שו"ת תעלומות לב חלק ד פ

דמה עיון שייך בזה

אכן יפה כתב כת"ר דגברא רבא אמר מלתא רבא ויקירא דתליא בעיונא פורתא

והוא כי הגאון חת"ס ז"ל הוקשה לו לשון הש"ע סי' ה' שבדעה ראשונה כלל מה שהוא מחמת חולי שבו נחלקו עם אותם שהם מצד התולדה שנולד כ"ש ופ"ד במאמר אחד בלי הפסק ועל כלם אסיק ה"ז כשר לב"ק שכל אלו בידי שמים (להרמב"ם) ע"כ. מלשון זה הוכח יוכיח הגאון חת"ס ז"ל מדכלל והשוה את כלם ביחד להכשירם. אלמא דהיא הסברא שנראית לו עיקרית ופסק כמוה שאין חילוק ביניהם

ואעפ"י שכל הלשון הנז' הוא לשון הרמב"ם ז"ל מפי"ו מהא"ב, תינח להרמב"ם ז"ל גופיה שהשוה אותם משום דלטעמיה אזיל דלדידיה אין שום הפרש ביניהם

אבל הש"ע דאפלוגתא קאי אם איתא דלא ס"ל לפסוק כוותיה היה לו להפריד מה שהוא מוסכם להכשיר ממה שהוא שנוי במחלוקת מעין מה שעשה הלבוש ז"ל, דהיינו לכתוב תחלה מה שהוא ממעי אמו שנולד כך וכו' שהוא כשר לב"ק. ואח"כ הי"ל לכתוב וכן אם חלה מחמת גופו או כרתן ה"ז כשר לב"ק שגם זה הוא בידי שמים להר"מ אבל לרש"י והרא"ש לא מקרי בד"ש וכו' כלשונו שם

אכן ממה שכלל הכל ועל כלם ביחד אסיק הרי זה כשר לב"ק שכל או בידי שמים, זו ראיה גמורה דהכי ס"ל למרן ז"ל להלכה. ואעפ"י שדרך הש"ע להעתיק לשון הרמב"ם ברוב המקומות וכמ"ש הכנה"ג והאחרונים ז"ל. הנה בזה הדבר מוכרח לשנו' קצת לשון הרמב"ם שלא לערב המוסכם עם מה שהוא שנוי במחלוקת. ובלא"ה בהרבה מקומו' משנה מלשון הר"מ ז"ל. ובפרט כי בזה אין השנוי מוחש לפי הסדר שרמזנו. רק בתוס' איזה תיבות והם מעטים. כי ע"כ ס' החת"ס ז"ל דכן פסק הש"ע בדעה ראשונה כהרמב"ם לגמרי שהיא עיקרית לדעתו כמבו' למעיין

אכן לענ"ד לא כן אנכי עמדי דמרן כיוון לפסוק לגמרי כהר"מ ז"ל לכל העולם, אך בהא מודינא דהדקדוק הנז' הוא נכון ודוקא למקומות שקבלו הוראות הר"מ ז"ל, וע"כ שינה דרכו להזכיר שם הרמב"ם ז"ל לומר דבמקומו הוא דאיירינן, אבל לשאר מקומות כרש"י והרא"ש ז"ל וק"ל

באופן כי כת"ר והרב המורה שבטורקיאה יצ"ו כיוונו לפסוק כדעת מרן הש"ע מר כי אתריה ומר כי אתריה. וכ"ז הוא לפי המובן מדב"ק יצ"ו דאלו היה מרן ז"ל מגלה דעתו בסתם וי"א או בי"א וי"א לפום סוגיין דעלמא היה כת"ר מורה ובא כד' הש"ע להקל

חיים מדבר כי במכתב גלוי כתבתי לישב הסתי' הנופלת בדברי רש"י ז"ל לפי מ"ש בהרא"ש ר"פ הערל בשמו דבידי שמים היינו וכו' אבל אם אירע בו חולי ונסתרס פסול. ואלו בס' תו"י שרמז הכנה"ג ז"ל מבואר דאף ע"י חולי לרש"י חשוב בידי שמים וכשר. ע"ז כתבתי דמ"ש התו"י שמצא ברש"י דכשר היינו במ"ק דרש"י. ומ"ש הרא"ש ז"ל היינו במהדורא תנינא. ומ"ש הב"י ז"ל רק מהדיוק הוא מהמהדורא השלישית הקצרה שבידינו כמ"ש בשם הגדולים ז"ל ע"ש

הן עתה באתי להסביר טעם ההשערה הלזו, כי מ"ש הרא"ש ז"ל בשמו הוא לקוח ממ"ב אחר חזרה מכח הירושלמי, ולא ממ"ק, דאם כן במ"ב סבר רש"י דע"י חולי כשר. אם כן קשה דלמה פי' במ"ג הקצרה שבידינו בפרק הערל דף ע"ה ע"ב וז"ל בידי שמים, ע"י רעמים וברד או ממעי אמו. ואם איתא דבמ"ב הוא דסבר דע"י חולי נמי כשר, א"כ הוה ליה למנקט ע"י חולי דהוא היותר מצוי מרעמים וברק, או לכתוב ע"י חולי או רעמים וברק או בהפך רעמים וכו' וחולי, וממילא שמעינן דכ"ש ממעי אמו, או לפחות היה לו לכתוב כגון ע"י רעמים וכו' לרמוז דאיכא גוונא אחרינא דהיינו חולי. וגם דאלו הזכיר חולי הוה משמע לן רבותא לאפוקי ממשמעות הירושלמי דפסיל וכמ"ש הרא"ש ז"ל. ואלו ממעי אמו אין כל חדש, גם ע"י רעמים וברק אשמועינן רבותא לאפוקי מרבינו ישעיה ראשון ואחרון ז"ל דפסלי גם בזה. אכן ממעי אמו מי לא ידע דבידי שמים הוא והלא בזה כ"ע מודים

אלא ודאי דעיקר כונת רש"י ז"ל בזה הוא לומר דתו ליכא גוונא אחרינא שיקרא בידי שמים, רק הני תלתא דפורענותא. וע"כ לא אמר כגון לומר הני אין מידי אחרינא לא. וכמו שדקדק בב"י וממילא משמע דמ"ש הרא"ש ז"ל דרש"י כתב דאם אירע בו וכו' פסול היינו במ"ב ששם האריך וכתב בהדיא דפסול, ואלו בזה הג' הקצרה כתב אך פי' הגמרא וממילא שמעינן דחולי פסול דלאו בידי שמים וממילא דבמ"ק הוא דכתב רש"י ז"ל דכשר. ובב' המהדורות האחרונות הדר ביה מקמייתא. ומ"ש הב"ח ז"ל דנקט רעם משום דשכיח. אחהמ"ר לא ידעתי היכן מצינו שיסתרס אדם ע"י רעם וברד יותר מע"י חולי. ועוד דהיה לו להזכיר גם חולי ואינה אלא תיבה א' ולאפוקי מהירושלמי ולפחות היל"ל כגון ע"י רעמים וכמ"ש הטור. ואם לקצר נתכוון לא היה צ"ל ממעי אמו וק"ל

הדרן לקמייתא דמשמע מדב"ק טוב יצ"ו דאלו היה הש"ע מגלה דעתו בחד מגווני דסוגיין דעלמא להקל היה פוסק כן בפשיטות. כגון אלא כתב ס' הרמב"ם בסתם וי"א או בי"א בתרא

וכשאני לעצמי עם היות כי הראינו פנים מסבירות לדקדוק הרב חת"ס ז"ל בס' הש"ע והוא דקדוק נכון ולא גרע מאלו כתב סתם וי"א דהא תפס סברת הרמב"ם שכלל הכל ביחד במושלם בדעה א' ואע"פ שהוסיף לבסוף תיבת להרמב"ם ז"ל בכ"ז חשיב סתמא. וע"ש להרמב"ם ז"ל לאפוקי מקומות שלא קבלו עליהם

בכ"ז לבי מהסם לסמוך להתיר לכתחלה מכח דקדוק הלשון של החת"ס ז"ל עם היותו דקדוק יפה אף נעים. בכ"ז ק' הדבר לעשות מעשה רב בכגון זה והלא הרב זרע אברהם ז"ל לא חשיב לה הכרעה ולא חשש לדקדק כן גם הא איכא רבנן טובא דסברי דאפילו בסתם וי"א לא חשיבי הכרעה ועד אחרון הרב הגדול כמוהר"ר בירדוגו ז"ל בשו"ת משפטים ישרים. גם אני בעניי היה לי ויכוח עם הרה"ג המפ"ה ז"ל והראני ספר כתב איש רבי על כללים אלו ועם כי סוגיין דעלמא לא אזלא הכי

מ"מ בכג"ד מלתא דאסורא רבה דפסולי קהל והוא אסור מתמיד לאיש ולאשה ראוי לחוש ולהחמיר מאד. ומה גם כי יש לחוש לדעת הסוברים דגם