שו"ת תעלומות לב חלק ד פז

ומ"ש לחזק דבריו אלו מעני שצירף לרש"י עם הרא"ש וכתב דהכי משמע בירושלמי ושוויה להרמב"ם כיחידאה והאריך בסברת רש"י וממשמעות הירושלמי כיעו"ש הנה כבר הארכתי בזה בתשובתי הארוכה יותר מדי והרב נר"ו לא הביא לנו מן החדש, וא"צ לכפול הדברים. ברם מ"ש דמשמע מדברי מרן ז"ל דשוויה להרמב"ם יחידאה והיה מקום לומר דהו"ל כי"א ויש מי שאומר דס"ל להפוסקים דקי"ל כי"א שהם רבים. ולזה אני אומר דאין הנדון דומה לראיה. דהכא תלה המשמעות מהירושלמי כהרא"ש והדין עמו כיון שאין הדבר מבורר בירושלמי ולכן לא הראה לנו מקום כבודו בב"י. ולא רצה להקשות על הרא"ש בזה, כיון דאיהו נמי לא ברירא ליה, ורש"י ז"ל אף שהזכירוהו הפוסקים מ"מ י"ל שרש"י עצמו לא כיוין לפסוק הל' כמו שביארתי בתשובתי שם. נמצא שאף שהרא"ש מפרש כפרש"י כיון דרש"י אינו פסקן הו"ל הרמב"ם והרא"ש חד לגבי חד כמ"ש מב"י באו"ח סי' יו"ד. וראיה לזה שבסי' זה בס"ג בנחתך הגיד במרזב כתב לרש"י והרא"ש פסול ולהרמב"ם כשר. הרי דגם דשוויה להרמב"ם יחיד הביא סברתו באחרונה שלדעתו נר"ו היא העיקרית. ולדידן אין כאן הכרעה כלל והוא ברור

ב' כשכותב בש"ע סברה אחת ואח"כ כותב אבל פי' כתב אם י"ל שכונתו להכריע כסברתו

ועל מה שכתבתי בתשובתי הראשונה שהיה מקום לומר שכונת מרן בש"ע להכריע כס' הרא"ש ודעמיה מפני שאחר שהביא ס' הרמב"ם כתב אבל הרא"ש וכו' ודחיתי לזה שמצינו בדין זה תרתי דסתרן מב"י לש"ע, ולזה השיב ה"ה נר"ו אחר שציין דברי הי"מ בכללי הריב"א ס"ה וס"ט דטבע הלשון הוא כך וגם הרב"י דייק הכי, וגם כראה לו ברור דגם החולקים בסתם וי"א הכא יודו דחשיב הכרעה ע"כ. דהנה בתשובתי ההיא כבר ציינתי דברי הי"מ ואם כל חיליה הוא ממ"ש מב"י בסימן ר"ה על דברי הסמ"ג, הרי מצינו למב"י גופיה בחו"מ סימן צ"ז גבי מסדרין לבע"ח שאע"פ שהרא"ש כתב תחילה ס' ר"ת וסיים אבל הרי"ף וכו' ונמצא שהביא דעת הרי"ף באחרונה ובמלת אבל בכל זאת כתב בב"י ולא ידענא מנ"ל שהרא"ש הסכים לדברי הרי"ף כיעו"ש. ועיין בשיירי כנה"ג א"ח סי' ש"ך הגה"ט ג' עמ"ש הטור שם אבל רב אלפס כתב וכו' דבהל' יו"ט הפך הסדר וכתב דצריך אתה לומר דאין הוכחה ממה שהביא באחרונה דאל"כ קשיא דידיה אדידיה ע"כ. ודון מינה לנ"ד שמרן הפך הסדר בדין זה מב"י לש"ע וכמש"ל. ועיין בש"ע א"ח סימן רצ"ט ובמה שציין עוד בזה הרב שדי חמד ז"ל בכללי הפוסקים סימן י"ג אות י"ב ואכמ"ל, ומ"ש ה"ה נר"ו כי מה ששינה הסדר מב"י לש"ע היא הנותנת שכונתו להכריע וכו' אחר המחי"ר דברים אלו לא ניתנו להאמר וכמו שנבאר להלן

