שו"ת תעלומות לב חלק ד צא

עוד כתב ה"ה תנא דידן נר"ו שמכלל דברי למד שגם מהר"ש ויטאל ז"ל לא איירי אלא בדיעבד עכ"ד הנה תשובת מהרש"ו היא באה בספר יד אהרן א"ה ח"א סימן ה' הגהב"י ג' ושם מבואר שהוא לכתחי' בבחור אחד הבא לישא אשה וסיים וז"ל ואם אירע לו מחמת חולי שחלה ונתחדש לו נגע או שחין וכיוצא וכו' כדאי הוא הרמב"ם לסמוך עליו ע"כ וגם הרב שבות יעקב דבדיעבד איירי ובנשוי י"ל דמעשה שהיה כך היה. ומאחר דס"ל שיש לסמוך על המתירים הרבים ה"ה נימא שמתיר גם לכתחילה כיון שבאופן כזה שאין לו תקנה בדיעבד חשיב כמו שביארתי שם. גם מ"ש שהבית אפרים עם כי ס"ל בפשיטות דמחמת חולי מותר והיה בנדונו ס"ס גמור בכ"ז לא התיר למעשה כמ"ש בסוף התשובה ע"כ. הנה מבואר שם בתשובה דהס"ס שעשה הוא הס' אם הגיע לגדר נתמסמס מחמת חולי וא"כ יש ספק אם הוא מחמת חולי ולכן מהדר אס' ר"ת ודעמיה בניטל ביצה א'. אבל בפ"ד וכ"ש מחמת חולי ודאי כבר כתב בד"ד סע"ד דאפי' ס' לא הוי ויש לתפוס להתיר עכ"ד. וכן כתב לקמן בד"ו ע"א וז"ל ואמנם לפי מש"ל דעיקר לדינא דע"י חולי כבי"ש דמי שכן דעת רוב הפוסקים ולזה הסכימו האחרונים רק מצד ספק שמא וכו' ע"כ. ובסוף התשובה ביאר לצאת י"ח ס' מהריב"ל שנראה כמחמיר. וכתב כיון דעובדא דמהריב"ל היה בזקן ומסתמא כבר הוליד וקיים מצות פו"ר וכו' וגם באתרייהו שכיח להו גיורת ומשוחררת המותרים לפ"ד והביא דברי הרמ"ע סי' ס' וסיים דהיכא דאיכא חשש ביטול מצוה דלית ליה תקנתא חשיב בדיעבד ע"כ ועין עוד לו בסי' ד' ויש להשיב ע"ד עפמ"ש בתשובתי הראשונה דלא חיישינן אם מוליד או אינו מוליד כל שהתורה התירתו ובפרט בנ"ד שניטלה העטרה ע"י חולי שי"ל שמוליד כמו שביארנו שם נראה ברור שגם הרב מתירו לכתחי' לישא אשה כמו שמבואר שם בסי' ד'

והנה עוד האריך הרב הפוסק רח"ם רחמתים הי"ו ודעתו נוטה להחמיר. וגם אנכי מעודי מיראי ההוראה אני, אבל בכגון נ"ד שאין לו תקנה ולכ"ע חשיב ליה כדיעבד נר"ל שיש לסמוך ולהתיר אחרי אשר ביארנו שמרן ז"ל לא הכריע בש"ע ופש גבן סברת רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל שקבלו הוראותיו והוא העמוד הימני שעליו נשען הש"ע, ועל סברת הרא"ש ז"ל החולק בפירוש כתבו גדולי האחרונים שיחידאה היא, וכוותיה דהרמב"ם קיימי גדולי הראשונים והאחרונים. ומלבד שרבו הסוברים דגם רש"י והתוס' והראב"ד קיימי בשי' זו. הרי רבים אשר אתנו אשר הסכימו בפירוש לסברתו ועמל הוא בעיני לכפול הדברים שכבר הארכנו בהם יותר מדי, וע"כ הבאתי שנית תשובתי הראשונה אשר בה ביארתי וביררתי הדברים כשמלה קחנו משם. ומה שקשה לו להרב הפוסק נר"ו להתיר איסור תורה נגד סברת האוסרים שרבים הם ג"כ. כבר ביארתי שם שאין כאן איסור תורה, שרבו הסוברים שס' פצו"ד דינו הוא כספק ממזר שמותר מן התורה כמ"ש בתשובתי הראשו' ויען חזיתיה לדעתיה שדחה אחד לאחד ס' המתירים הרבים, ולדעתו רבו האוסרים על המתירים. ע"כ אמרתי לבאר שנית דעות המתירים ולהביא במספר צבאם

ראש המתירים הוא רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל שקבלו הוראותיו ברוב הגולה ודעת שפתיו ברור מללו (זולתי הרב יעב"ץ ז"ל שרצה לפרש פירוש דחוק בדבריו וכבר השבנו על דבריו בתשובה ראשונה ועתה בא לידי ס"ה מנחת משה הנד"מ וראיתי להג' המחבר הי"ו בחאה"ע סי' א' שהאריך בענין זה, והביא דברי הגאון יעב"ץ ז"ל בפירוש דברי הרמב"ם אלו וכתב וז"ל להעמיס זאת בדברי הרמב"ם אין באפשרי דמוכח מכל הפוסקים ומכל גדולי האחרונים שהרמב"ם מתיר ע"י חולי אף שנולד בו אח"כ ע"כ מכוונים הדברים כמו שביארתי שם)

שני בקדש הוא הרמב"ן ז"ל שהביא דברי רבינו ולא חילק עליו ואפיריון נמטיה למני"ר הרב הפוסק הי"ו שהביא לנו דבריו בספר הזכות סס"י י"ג שלא לבד שלא חלק על הרמב"ם אלא שסיים וכך הדברים מטים

ואל השלשה לו בא גדול הפוסקים הרשב"א ז"ל שכתב שזו מהלכות הרופאים והרמב"ם רופא מומחה היה ואע"פ שתמה על זה הרב יעב"ץ ז"ל. כבר כתבנו שיש גם בזה מהלכות הרופאים. וע"פ שלשה המה מטיבי הרב תם בס' תומת ישרים בסימן נ"ב והרב זקן אהרן בסי' קנ"ז והרב תוספת יו"ט בהגהותיו סי' ה' הו"ד בס' שבות יעקבסי' ק"ז. שכתבו כן בדעת הרשב"א ז"ל יקום דבר. ועיין להרב מנחת משה שם בסי' כ' שה"ד הרב יעב"ץ ורצה לישב מעין למ"ש בעניותי שם אלא שלא ביאר הדברים כל צורכו. וגם הרב בית אפרים בסי' ב' כלל להרשב"א בכלל המתירים

נוסף עליהם עוד ששה הלא המה הריטב"א והרא"ה והנמק"י והמאירי הסמ"ג והרמ"ה הרי תשעה מגדולי הראשונים דקימי בשיטה זאת להתיר ע"י חולי ועוד עשרה מגדולי האחרונים הלא המה הב"ח והרע"ב ורש"ל והב"ש ובעל תוספת יו"ט והפר"ח ביו"ד סי' ל"ו ומהר"י בי רב ומהר"ש ויטאל והיד אהרן והרב המתיר בתשובת הרב יעב"ץ

ואם מעט ואוסיפה לך עוד חמשה משמותם היה החת"ס ומשכנות יעקב מהר"ח מוואלזין בית אפרים שואל ומשיב דהוו בתראי טובא וראו כל דברי האוסרים והמתירים והסכימו להתיר מלבד ס' הח"מ והברכ"י דלדעתי גם דעתם להתיר, ועוד כמא רבנים אחרוני' שהבאתי בתשובתי הראשונה שמכלל דבריהם מובן שהם מתירים בשופי. אלא לפי שה"ה הי"ו נתעצם לומר שלא כן ע"כ לא צרפנום עמהם. עכ"פ הרי לנו כ"ד ראשונים ואחרונים המסכימים בפי' להתיר. וגם הרבנים בס' תומת ישרים אחד האוסר וסובר להוציא ואחד המתירים שאין לכופו להוציא ועכ"פ ס"ל שלכתחי' אין להתירו יש לומר דהתם שאני שנגע בו י"א הוא הרופא שכרתו וכמו שביארתי בתשובתי הראשונה

ובכן בנ"ד שלא נגע בו י"א כלל אלא שניטלה העטרה מחמת חולי לבד. והוא כאיש גבורתו וכוחו בשרידי בטנו ורועה זונות ומאבד הון נר"ל שאם ימצא אשה ישראלית שתנשא לו בהתר, אין לנו כח למונעו ולעגנו כיון שאין לו תקנה כי לישא גיורת אינו יכול דלא שכיחי בזמננו. כמ"ש הרב חת"ס באה"ע סי' י"ז ומרן החבי"ף בס' חיים ושלום ח"א סי' טו"ב והו"ל דיעבד גמור ובשעה"ד ועיגון גדול כזה, ודאי שכדאים הם כל רבותינו המתירים ז"ל לסמוך עליהם ולהתירו לכתחילה, ובפרט שכבר היה מעשה בעיר הגדולה לאלהים עוב"י תוניס יע"א והורו ב"ד הגדול של שם ומלכם בראשם הגאון מהר"י בסיס ז"ל ואתו עמו הרה"ג ראב"ד