שו"ת תעלומות לב חלק ד ח

נחל (דרוש ג' לשה"ג) שהקשה על ירושלמי מאי דפריך דעשה דמצוה ידחה הל"ת דחדש הובא בקידושין (דף ל"ח) בתוספות ד"ה אקריב עומר, הלא ארז"ל ש' הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה וכו' וחד מינייהו שיעורין. והענין כי יש שיעורין בכזית וכו' ויש ששיעורן כביצה דהיינו ב' זתים. ושכחו באיזה השיעור כזית, ובאיזה השיעור ב' זתים, והשתא איך היו יכולים לאכול מצה, הא ממ"נ אם יאכלו ב' זתים שמא א"צ לאכול רק זית. וא"כ עברו בזית הב' על ל"ת דחדש, ואם יאכלו זית אחד שמא השיעור ב' זתים וא"כ בזית אחד לא יצאו ידי מצות מצה ועברו על לאו דחדש. ואף דגם בחדש השיעור ב' זתים והם לא אכלו רק זית אחד. הא קי"ל ח"ש אסור מה"ת, והיא קושיא נפלאה. ומה שתירץ הגאון מו"ה יהונתן ז"ל דכאן לא שייך חזי לאצטרופי דהא כשיצטרף יהיה שיעור שלם ויקוים העשה דמצה, ואז ידחה ל"ת דחדש. וא"כ קשה קושית הירושלמי דהו"ל לאכול זית א' ואף דעדיין לא יצאו י"ח מצה באם השיעור ב' זתים מ"מ כל מה דמצי למיעבד הו"ל למיעבד אולי השיעור זית א' ויקיימו מצות מצה עכ"ד יעו"ש. אולם יש לדחות תירוצו כפי מה שהעלתי באות י"ד דקיי"ל דלא דרשינן טעמא דקרא ומ"ה לא נוכל להקל ע"י הטעם. א"כ נהי דלא חזי לאצטרופי, אפ"ה ח"ש דחדש אסור מה"ת. וא"כ אם יאכל רק זית א' דילמא השיעור ב' זתים והמצוה לא נתקיימה. אבל העבירה של הלאו נעשית דח"ש אסור מה"ת אף דלא חזי לאצטרופי. אולם לפי מה שהעלה כבוד זקנו דשייך ח"ש במ"ע א"ש, לעולם דאכלו רק זית א'. וא"כ אם השיעור אכילה הוי רק זית א' בודאי שפיר קיים העשה דמצה דעשה דוחה ל"ת, ואפילו אם השיעור אכילה הוי ב' זתים, והוא לא אכל רק זית אחד. מ"מ הא עכ"פ שייך ח"ש גם במ"ע ושוב דוחה העשה את הל"ת בח"ש, כמו דעשה של כל השיעור דוחה ל"ת של כל השיעור. ומיושב קושיית הגאון מו"ה יונתן ז"ל בטוב טעם. ומזה ראי' להגאון חקרי לב ז"ל

טז) הלום ראיתי בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' ג') בשם הרב מחנה ראובן שהביא ראיה להרב שבות יעקב (ח"א ס"א) דלא שייך ח"ש במ"ע מדברי הירושלמי הנ"ל בתירוצו דלא אכלו מצה כיון דאין עשה דלפני הדיבור דוחה ל"ת דלאחר הדיבור כמ"ש מהרש"א ושיעורן הלמ"ם. וא"כ חדש אסור לאכול כזית. וא"כ תקשה לר"ל דסבר ח"ש אסור מדרבנן אמאי לא אכלו כלל הו"ל לאכול פחות מכשיעור דזה נמי קרוי מצוה יעו"ש. והרב חיים שאל (בסימן ד') משיג עליו דבירושלמי שלפנינו גירסא אחרת ונראה דאכלו יע"ש. אולם עכ"פ לפי גירסת התוספות קשיא עדיין וכ"נ מב"ח שמובא בשו"ת גאוני בתראי ס"א יעו"ש

יז) עוד השיג הרב חיים שאל (בסי"ד) על ראייתו וז"ל, ויש לדחות דאינה ראיה דאפשר דהירושלמי סבר כדעת ר"י דח"ש אסור מה"ת עכ"ל יע"ש. וקשיא לי על דבריו דהנה בחולין (דף ק"ג) פליגי ר"י ור"ל דלר"י בכל איסורין החיוב בהנאת גרונו, ולר"ל החיוב בהנאת מעיו. והנה המל"מ העלה דלר"י פטר לגמרי על הנאת מעיו וכל היכא שבלע האיסור לא הוי הנאת גרון דחיך אוכל יטעם וכמ"ש בספר קובץ הלכות יסודי תורה (פ"א ה"ח ד"ה ומאי דפשיטא) יע"ש. לפ"ז אם נימא דהירושלמי מיירי אליבא דר"י, מאי מקשה דידחה העשה לל"ת הא אפשר לקיים שניהם, דהא קיימ"ל בלע מצא יצא כאו"ח (סימן תע"ה ס"ג) א"כ בבלע מצה ליכא הנאת גרון כנ"ל ואהנאת מעיו פטור לגמרי לר"י. וכיון דאפשר לקיים שניהם שוב אין עשה דוחה הל"ת כיבמות (ד"ד), אע"כ דהירושלמי מיירי אליבא דר"ל. והדרא ראיית הרב מחנה ראובן לדוכתא וקושיא על הרב חקרי לב ז"ל. (שוב מצאתי באחרונים הערה זו על ר"י מירושלמי הנ"ל)

יח) ונלפע"ד לתרץ דברי הגאון חקרי לב ז"ל ע"פ מה שהעלה הרמב"ם הלכות מאכלות אסורות (פ"ח ה"ו) דהאוכל מגיד הנשה של נבילה או של עולה חייב שתים. וכתב הרשב"א אע"ג דאין בגידין בנ"ט מ"מ מדאחשביה רחמנא אכילה לענין גיד אחשביה נמי לענין נבילה או קדשים יעו"ש. וכ"ה השער המלך שם לתרץ קושית הכ"מ על הרמב"ם והביא ראיה לסברא זו מדברי רש"י ביצה (דף כ"ז:) ד"ה חלה שנטמא יע"ש. ונ"ל להוסיף ראיה לסברא זו מדאמרינן בסוכה (דף ז.) מגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת. וא"כ ה"ה בנ"ד אם יאכל ח"ש יהיה ח"ש דחדש אסור מה"ת אף לר"ל. ואין עשה דח"ש דמצה דלפני הדיבור דוחה עשה דחדש דלאחר הדיבור ומ"ה לא אכלי כלל, אבל קודם שתירץ הירושלמי החילוק דקודם הדיבור יפה הקשה דידחה העשה לל"ת, ולא חשיב אפשר לקיים שניהם ע"י שיבלע מצה של חדש דהא התורה אחשביה לאכילה לענין מצה חשיב נמי אכילה לענין חדש. כעין סברת הרמב"ם: ורש"י והרשב"א דמהני סברת אחשביה התורה גם לענין מלקות. ושפיר הקשה הירושלמי אף לר"י דס"ל דחייב רק על הנאת גרונו ולא על הנאת מעיו אם יבלע זית מצה של חדש מדחשביה התורה אכילה לענין מצה חשיב אכילה גם לענין חדש מה"ת ומ"מ מותר כיון דעשה דוחה וכיון דאי אפשר לקיים שניהם אף ע"י: בליעת מצה שוב מותר לאכול מצה של חדש בליל א' של פסח אפילו ע"י לעיסה כיון דעשה דוחה לל"ת. ומתרץ שפיר דעשה דלפני הדיבור אינו דוחה ל"ת דלאחר הדיבור, ומ"ה א"ש דברי הירושלמי לפי גירסת התוס' בקידושין (דף ל"ח) הנ"ל דלא אכלו כלל מצה בין לר"י. ובין לר"ל

יט) באופן אחר נלפע"ד לסתור ראית הרב מחנה ראובן ע"פ מה שהעליתי בספרי בכורי שלמה (חאו"ח (אות ז') בשם תשובת הר"ן (סימן נ"ו) בנשבע לאכול איסור דרבנן דאין מתירין לו לעבור על דרבנן בקום ועשה. ואף דבשו"ת הרשב"א (סימן תתקל"ח) חולק על זה. אולם רוב הפוסקים העלו כהר"ן ז"ל כמו שהבאתי שם (באות ז) וכ"כ בשו"ת הרדב"ז (ח"ד סימן רע"ח) ובשו"ת מהרלב"ח (סימן ל"ח וקי"ד) ובשו"ת מהרי"ט (חיור"ד סי"מ) ובשו"ת שתי הלחם (סימן ל"ט) ובשו"ת מהרח"ש (ח"ג סימן י"ז) ובשו"ת מים עמוקים (סכ"ב) שהעלו כולם פה אחד כהר"ן דלא כהרשב"א יעו"ש. א"כ ה"ה בנ"ד היה אסור לאכול מצה מחדש פחות מכזית לעבור על איסור דרבנן בקום ועשה ועדיף לעבור על עשה דמצה בשב ואל תעשה. אבל לעולם צדקו דברי מר זקנו הגאון חק"ל דהיכא דליכא איסור ואין לו זית שלם רק חצי זית יש בו קצת מצוה כמו ח"ש באיסור. ולא קשה עליו מה שהקשה הרב מחנה ראובן ז"ל רק קושית הרב כפי אהרן (ח"א סימן י"ב) ותירוצו דמר גאונו אינו מספיק כמו שהליתי לעיל (באות י"א י"ג). לזאת נפשי בשאלתי אשר כבוד גאונו