שו"ת תעלומות לב חלק ד עט

בסתם דבהדיא הוה להו לומר משמע מדבריו וכו' וכמ"ש הב"י ולא לאסוקי מלתא כה' פסיקתא בלשון רש"י גם הב"י הבין כן לשון הרא"ש מדלא כתב וכן הבין הרא"ש או דקדק או וכן כתב סתמא ואלו לא היה כן כתוב בפירוש ברש"י ז"ל כן בהדיא לא היה הטור כותב "ורש"י ז"ל פוסל" בפשיטות מפני הדיוק שאינו מוכרח דמ"ש מרעמים וברק מעל ידי חולי, וכמ"ש התפארת שמואל והב"ח ז"ל. ואחהמ"ר כי לא דקדקו בלשון הרא"ש ורי"ו והטור והב"י ודימו כי מדיוקא שמעו לה מרש"י ז"ל ויחסו לרש"י ז"ל מה שלא נתכוון ח"ו, וערב אל לבם להשיגם כאלו נעלם מעיני העדה ז"ל מה שעלה על דעתם. ומעתה לא נשאר מקום לומר דרש"י ס"ל כהרמב"ם ז"ל ועוד דרש"י ז"ל להלכה נתכוון ממה שהוסיף לכתוב אבל אירע וכו' פסול שזה אינו שייך לפירוש דברי הש"ס אלא ודאי דלהלכה נתכוון. ואולי מצאו כן בתשובות רש"י ז"ל או בשאר מהדורות כידוע ומלשון רי"ו ז"ל נתיב כ"ג ח"ד מוכח יותר דהך אבל אירע מסקנא דמלתיה דרש"י ז"ל גופיה היא שהרי אחר שהעתיק כל לשון רש"י ז"ל כנז' כתב והרמ"ה כ' וכו' ואח"כ כתב ומשמע אן הירושלמי וכו' כמו פירש"י עכ"ל משמע דרש"י כתב בהדיא הפך הרמ"ה ז"ל

ומוכח נמי דמייתי הירושלמי להכריע ההלכה כפי' רש"י ז"ל לאפוקי דעת הרמ"ה ז"ל וז"ב ודלא כמ"ש הרב הפוסק הי"ו דאין מלשון זה ראיה, דא"כ גם מהרא"ש אין ראיה וק"ל. ולענין פי' הירושל' עיין בקרבן נתנאל בר"פ הערל שפי' לשון הירושלמי כהרא"ש ותמה על הרמב"ם ז"ל ודחה פי' רבינו מהרש"ל בכח ע"ש גם בהך פלוגתא דכמרזב דכ"ג שכתב הש"ע דלרש"י והרא"ש פסול להרמב"ם ז"ל כשר ע"ש. אינו רחוק שכתב ס' הרמב"ם ז"ל באחרונה לה' שהרי בכ"מ ובב"י יישב דבריו בדרך נכון והיינו למקומות שקבלו הוראותיו וכו' כנז'

אך עי' בי"מ ז"ל בכללי הטור אות ח' ע"ש בשם שכנה"ג א"ח סימן ש"ח (אינו מצוי פה) וע"ש אות ז' ואולי לא כתב כן רק ע"ד הטור. ועוד דהכא שינה הסדר שכתב הטור. ונראים הדברים שבכונה כתב כן וכו' וקשה לע"ד דאי מהני שפוי לכמרזב היכי קאמר דהוא פסול ולהרמב"ם ז"ל א"ש וק"ל. אחר שנתברר לע"ד דמר"ן ז"ל נתכוון לפסוק כדעת רש"י והרא"ש ומשמעות הירושלמי להחמיר למקומות שלא קבלו עליהם הרמב"ם ז"ל וכנז'

שוב אשוב לברר דמרן ז"ל נתכוון לפסוק בב"י ובש"ע כהרמב"ם ז"ל ונ"מ למקומות שקבלו הוראותיו ז"ל וכנז"ל

והוא בשום לב לקושית הרב הפוסק נר"ו דמר"ן בב"י ז"ל ח"ו מחלפי שטתיה ממ"ש בש"ע שכתב בב"י מלת "אבל" על סברת הרמב"ם ז"ל וזה הפך מ"ש בש"ע וכנז'

והנה לפום רהטא היה נראה לומר דהך כללא לא נאמר אלא כשהפוסק הוא המוציא והמביא לשתי הסברות וכתב אבל על הסברא האחרונה. אבל הכא הטור ז"ל הוא שזכר הסברות ובב"י ז"ל לא בא רק לגלות מוצאם ומובאם ולא נתכוון להלכה

אכן בהשקפה מועטת הרואה יראה כי מרן ז"ל בחכמה יסד אר"ש לפסק הלכה גמור, שהרי במחלוקת זה לא קבע דב"ק ע"ד הטור כלל כדרכו בכל המקומות וגם בסימן זה היה כותב בתחלה ומ"ש וכו' ומ"ש רבינו וכו' כדרכו תמיד אח"כ הביא איזה חי' מהנמק"י והמרדכי ז"ל אח"כ הביא סוגיא דשמעתתא מבלי זכר דברי הטור כלל כאלו בא לומר דב"ח שלא נזכר בדברי רבינו ז"ל אלא כתב וגרסינן תו התם אר"י אמר שמואל פ"ד בידי שמים כשר וכו' ואח"כ מייתי פירוש רש"י ז"ל וכו' וע"ז מסיק אבל הרמב"ם וכו' כתב רש"י חולי הוי בידי שמים וכשר עכ"ל הזהב. הרי דמלבד שלא קבע דבריו ע"ד הטור כלל, גם לא זכר דהטור עצמו שפסק מתחלה דע"י חולי פסול דהיינו משום דכאביו ז"ל ס"ל עוד בא שהאריך לומר אבל הרמב"ם ז"ל וכו' כתב דמחמת חולי וכו' וכשר כאלו חדשות הוא מגיד דהרמב"ם ז"ל מכשיר והלא זה כבר נזכר בטור דלהרמב"ם ז"ל מכשיר. גם למה (כתב אבל וכו' והלא כך היה לו לכתוב "ומ"ש רבינו דהרמב"ם מכשיר בפי"ו מהא"ב" ולא עוד ומה לו לומר מלת אבל ולהזכיר עיקר הדין

ע"כ נלע"ד ברור בס"ד דמרן ז"ל מפני שהקדים הטור סברת הרמב"ם ז"ל ואח"כ הביא באחרונה סברת רש"י והרא"ש ז"ל באחרונה לומר דהכי הלכתא מלבד מה שכבר העור פסק בהדיא כן. ומרן ז"ל מודה לו להטור בזה דכן צריך לפסוק במקומות שלא קבלו הוראות הרמב"ם

אכן למקומות שקבלו הוראותיו רצה למצוא להם פתח ריוח והצלה שישארו על ענין קבלתם לפסוק כמותו גם בזה, וכדי לגלות דעתו בזה שהוא מסכים ע"ז נתחכם להניח דברי הטור כמות שהם למקומותיו והביא הסוגיא כמות שהיא ודברי רש"י והרא"ש ז"ל בתחילה הפך סדר הטור להביא סברת הרמב"ם באחרונה בפירוש לומר שהיא העיקר ולתוספת נופך הוסיף לומר תיבת אבל עי' י"מ ז"ל בזה אות ט' בכללי הטור ומסיק לכולה מלתיה דהרמב"ם ז"ל לומר דהכי הלכתא למקומותיו וכנז' וכי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא מב"י ז"ל למ"ש בש"ע שהזכיר ס' הרא"ש באחרונה ובמלת "אבל" ע"כ נתחכם להזכיר השמות להביננו דמ"ש בב"י ז"ל הוא להרמב"ם ז"ל באתריה דמר. ומ"ש בש"ע באחרונה הוא לאתריה דהרא"ש ז"ל

ובכ"ז לא נתקררה דעתו ד"ע בזה אלא שגם בש"ע הוסיף לרמוז דדעתו מסכמת להלכה לפסוק כהרמב"ם ז"ל למקומות הנז' וכמ"ש החת"ס ז"ל סימן טו"ב שזכר כת"ר וז"ל ובש"ע סימן ה' פסק בדעה ראשונה כוותיה ש"מ שנראה לו שיטתם עיקר וכ"ן לכל מעין עכ"ל. ואכתי קשה מה שתמה עליו כת"ר, ואני בעניי תמה מאד דאיך יעלה על הדעת דהגאון ז"ל דנהירין ליה שבילי יהיה נעלם ממנו כל דברי גדולי האחרונים הרדב"ז והרשד"ם והב"י ז"ל והכנה"ג ורבני אשכנז אליה רבה והב"ח ודברי האחרונים ז"ל האירו ברקים מלאים זיו ומפיקים בכלל זה בכל הפוסקים ז"ל דקי"ל דהס' שמביא הפוסק באחרונה היא העיקר. ומה גם כשהם רבים ובמלת אבל ואפי' תשב"ר יודעים זה. גם בספריו הקדושים בלי ס' נזכר כל זה כמה פעמים, ואיך כתב דמרן פסק בדעה קמייתא שהיא העיקר מה שלא שמענו מעולם

איברא דיש סוברים דבש"ע אפילו בסתם וי"א לא חשיבא הכרעה, אבל לומר דדעה קמייתא היא עיקר בש"ע לא אמרה אדם מעולם, ועוד בא דאם דברי הגאון כפשטן איך כתב שכן נראה לכל מעין