ובמה שהבאתי מדברי הרב זרע אברהם ז"ל אה"ע סי' י"ב שכתב שבש"ע הביא הדבר במחלוקת השיב לזה דהז"א לשיטתיה אזיל שחולק גם בסתם וי"א כמ"ש הי"מ. אלא דלדידיה הא דקמן הוי הכרעה גמורה והצ"ע דבריו כיעו"ש. ואני אומר במחי' כ"ת שהפריז על המדה בזה שאם הז"א חולק בעיקר הכללים בסתם וי"א ובי"א וי"א. שהסכימו עליהם כמעט כל גדולי האחרונים כ"ש בכעין נ"ד שיסבור שאין זו הכרעה. ותו שהרב ז"ל אינו חולק בעיקר הנז' אלא סובר שיש מקומות הפך כללים אלו, וכגון כשסותם נגד ב' עמודי ההוראה או רוב הפוסקים וכן מבואר בדבריו שהביא הי"מ והם בתשובותיו חיו"ד סי' ה' דל"ז ע"ב ועיין בספר צדק ומשפט בסימן א' ד"ג ע"ד. והאמת שיש כמה מקומות הסותרים כללים אלו בש"ע והרב שדי חמד ז"ל בכללי הפוסקים סימן י"ג אות י"ב מונה והולך כמה מקומות בש"ע ולא עת האסף פה. אבל גם הוא ז"ל אזיל ומודה לכללים אלו ברוב המקומות. וכן כתב בפירוש בספרו חח"מ סי' יו"ד בדק"ו ע"א ובע"ד כתב וז"ל ולפי הכלל המסור בידינו הלכה כסתם וכו' ע"כ ועוד לו בסי' כ"ד ועכ"פ בלשון כזה שבסימן ה' ס"ל להרב שלא הכריע וכאמור

ומה שהאריך להוכיח ולדיק דמב"י ס"ל שרש"י סובר דחולי הוי בי"א וגם שמשמעות הירוש' הוא כדבריו איני רואה צורך להשיב אחרי כי אין הדבר ברור כדבריו ורבו הסוברים שרש"י סובר דהוי בי"ש כסברת הרמב"ם וגם מהירושלמי מוכח כן. והבאתי דבריהם בתשובתי הקודמת ואין כל חדש בדברי הרב הפוסק כדי להשיב עליהם

ג' דרכו של מרן לפסוק בב"י נגד ס, הרמב"ם למקומות שלא קבלו הוראותיו ובש"ע כהרמב"ם שהוא מיוסד עפ"י הוראותיו

אתאן למה שחידש והוסיף מדעתו הרחבה הרב הפוסק הי"ו דמרן ז"ל כיוין לפסוק בב"י כס' הרמב"ם למקומות שקבלו עליהם הוראותיו ובש"ע פסק לחומרא למקומות שלא קבלו הוראותיו וכן חזר הדברים בהילוך תשובתו כיעו"ש. ואני תמיה על רוב בקיאותו איך עלה על דעתו לומר כן ואנן איפכא שמעינן לה כי הדבר ידוע שהש"ע הוא מיוסד כולו ע"פ הרמב"ם דנהיגי בארץ המערב וא"י כוותיה ובב"י כשפוסק דין כונתו לכל המקומות וינהגו כן לכל המקומות כמ"ש השיירי כנה"ג או"ח סימן תצ"ה והשו"ג כתב שדרך מרן לפסוק אף נגד הרי"ף והרא"ש שהש"ע נתיסד ע"ס הרמב"ם ה"ד בספר משק ביתי מע"ב. ואין ספרו מצוי אצלי ודברים אלו הם הפך הכלל שמסר לנו מרן ז"ל עצמו בהקדמתו לא"ח שפוסק כב' עמודי ההוראה, ואף אם הג' הוא הרמב"ם ז"ל אלא שהש"ע רובו נתיסד ע"פ ס' הרמב"ם שכבר קבלו הוראותיו, וכ"כ הרב תויו"ט בדברי חמודות פ"ח דחולין ה"ד השד"ח אות ג, ועיין בספרי תעלומות לב בקונטריס הכללים כללי הש"ע אות ג' וכ"כ הרב שמ"א בדק"ז כי הש"ע מיוסד לערי המערב ע"פ הרמב"ם והרב חקות המים בדס"ה ע"א כתב שדין שכתבו בש"ע ולא הובא בב"י הוא דוקא לערי המערב אחר שקבלו הוראות הרמב"ם

ואף למה שכתב הרב הלכה למשה בפי"ז מהלכות גזלה הלכה ה' דבכמה דוכתי חזינן להש"ע שפוסק הפך דעת הרמב"ם ובכנה"ג אה"ע סי' קי"ט הגה"ט מ"ז כתב בתרי סתמי דסתרי אהדדי בש"ע שי"ל שבמקום אחד סתם כדעת הרמב"ם לבני א"י ומערב דגרירי אבתריה ובמקום אחר סתם כדעת