שו"ת תעלומות לב חלק ד פו

בדיעבד לא מפקינן מיניה מחשש גט מעושה. אך ראוי להשיאו עצה ההוגנת שלא יכניס עצמו במח' הפוס' ז"ל ויגרש מרצונו הטוב אם ירצה, ואם לא תאבה האשה כופין אותה לקבל גטה דבה ל"ש טעמא דגט מעושה דספיקא דאורייתא הוא גם לדידה

אבל אם החולי נגעה בו יד אדם לחתוך בסכין או סמים חדים השורפים וממסמסים ופוצעים בהא ל"מ לח' נסיכי אדם הנז' אלא אף לר"ת וסיעתו פסול וכנז"ל. וכ"ש למה שדקדקנו מדברי הרמב"ם ז"ל גופיה והסמ"ג והר"ב דגם הם ס"ל דדוקא אם החולי עצמו הוא הממיס וכורת הא לא"ה פסול וכמשמעות הירושלמי ובלא"ה אי איתא להך חידושא רבא לא הוה שתקי מינה כ"ש השתא דדבריהם מוכחי כל בתר איפכא וס' תומת ישרים לא זכינו לאורו ואולי נדונם היה שנתמסמס ע"י חולי כבשר שהרופא גוררו ואח"כ כרתו הרופא כיון דעומד לגזוז כגזוז דמי ודו"ק

אבל אם לא הגיע לגדר זה וכרתו הרופא אע"פ שתחלתו ע"י חולי אפשר דאפילו בדיעבד כופין אותו בכל מיני כפיה להוציא דהא ליכא מאן דפליג. כתבתי כ"ז בס"ד בהרמנותייהו דרבנן קדישי רבותינו האחרונים אחרי השתטחי בעפרות רגליהם ואענדם עטרות מעוז לראשי כי לא לחלוק ע"ד נתכוונתי, כי מי אנכי ומי ביתי יתוש נטוש רק מה שהורוני מן השמים בפשט דברי הפוסקים ז"ל כי לדעת האמת נתכוונתי ובלי תפונה כי יסלחו לי הצדיקים, ואם שגיתי אשלם תודות למי שיעמידני על רגלי האמת, אך במשפט העיון הישר. ואקוד ואשתחוה להחונן לאדם דעת ואברך ברוך שחלק מחכמתו ליריאיו ואודה בל"ש ובשמחה ובשירים על האמת בס"ד. יואל המאיר לארץ ולדרים יחננו ויברכנו ויאר לנו העינים ולא יאמר פינו דבר שלא כרצונו אך אם יום או יומים אמן. אמור יאמר העבד אסקופה הנדרסת עף ורפה ידים. והוא הצעיר רפאל חיים משה ן' נאים יצ"ו. ט' אדר ב' סתר'ה בא סי' אשר יחדיו נ'מ'ת'י'ק ס'ו'ד לפ"ג

סימן כ'

וזאת תשובתי

חזי הוית כל מילי דמר תנא דידן הרה"ג רח"ם רחמתים נ"י ר"מ ור"מ בעי"ת ג'יבלטאר אשר האריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו, והן אנכי טרוד מאד בעסקי הצבור והיחיד. ואין הפנאי מסכים לחזור על לימודי למגמר מעתיקא ולהשיב כהלכה. ומה גם כי זה דרכי תמיד לאהוב את הקיצור. ורק בפס"ד זה יצאתי מגדרי באותו פרק והרחבתי הדברים מאד להדמות במקצת אל האדם הגדול ראש המדברים הגאון יעב"ץ ז"ל. אך עתה אין עתותי בידי ולא בן חורין אני להשיב בארוכה עפ"י סדר קונטריסו של הרב הפוסק נ"י ובפרט במה שיצא לחדש בענין אחר שאין בו צורך לנדוננו, וע"כ לא הבאתי כל דבריו במאי דשקו"ט ולא נפק"מ להאי דינא. והנני בא להשיב על דבריו הראשונים במה שנשא ונתן על דברי ולעצמי אני מציל מהשגותיו הן הן נוראותיו

