שו"ת תעלומות לב חלק ד י

גם מ"ש להוכיח ממ"ש הגאון נוב"י ז"ל במה"ת סינ"ב ובצל"ח בפסחים דס"ד ע"ג לישב מה שתמה מר"ן הכ"מ והלח"מ במ"ש הרמב"ם באיסור אכילת חמץ מקרא דלא יאכל דאי לענין איסור הא קי"ל דח"ש אסור מ"הת ולמה לי קרא. וישב הנוב"י דנ"מ לסוף יום ז' ש"פ דלא חזי תו לאצטרופי. ומזה דן מעכ"ת לדברי הכ"מ והלח"מ דס"ל בפי' הפמ"ג השני שהיה יכול לאכול כל השיעור ביחד כיעו"ש בדב"ק אות ד' וכתב שכן מצא בספר חקר הלכה בערך ח"ש אות א' דחקירת הפמ"ג תליא בפלוגתא זו. והנה ספר חקר הלכה אינו מצוי אצלנו. ולדידי לא שמא מתיא, כי אפילו לכי יהיבנא ליה כל דיליה שהפירוש שהביא משם הפמ"ג ניתן ליאמר. עכ"פ אודי לי מהא שצריך שבשעת האיסור או עשית המצוה היה יכול לעשותה כולה אף שאין בידו לעשותה אז ולהשלים השיעור אמרינן הואיל והיה יכול לעשותה כולה חזי לאצטרופי קרינן ביה. (ועיין להגאון מז"ה ז"ל בחק"ל א"ח סי"ץ) וכמו באתרוג שהיה בו כשיעור ונצטמק שכתב רו"מ. אבל אם לא היה באפשרות לעשותה כולה כמו בח"ש של איסור חמץ ביום ז' ש"פ בסוף היום שכ' הנוב"י שצריך להיות באופן שלא נשאר שהות ביום לכא"פ (אף שקשה מאד לצמצם כמ"ש מז"ה בחק"ל שם) א"כ ודאי דלכ"ע לא חז"ל קרינן ביה כיון שלא יצטרף להבא וגם לא היה יכול לאכול כל השיעור בעת ההיא כיון שלא היה זמן והוא ברור. וכ"ש שאין לתלות בהכ"מ והלח"מ סברא זאת שלא שיערוה כל הראשונים וכנז"ל. ומעיקרא דבר גדול דבר הנבי"א לאוקמי באוכל בסוף ז' ש"פ. ואין דברי הרמב"ם כפשוטם סובלים פירוש זה, ואין כן דרכו של רבינו ז"ל כידוע. ועיין להרדב"ז החדשות סי' קל"ה ופר"ח א"ח סי' תס"ב ובקהלת יעקב אות ח' ואכמ"ל

וגם מ"ש לפ"ז דבחתיכת אתרוג שנצטמק כיון שהיה לו שיעור והיה יכול לברך עליהם כשהיה שלם מקרי חזי לאצטרופי וכו' כמ"ש באות ה'. הכה מעכ"ת מסתמיך ואזיל על הפירוש של הפמ"ג. ומלבד מה שכתבנו לעיל) י"ל ג"כ דאף לפירוש זה הינו אם בשעה שחל עליו חיוב המצוה או האיסור היה אפשר שיהיה בו כשיעור, לא כן אם בשעת החיוב לא היה בו כשיעור כנדון הפו"ך שקודם החג כבר היו פחותים מהשיעור. הג"ע כזית חמץ או כזית מצה שנצטמק קודם זמן איסור או זמן חיובו. היש מקום לומר שיעבור עליו כאילו הוא שיעור שלם או שיחשב לו כאלו אכל כזית מצה. הא ודאי לא. הן אמת שהרב מהריש"א ז"ל בספר בית השואבה דקל"ג העלה שאתרוג שהיה בו כשיעור קודם החג ונצטמק ועמד על פחות מכשיעור שיכול ליטלו ולצאת בו י"ח, והביא ראיה מתוספות סוכה ד"ל ע"א ד"ה משום היינו התם דהשיעור הוא כדי לידע גמיר פירא. ועכ"פ בחתיכה לבד בעינן שיהיה שמו עליו וכמ"ש הטור בסימן תרמ"ט שצריך שישאיר ממנו כשיעור וכל פחות מכשיעור אף שהיה לו קודם שיעור שלם הו"ל כמי שאינו וכמ"ש הפו"כ וכן העלה בספר בית השואבה שם

