהן ראפאפארט מקראקא

נתעוררתי מאת האשה הצנועה מרת גיטל גראנער מק"ק קרשאנוב להכניס עצמי בדבר מצוה אודות הששים ושנים מילדי העברים אשר אמותיהם הולידו אותם בבית האוסף (פונדעלהויז) בוויען הבירה ושמה עזבו האמות את בניהם ואחר איזה שנים נשלחו בתוך החמש מאות ילדים מאמונות שונות לאדונית אשר העמידה בית לתכלית זה בכפר הסמוך לקרשאנוב לפרנסם ולחנכם כרצונה, הזכרים באו נמולים כד"ת ועם כ"א מילדי העברים בא כתב תעודה מקויימת בשמו שם אמו ושם משפחתו ושם עירו וקוראים זא"ז בשמות אשר יקרא מפי הכתבים המקויימים האלה וכאשר נודע הדבר להאשה גיטל הנ"ל הרעישה תבל ומלואה להשיב ילדי היהודים לתוך מחנה העברים וכבר עלתה בידה להשיג רשיון מטעם הממשלה יר"ה אם יעמיסו קהלה אחת או חברה מיוחדת על שכמה ותתן ערובה לפרנסם ולהלבישם ולחנכם על ברכי התורה ודרך ארץ ושיהיה להם בית מיוחד עם כל פרטי חוקי הבריאות אז תאותה לנו הממשלה לתתם לנו ולקחת אותם משם, ויען כי ההוצאות יעלו למעלה ראש ואין לאל יד קהלה אחת להספיקם לכן החובה על כל קהלות הקדש להיות לעזר ולסעד לדבר נחוץ כזה והצעתי את הדבר לפני אספת הרבנים אשר היתה פה כי המה יחתמו קול קורא לכל עדת ישארל לעוררם לדבר הזה. והנה קם רב אחד מכסאו ואמר רבותי, עד שאתם מבקשים מטמון כסף לפדותם תראו מקודם אם יש מצוה לפדותם, כי כבר שדא בא נרגא רב גדול אחד והטיל הדבר בספק אולי יש עוד עבירה בדבר להרבות ע"י ממזרים בישראל וכזאת לא יעשה, וכשמעם זאת נסוגו הרבנים אחור וענו ואמרו לא נוכל לעשות דבר עד יובא הדבר לפני גדולי הדור לשמוע מה בפיהם אם לקרב או לרחק וכתבתי אנכי להרב הנ"ל אשר יגלה לי טעמו ונימוקו ובתשובתו אלי הוא חוכך בזה להחמיר מטעמים אשר יובא הלאה בדברי ויען אנכי הצעיר בתלמידים אינני רואה בקטנות שכלי שום איסור וממילא החיוב על כל איש מישראל לפדותם לבל ידח ממנו נדח לזאת הרשתי להתבונן ולבאר חלקי החיוב עפ"י דין לפדותם ואתם הרי ישראל גאוני דורנו שליט"א תואילו נא להכריע הדין וכאשר תגזרו אומר כן יקום בעזה"י. וזה החלי

בראשית יצא הרב הנ"ל לדון כי שאחרי שלהילדים האלה דין שתוקי ואסופי ואסורים לבא בקהל ואחרי כי אסורים לבא בקהל אסור לפדותם שלא להרבות ממזרים בישראל וראייתו מהש"ס דאין מקבלין גרים מן התרמודים מפני שנתערבו בהם ס' ממזרים ומה התם דיש להכשירם ממ"נ וכו' גזרו חז"ל לבל יתרבו ממזרים מכש"כ הכא אח"כ מצדד הרב הנ"ל צדדי דהתירא להכשירם לבא בקהל אחרי שיש להם סימנים המובאים בגמ' דאין להם דין אסופי ומפלפל בדברי הנוב"י אה"ע סימן ז' כי הגם שאין להם דין אסופי עכ"פ יאסרו משום שתוקי ושני התירוצים של הנוב"י אינם שייכי לדעתו לכאן, א' כי הילדים נולדו בזנות ודאי, ב' בכאן יש לספק שמא האם חי' ול"ש התי' הב' יעש"ה. שוב מצדד להתירא אחרי כי יש כאן שני רובי ומפלפל עצמו מדברי הרמב"ם אי מהני תרי רובא בעיר וסיים דבריו כי הזכרים אם יסכימו עמו גדולי הדור אזי יהיה סניף להתירם אבל הנקיבות איננו רואה שום צד להיתר כי אולי נתחלפו באחרות כן תו"ד בקיצור

הנה גם אם נדון אותם לשתוקים גמורים כבר איפסקא הלכה בי"ד סי' מ"א ס"ט היה לפניו עניים הרבה ואין בכיס לפרנס או לכסות או לפדות וכו' והשתוקי לאסופי ואסופי לממזר וכו' מפורש יוצא שמחויבים לפרנסם ולפדותם כישראלים כשרים ואל תדמה בנפשך לאמור כי פדיון שבוים המוזכר בגמרא ופוסקים הוא עיקר להצלת נפשות כמאמר הגמ' שבוי כלהו אתנהו ביה וכאן ל"ש זה כי הילדים האלה המה שמורים מטעם הכנסי' וגם לא יחסר להם כל טוב ולזאת גם המצוה להחיותם לא שייך כאן אמנם הכא כיון שאם לא נוציאם משם בודאי ימירו את דתם ובכה"ג עדיף משבוים כמו שמבוא בש"ע או"ח סוס"י ש"ו דמותר לחלל שבת ולהשתדל בהצלת בתו אשר הוציאה מביתו להוציאה מכלל ישראל ואי לא בעי כפינן ליה. ועי' מה שהובא שם בשם הנ"ש דגם על הספק כדי לדבר על לבו להחזירו למוטב ומותר לחלל שבת יעוש"ה ועתה נחזי אנן הנה הילדים האלה המה ישראלים גמורים לכל דבריהם ומדאו' המה כשרים אף לבא בקהל לכ"ע ורק מדרבנן אסורים אם נחזיקה לשתוקים ורק אז יהיה האיסור דרבנן אה יבואו לישא בת ישראל אבל עתה לכ"ע אין כאן שום איסור לפנינו ואיך תוכל לאסור מעתה הצלתם משום שמא יתהוה אח"כ מזה איסור דרבנן הלא אם לפנינו איסור דאוריי' או עכ"פ איסור דרבן אנחנו אומרים לך חטא בשביל שיזכה חבירך במצוה רבה כזו כמבואר בתוס' גיטין מ"א ובב"ר, ומה שהביא הרב הנ"ל ראי' מהך דאין מקבלין גרים מן התרמודים אין ראיה כלל דשם לאיזה צורך