שו"ת תעלומות לב חלק ד פד

ז"ל. ע"כ לבי אומר לי שאם לא נמצא כן בפסקי הרמ"ה ז"ל אולי ט"ס נפל ברי"ו ז"ל וצ"ל והרמב"ם מכשיר)

ועוד דהגם דהנמק"י בפ' הערל אהך דרבי ישמעאל בנו של ריב"ב הביא לשון הרמב"ם דפי"ו מהא"ב וכתב בסו"ד נמצא שיטה זו של בה"ג והרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והריטב"א עכ"ל. מ"מ אין משם ראיה דהנמק"י ז"ל והני רבוותא שזכר כלהו קיימי כשיטת הרמב"ם דע"י חולי הוי בידי שמים כלל כי הדבר פשוט כי רק לענין ניטלה הביצה השמאלית דס"ל לר"ת ודעמיה אפי' בידי אדם דכשר אהא מיתי תחלה דברי הבקי שברופאים הרמב"ם ז"ל (היודע דגם בביצה אם בידי אדם אינו מוליד) אהא מסיק דכן דעת כל הגדולים הנז'. והוכרח לזה מפני שבתחלה הנמק"י ז"ל נחת למנינא דהמתירים בביצה א' ע"י אדם וכתב וז"ל וזו שיטת ר"י ור"ת ור"ש והראב"ד והרא"ש נגד זה אסף וקבץ דעת החולקים וכנז'. והוא מוכרח דכי מתשיל אביצה הוא דמתשיל שהרי תלה הדבר בבקיאות הרפואה וכמ"ש הרב יעב"ץ הבי"ד כת"ר בד"ח ע"א. וכן ראיתי להגאון הרמז"ה בחק"ל אה"ע סי' ז' בסוף הסימן ע"ד הרב זקן אהרן שרמז כת"ר שם דעיקר דברי הנמק"י וכו' שתלה בבקיאות הרפואה לא באו רק לאפוקי מר"ת ודעמיה ז"ל וכדברי היעב"ץ. ועוד דאם איתא דהנמק"י אמחמת חולי נחית לומר דחשיב בידי שמים כהרמב"ם וכן ס"ל לכולהו הנך רבוותא א"כ הוה ליה לאתויי גם הסמ"ג והרמ"ה נמי דס"ל כהרמב"ם ועוד ראיה חותכת דהנמק"י דוקא על ס' ר"ת בביצה קאי שהרי צרף שם לבה"ג והרי"ף ז"ל עם הרמב"ם והרמב"ן וכו' ובה"ג והרי"ף לא איירו כלל במחמת חולי שהרי זכרם הנמק"י בתחלה אחרי שהביא דברי ר"ת ודעמיה דשרו בביצה ע"י אדם. ע"ז כתב הנמק"י וז"ל אבל הבה"ג והרי"ף ס"ל דבידי אדם פסול וכו' ע"ש. ואח"כ דברי הרמב"ן והריטב"א דדוקא בידי שמים. ואחכ"ז העתיק לשון הרמב"ם וכנז' שהוא הבקי שברופאים וכו' וע"ז מסיק נמצא שיטה זו וכנז"ל וכמ"ש גם על ס' ר"י ור"ת וכנז'. באופן שאין ראיה כלל מכל הנך רבוותא דיסברו כדעת הרמב"ם במחמת חולי שהוא בידי שמים שזה אינו תלוי בחכמת הרפואה וכמ"ש היעב"ץ והרמ"ז בחק"ל ז"ל וכנז'. ואם הנמק"י והרמב"ן הביאוהו ללשון הרמב"ם להיותו בקי ברפואות היינו לענין ביצה בידי אדם שאינו מוליד. ומדברי הרי"ף ל"מ מידי אחהמ"ר מהחת"ס ז"ל ואדרבא סתמו כפירושו דס"ל כריא"ז ז"ל דרק ממע"א חשוב בידי שמים

אכן הראב"ד ז"ל שלא השיג אפשר דמודי ליה, גם הרא"ה והמאירי שזכר כת"ר גם הא"ז הגדול שזכר ג"כ, כי אין אחנו ולא א' בהם

שו"ר בס' הזכות להרמב"ן שכתב בסוף דבריו דסי' י"ג ע"ד הראב"ד דס"ל כר"ת וז"ל והרמב"ם הספרדי מבקיאי הרופאים פי' כמ"ש דניטלה ביצה א' בידי אדם פסול, והוא הכשיר כל בידי שמים אפילו ע"י חולי וחטטין וכן הדברים מטין עכ"ל. שמעינן מיניה תרתי א' דמה שקראו מבקיאי הרופאים הוא לענין ניטלה הביצה וכמ"ש החק"ל דאסיק דהוא הכשיר אפי' ע"י חולי ושכן הדברים נוטים. ולאו משום בקיאות הרפואה מדפליגנהו בתרי מילי וק"ל. באופן כי הפוס' המתירים המה הגבורים רבותינו הרמב"ם והסמ"ג ז"ל והרמב"ן והמאירי והרא"ה (אך הרמ"ה כ"ז שלא מצינו חבר מהראשונים לרי"ו ז"ל אינו מוכרח וכמ"ש מהרלב"ח שס' רי"ו מלא טעיות המעתיקים) וכמ"ש בשה"ג מע' יו"ד אות כ"ד מצורף אל מ"ש לעיל לענ"ד) וגם אם נצרף להראב"ד ז"ל שלא כתב כן בפירוש והר"ב ז"ל

אכתי ליכא רוב מבורר נגד רבותינו רש"י והרא"ש ורבינו ריא"ז ראשון ואחרון והטור ורי"ו ז"ל דבתראי נינהו ומשמעות הירושלמי ואף אם נוסיף עם המתירים עוד שנים או שלשה, לא יקרא רוב גמור מאחר שלא נחלקו במעמד א' ואדרבא יותר יש לחוש לבתראי. וכבר נתברר שבאיסורי תורה אין להתיר ע"פ הרוב רק בס"ס וגם בזה רבינו ברוך חולק ומה גם בפי"ק שהוכחנו מהש"ע דאפילו בס"ס אין להתיר לכתחלה מיהא ולהראב"ד אפילו בדיעבד. ואם בקידושי ע"א דלכל הגאונים ראשונים והאחרונים ובה"ג ועמודי ההוראה והרשב"א ומרן הש"ע פסקו דאין כאן בית מיחוש חששו האחרונים אפילו בתלת ספקי ובתרי ותלת רובי, איך לא נחוש באיסור לאו גמור וחמור לכל הנך רבוותא. ומ"ש בספר הזכות דכ"ה ע"ג בלשון הראב"ד דמשמע דאיסור ערוה דבר תורה ואסור לאו ד"ת בהדדי נינהו להחמיר בהם אלא דבאסורים דרבנן לא מחמירינן והרמב"ן ז"ל שם הוכיח במישור דאפילו באיסורים דרבנן דלאו איסור ערוה ד"ת ולא אסור לאו מחמירינן עש"ב

ועוד אלו היה הדבר ניתר ברוב המתירים הא ודאי שהרבנים ג' המה א' מהרי"א ב' מהר"ר ת"ם ג' מהרי"ד ז"ל שבתומת ישרים הוו נחתי למנינא ולא היה גוזר מהרי"א ז"ל להוציא וחביריו לאסור לכתחילה. ועוד דמהר"ר ת"ם כבר עמד על המנין כמ"ש ואע"פ שרבו המתירים וכו' וכנז"ל. ועוד כת"ר הביא לכנ בדי"ד ע"א מ"ש מהר"ר תם ז"ל בסי' נ"ג דרובא דקמאי וקצת בתראי עולים בקנה אחד להתירה לו לכתחילה וכו' ע"ש (וזה שלא כמו שפי' כת"ר בכוונת רבו המתירים דהכא רובא בהדיא קאמר) ובכ"ז לא התיר לכתחילה. ועוד דהרי כת"ר דנחת למנינא לא אשכח רוב מבורר בדברי הפוסקים הראשונים דס"ס מידי ספקא לא נפקא לדעת הרבנים דאינהו קדמי טובא גם למהר"ש ולמהריב"ר ולמהרש"ל ולמהרש"ו ולהתי"ט וכ"ש להבאים אחריהם שהרי מהר"ר ת"ם שקו"ט עם הרא"ש בזמן מהריק"ו וכמתבאר מס' שה"ג להגאון חיד"א גם מרן בב"י הזכירו כמש"ש ופשיטא דעל שלשה רבנים הנז"ל יש לסמוך אי משום דאנהו איירי למעשה ואלו הרש"ל והב"ח והבאים אחריהם הם המדברים להלכה בלבד. ועוד שג' הרבנים לא ערב אל לבם לחלוק על הרא"ש ז"ל בפירוש הירושלמי ובפירוש דברי רש"י כאשר נכון ואלו הרש"ל והב"ח ושאר אחרונים סמכו על פירושיהם וקושיותיהם לחלוק על הרא"ש ולשוייה יחידאה, וכאלו הרא"ש וב"י לא דקדקו יפה בלשון רש"י. וכבר כתבנו דדקדוק הב"י הוא מוכרח ושהרא"ש לאו מדיוקא אתי עלה אלא דבפרושא אתמר ברש"י שלפנינו, ואי משום שהוקשה להם ע"ד הרא"ש לא מפני זה יחלקו עליו

ד) ומהריב"ל אף אי לא נחת למנינא וסבר נמי דליכא למעבד ס"ס בפד"ר וכו' כמ"ש כת"ר יצ"ו והבית אפרים. מ"מ הלא בנדונו חזי לאצטרופי ס' ר"ת ז"ל ודעמיה ר"י וכ"ת ור"ש והראב"ד והרא"ש ז"ל (גם הוא מכללם) כנז' בנמק"י בהדי סברת הרמב"ם במחמת חולי ודעמיה פשיטא