ומה שסיים באות ו' שי"ל דהפו"כ לא אתא לאפוקי אלא דאין לו שיעור שלם אף דגמיר פירא אבל לעולם י"ל דס"ל דגם בח"ש מקיים מצוה קצת ע"כ לא ידעתי מאין הוציא חידוש זה שיש קצת מצוה לד' הפו"ך. ודבר זה לא נהתבר ולא יתבאר מדברי הפו"ך. ואם אתמ"ל שיש מצוה קצת בשעה"ד כדי שלא תשתכח מצות לולב היינו מדר'. ואנן קיימינן אי מה"ת איכא חיוב כדין ח"ש לדעת ר"י, ועיין שבו"י ח"ב סי' ח"י ומה שכתב על דבריו הרב בר"כי א"ח סיתפ"ב אות ד'. ומה שתמה ע"ד מהריט"א בספר קהלת יעקב אות ח'. ועיין בתשב"ץ ח"ב סי' רנ"ב ובספר בית השואבה דקנ"ח וקנ"ט שהאריך

צא ולמד מדין ההדס שכתב מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל א"ח סי"ץ דלדעת הסוברים דבעינן ג' אם אין לו אלא אחד או ב' פשיטא להו דלא יטול ומיכה דן דלדעתם אין דין ח"ש במ"ע כיעו"ש. הרי דאפילו יש לו ב' שלמים כיון דחסר השיעור הו"ל כמי שאינו ואינו נוטל כלל ואין בו אפילו קצת מצוה כיון שאינו לקיחה תמה. וכ"ש הוא בחתיכת אתרוג ושאין בו כשיעור כמובן. איברא שאני תמיה על דב"ק שי"ל דהסוברים דבעי ג' ולא מקיים באחד או בב' ולא אמרינן דיטול מה שיש לו מדין ח"ש משום דס"ל דלא חזי לאצטרופי, כי אף אם יזדמן לו הדס שלישי אח"כ הלקיחה קמייתא כמאן דליתא דמי וצריך נטילה מחדש במותב תלתא כחדא, ואז מקיים המצוה ואין שייך בזה חזי לאצטרופי כיון שאינו מצטרף עם הב' אלא בשעת לקיחת כל השלשה בב"א. ולא דמי לחצי זית מצה שאם בכדי א"פ בא לו החצי האחר מצטרף אל החצי שכבר אכלו. וע"כ מחייבינן לאכול החצי זית כיון שאפשר שיצטרף ויהיה שיעור שלם. משא"כ בב' הדסים שעיקר המצוה הוא בשעת לקיחתו ובעת ההיא חסר לפנינו, ואם יזדמן אח"כ צריך לקיחה תמה מחדש ודוק היטב. ועיין להתוספות בפרק לולב הגזול דל"ד ע"ב ד"ה שתהא ודוק שם. ותימה על מר בריה הרמ"ז ז"ל שכתב בחק"ל מה"ב א"ח סי"ך דגם בהדסים חזי לאצטרופי ולע"ד לא חז"ל וכמו שביארתי. וע"פ האמור א"צ להשיב על מ"ש הדרת כבודו באות ז' ואות ח' כי האריכות בזה הוא יגיעת בשר. ולקמן נדבר ממה שהביא כ"ת מדברי התוס' בב"ק ד"מ

ומעתה הבא נבא להשיב על דב"ק במה שתמה עלי ולעצמי אני מציל, כי כ"ת כתב להעיר על תירוצי לקושית הרב כפי אהרן בח"א סימן י"ב מדברי הש"ס בבכורות דמ"ח ע"פ דברי התוספות שם שכתבו דלא משתעבד אלא בחצי חמש כיעו"ש. והדר"ג כתב להעיר על זה בשלשה אופנים ויצא הראשון באות י"א ומסתמיך ואזיל במה שהאריך לעיל דלדעת הכ"מ והמש"ל כל שהיה בידו לקיים המצוה כולה מקודם אף שבשעת מעשה לא חזי תו לאצטרופי אפ"ה חז"ל קרינן ביה. והכא נמי דמוקי לה הש"ס במת האב אחר ל"י והי"ל באותה שעה חמש סלעים והיה יכול לקיים המצוה, וכן הבנים היו יכולים לתת הה"ס קודם חלוקה ואז היו משועבדים כל הה"ס לכהן חז"ל קרינן ליה וכו' ככל הכתוב בדב"ק

ואנכי בעניותי כבר השבתי לעיל על דברים אלו שאין סברא לומר חזי לאצטרופי על העבר, כי העיקר הוא בשעת מעשה. ואין לתלות סברא זאת במרן הכ"מ ורבינו המש"ל וא"ץ לכפול הדברים

יבא הכתוב השני באות י"ג דהתם נמי לכל הסברות חזי לאצטרופי כיון דכל אחד מהאחים כאשר ירויח עוד חצי חמש יהיה לו חמש סלעים ומחויב לפדות את עצמו כיון דהוי ספקא דאורייתא ואיקבע