בירור הדברים בדעת מרן הש"ע בענין זה בסימן ה'

א' בסברת הפוסק שמכיא באחרונה דעתו לפסוק כמותו

תחילת דבר כתב הרב הפוסק רחימ"א דנפשאי נ"י שמרן ז"ל בסי' ה' בחכמה יסד אר"ש בב"י ובש"ע וגילה דעתו לפסוק כהרמב"ם וכהרא"ש לפי חילוק המקומות וכו'. ואתו הסליחה שאלו הדברים לא ניתנו ליאמר וכמו שנבאר להלן בעה"י. ומדברי הכנה"ג בסי' קי"ט הגה"ט מ"ח שציין אין שום ראיה לדין זה כאשר יראה הרואה. וכתב עוד דלפום סוגיין דעלמא לפסוק כי"א בתרא גם בהא דסי' ה' ס"י דינא הכי דזיל בתר טעמא וכו' ע"כ. כבר ביארתי בתשובתי הארוכה שלא נאמר כלל זה בש"ע אלא בי"א וי"א או יש מי שאומר וחלקו עליו, ואפילו בכלל זה יש חולקים וסוברים שלא קבלנו הוראות הש"ע אלא כשפוסק בסתם ואינו מביא מחלוקת. ונהי דאנן קי"ל דהלכה כסתם אף אם הביא חולקים וכי"א בתרא והבו דלא לוסיף עלה בלשון זה שהביא סברת החולקים בשמם. כי שפיר י"ל שאם כונתו היתה להכריע כס' המחמיר היה מביאה בסתם או בי"א בתרא. ולא היה משנה מהסדר שהנהיג בש"ע. והיותר תימה שהביא הוא נ"י מ"ש הי"מ בכללי הריב"ה שיש לסמוך על הס' שמביא באחרונה, והלא שם בס"ה הביא מ"ש מב"י ביו"ד סימן קכ"ד שאין כדאי להכריח סברת הרא"ש מדהביא הסברא באחרונה ועוד ציין כמה מקומות בב"י שכתב כן הפך ממ"ש בס"י ר"ה כיעו"ש וגם באו"ח סימן של"ח כתב בב"י ואע"פ שלא הכריע הרא"ש בין שתי הסברות דבריו נוטים לדברי הרי"ף שהרי כתבם באחרונה ע"כ. הרי דאפי' שהביא סברתו באחרונה כתב שלא הכריע ואף שדבריו נוטים לדברי הרי"ף מ"מ ס"ל שאין זה הכרעה גמורה. ועי' להרב פתה"ד ח"ג שם בסימן של"ח ס"א. ומ"ש הי"מ דלא מתבא דעתיה בדעתיה דמהריק"א בזה שנראה לו שדבריו סותרים זה את זה נר"ל דאין כאן סתירה דמ"ש בב"י סימן ה' הוא לדעת הטור וכן בריש סימן ע"ב כתב סובר רבינו דמאחר דבאלו מציאות כתב תחילה שר"ח וכו' עי"ש ולעולם דליה לא ס"ל שהרא"ש הכריע בזה וכמ"ש בא"ח סימן של"ח וביו"ד סי' קכ"ד ומזה יש להוכיח דגם בש"ע כשמביא הסברות בשם אומרם כנ"ד אין כונתו להכריע ולא אמרו דהלכה כי"א בתרא אלא בי"א וי"א או יש מי שאומר וחלקו עליו וכיוצא שלא הזכיר סברת האומרים והוא מוכרח. ועיין בי"מ שם אות ח' ואכמ"ל. שוב ראיתי להרב פתח הדביר ח"ב בסימן רל"ב סי"א שהעלה ככל מה שכתבתי וביאר בכמה מקומות בב"י שמרן ז"ל ס"ל שהסברה שהביא באחרונה אף אם כתב אבל פ' אומר אין הכרעה בדבר, ומ"ש בב"י הפך זה הוא לדעת הטור וליה לא ס"ל. וציין מ"ש הברכ"י באות וי"ו וכמדובר: