שו"ת תעלומות לב חלק ד ט

יאבה בטובו לתרץ דברי זקנו הגאון ז"ל אשר בלי ספק הצדק אתו ומתורתו ילמדני

שוב בא לידי שו"ת כפי אהרן (ח"ב ס"ג) שהאריך עוד לתרץ לחכם אחד שתירץ קושייתו והוא האריך לחזק דבריו ואין הפנאי אתי לעיין בדבריו. ויעיין במל"מ (פ"א ה"מ) דח"ש לא שייך בעשה. ובשו"ת חיים שאל (ח"א ס"ד) ובשו"ת הרד"ד (סיל"ח) שהעלו דשייך ח"ש בעשה היכא שאין לו רק חצי זית מצה או מרור וכדומה, והיא כדעת הגאון חק"ל מר זקנו ז"ל

אלה דברי אוהבו מוקירו ומכבדו דו"ש ושלום תורתו ומברכו שיחדש ה' כנשר נעוריו ויברכהו בכל טוב סלה ומבקשו שישמחני בתשובתו הרמתה עד מהרה. פי המברכו בכל טוב

שלמה אברהם רשעכטע מח"ס שו"ת בכורי שלמה

סימן ב'

וזאת תשובתי אליו

אלכסנדריא של מצרים יע"א בחודש כסליו התרס"ו. לכבוד הרב הגדול החו"ב דרופתקא דאוריתא מו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י בעל המחבר ס"ה בכורי שלמה שלום וברכה וטובה לאלפי רבבה

קבלתי יקרת מכתבו מיום ט"ו חשון. וראיתי כל הכתוב כאן בד"ת. ועם היות הנני עסוק מאד להשיב כהלכה לשואלים כענין להלכה ולמעשה. ואין עתותי בידי ולא בן חורין אני לחפש בספרים ולהשיב בדבר הנוגע רק לפלפולא בעלמא. ואולם לאהבתו דמני"ר שי"ל ולהפיק רצונו נמצאתי לבקשתו. והנני בא להשיב בקצרה על דב"ק

ראה ראיתי מה דשקו"ט במה שנחלקו הפוסקים ז"ל ומכללם הגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל חאו"ח סימן ץ', אי איתיה לדין ח"ש מה"ת גם במ"ע, והקשו על זה ממ"ש מהרא"י ז"ל בפו"ך סימן נ"ב דכל חסר מהשיעור כמי שאינו כיעו"ש בספר גזע ישי באות ח' סימן רפ"ו. והשיב לזה מז"ה הגדול ז"ל בספרא דר' אבהו חקרי לב מה"ב חא"ח סימן ך' והוכפלו בספרו ישרי לב בא"ח ס"ח דכיון דטעמיה דר"י בח"ש דאסור מה"ת היינו משום דחזי לאיצטרופי עם ח"ש אחר ויהיה איסור שלם כמ"ש במסכת יומא דע"ד. א"כ אין ראיה ממ"ש הפו'ך שם בחתיכת אתרוג דלא חזי לאצטרופי לעולם. והבאתי דבריו בספרי תעלומות לב ח"א א"ח סי' ה'. וכתב מעכ"ת באות ב' שי"ל ע"פ מ"ש בבית יעקב סי' מ"ב שע"י חיבור הו"ל כשלם לפחות מיום ב' ואילך וא"כ חזי לאצטרופי אם יחבר שני חצאי אתרוג. ושוב דחה לזה באות ג' ע"פ מה שהביא בחיבורו בכורי שלמה סי' מ"ו (כעת אינו מצוי תחת ידי) וכבר האריכו בזה הרב שבות יעקב ח"א סי' ל"ה והרב חת"ס א"ח סי' מ"ו וגם אנכי עשיתי אר"ש בענין זה ואכמ"ל

אך אעיקרא דדינא הפו"כ באותו מעשה קאי ביום א' ומצדד אצדודי לדעת ראבי"ה דבשעה"ד מברכים על חסר גם ביו"א. ועלה קאי בסו"ד דאף לד' ראבי"ה בחסר מן השיעור הו"ל כמי שאינו. ואפילו לד' הסוברים דחיבור בי"א חשיב חיבור לברך גם ביו"א היינו ודאי בב' חצאי אתרוג ולא בחתיכות חתיכות כאותו נדון דאפילו ביו"ב אין לברך עליו כיון דלא הוי שיורי מצוה וכמ"ש רמ"א בסס"י תרמ"ט. ומעיקרא לא ידעתי מה מקום לומר חזי לאיצרופי, התם אחרי שכבר נשלחו החתיכות להישובים מקודם החג, ובשעת הברכה א"א לחברם ולא חזו לאיצטרופי ודאי דהוי כמי שאינו ודו"ק

ומה שרצה כ"ת לחדש באות ד' מדברי הפמ"ג ביו"ד סימן ס"ה ובפתיחה להל' בב"ח שנסתפק בפי' חז"ל אם הכונה דחז"ל עם חצי זית אחר בכא"פ או או הפירוש דאי הוה אכיל כשיעור יהא חייב וכו' וא"כ ה"ה בחתיכות אתרוג שנצטמקו והיה בידו לברך עליהם כשהיה שלם והיה בו שיעור גדול וכו' וא"כ מקרי חז"ל וכו' ע"כ אין אני רואה מקום להסתפק בזה שאין מקום לומר דפירוש חז"ל רוצה לומר שהיה יכול לאכול כל השיעור. דא"כ היה צ"ל דהוה חזי לאיצטרופי. ועוד שגדולי הראשונים והאחרונים הבינו בפשיטות שפירוש חז"ל היינו שיצטרף להבא עם ח"ש אחר, ולא שבקינן פשיטותייהו משום ספקו של הפמ"ג. וכבר הפמ"ג גופיה בפתיחתו להל' בב"ב כתב דלפי' שראוי להצטרף לשון צירוף אין מתישב שפיר ע"ש, והכי הוא ודאי שפירוש חז"ל פירושו הנכון הוא שזה הח"ש עצמו הוא יכול להצטרף בכא"פ עם חצי זית אחר. ולכן סיים איסורא קאכיל דע"י הצירוף גם הח"ש שאכל היה איסור והוא ברור. ועיין בתוס' שם בסד"ה כיון

ולפי"ז ממילא אזדא מ"ש להכריח דלהסוברים דגם ח"ש חייב לבער היינו משום דס"ל דפירוש חז"ל הוא שהיה יכול לאכול כל הזית וה"ה לענין בל יראה וכו' ככתוב בדב"ק באות ד'. וכבר ביארנו שסברא זאת לא ניתנה להאמר. וגם לא ידעתי איך תלי תניא בדלא תניא. כי שפיר י"ל דהסוברים דחייב לבער ח"ש הוא משום דס"ל דחזי לאיצטרופי. ואי ק"ל מ"ש הרב שאגת אריה בסס"י פ"א שאין לומר חז"ל בח"ש של ביעור, מפני שאף אם יצטרף אינו עובר למפרע על אותו ח"ש. לדידי חזי שאין זה מספיק, כי נהי שאינו עובר למפרע על ב"י על הח"ש, אלא משעה שנצטרף ואילך, מ"מ כשמשהה אצלו הח"ש, הוא גורם שכשיזדמן חצי זית אחר יהיה עובר על איסור שלם. ואם היה מבער הח"ז הראשון לא היה במה להצטרף לש"ש. וע"כ לר"י אסור מה"ת להשהות ח"ש דומיא שאם אכל ח"ש ולא נצטרף בכא"פ שלא עבר כלל למפרע על מה שאכל פחות מהשיעור. ובכל זאת לר"י אסור מה"ת לאכול ח"ש כיון שאפשר שיצטרף בכא"פ חשבינן ליה דאיסורא קאכיל. כן נמי בב"י וב"י כיון שאם יזדמן חצי זית אחר מצטרף עם החצי הראשון שלא בערו ועובר על איסור שלם, י"ל דאסור מה"ת להשאיר חצי זית דחזי לאצטרופי לשיעור שלם ואם באכילה ששיעור הצירוף הוא מועט בכא"פ. ואם עבר אותו זמן לא יצטרף עוד ומה שאכל בהיתר אכל. בכל זאת אסרינן ליה מה"ת לאכול הח"ש, כ"ש הוא באיסור ב"י שזמן הצירוף הוא ארוך לכל ימי החג שי"ל שאסור להשהותו מה"ת משום דחז"ל בכל זה הזמן ויעבור על שיעור שלם. ואף אם יש להשיב לזה מ"מ שפיר י"ל שהסוברים שעובר על ב"י בח"ש ס"ל כמ"ש: