שו"ת תעלומות לב חלק ד ז

דגם ר' יהודא ס"ל חמש ולא חצי חמש. והוי יותר קושיא על הגאון חקרי לב ז"ל)

י) וכ"ג תירץ קושיית הרב כפי אהרן ע"פ מה שהביא מר זקנו הגאון שתירץ הקושיא מהפו"כ מאתרוג שנצטמק, וה"ה בזה דמוקי הש"ס שם בבכורות דליכא אלא חמש סלעים, וא"כ כשחלקו הבנים ומחצה יורשין, וא"כ אין כאן חיוב אלא בחצי חמש, ולעולם לא יקויים המצוה כהלכתא תו לא חזי לאצטרופי. ע"כ תד"ק

יא) ולפענ"ד יש להעיר על תירוצו בשלשה אופנים

אופן א כמו שהקשיתי לעיל (באות ד' ה') די"ל הפירוש חזי לאצטרופי שהיה בידו מקודם לצרף כל השיעור ומ"ה להכ"מ והל"מ אף שבין השמשות שביעי של פסח בסוף היום, שלא היה יכול לאכול יותר מחצי זית חמץ, מ"מ כיון שהיה יכול לאכול קודם זה עוד חצי זית חמץ מקרי חזי לאצטרופי, לפ"ז הא הש"ס מוקי שם בבכורות דמת אב אחר ל' ולהאב היה חמשה סלעים שלמים, והיה אביהם יכול לקיים המצוה ליתן לכהן החמשה סלעים, וכן מסתמא מיירי הש"ס גם אם הבנים היו גדולים בשעת חלוקה. וא"כ קודם חלוקה היה בידם לפדות עצמן עם החמשה סלעים דאז היו כל החמשה סלעים משועבדין לכהן. וכיון שהיה בידן ליתן לכהן רגע קודם החלוקה לא הוי כמחוסר מעשה כדאמרינן בקידושין (דף ס"ב) דכל שבידו לא הוי כמחוסר מעשה יע"ש. וכיון דשוב מקרי חזי לאצטרופי הדרא קושית הרב כפי אהרן על הגאון חקרי לב ז"ל

יג) באופן ב) יש להעיר על תירוצו ע"פ דמר זקנו הגאון ישרי לב ז"ל, דהא שם בבכורות ג"כ חזי לאצטרופי אפילו לצד הראשון של הפמ"ג, דהא כל אחד מאחים כאשר ירויח עוד חצי חמש יהיה לו חמשה סלעים ויהיה מחויב כ"א לפדות עצמו מדהוי ספיקא דאורייתא ואיקבע איסורא. יעי' ברמב"ם ה' שגגות (פ"ח ה"ד) דאיקבע איסורא ספיקו אסור מה"ת. וא"כ ה"ה בנ"ד דנולדו שני זכרים ואחד מהן בודאי בכור. א"כ הוי איקבע איסורא ומוטל עליהן המ"ע של פדיון ואף דאמרינן שם דפטורים היינו דהכהן אינו יכול לתפוס מהם מדהוי אצל כ"א ספק, ויעיין במהרי"ט אלגזי בכורות דרמב"ם מודה בספק מ"ע אפילו בלא איקבע איסורא דמה"ת לחומרא ויעיין במצל מאש (סי' י"ג) דבמ"ע אין לפטרו מטעם ס"ס, וכ"ה בשערי תורה (ח"ג כלל כ"ט אות ח"י ופרט ד' אות כ"ד) ויעיין בשו"ת מהרי"ק (סי' קמ"ג) הובא להלכה ביו"ד (סי' ש"ה סעיף כ"ג). ואף דבשו"ת חכם צבי (סי' ק"ד) השיג עליו. כבר תירצו הנוב"י (תנינא) ושו"ת חתם סופר (חיו"ד סימן רצ"ט) ובשו"ת מהר"ם. ואף שהשיגו מטעם אחר יעיין בספר העמק שאלה על השאילתת פ' תזריע (סימן פ"ז אות א') שמתרץ קושיתם והביא ראיה מהימנא למהרי"ק מחולין (דף קל"ד) ומתוספות ב"מ (דף כ"ג) ומתוספות ב"ב (דף כ"ג) בד"ה חוץ יעו"ש. ונ"ל להוסיף על דברי העמק שאלה מדברי התוספות בכורות (דף כ) ד"ה חוששין דהממון נגרר בתר האיסור. וכן יש להוכיח מאסיפת זקנים ב"ק (דף י"א) ד"ה בכור שנטרף, וכן כראה בקונטריס הספיקות (כלל א אות ט') יעו"ש. היוצא לנו מזה דבספיקא דאורייתא ואיקבע איסורא אף דהכהן לא יכול לתפוס מהם מספק. מ"מ הם מחוייבים מספק לפדות עצמן אם ירויחו אח"כ עוד חצי חמש. ועיין במעילה (דף ח"י) מעילה מצטרפת לזמן מרובה יעו"ש והטעם דדוקא במידי דאכילה מצטרף בכדי אכילת פרס. ויעיין בכורי שלמה (חא"ח סימן כ"א). לפ"ז שפיר מצטרף וחזי לאצטרופי החצי חמש שירש אחד מהן עם החצי חמש שירויחו אח"כ. א"כ הדרא קושיית הרב כפי אהרן על הגאון חקרי לב ז"ל לדוכתא

יד) באופן ג) יש להעיר על תירוצו ע"פ דמר זקנו. דהנה אמרינן ביומא (דף ע"ד) דר"י ס"ל ח"ש אסור מה"ת משום דלא חזי לאיצטרופי. ומקשים שם התו' בד"ה כיון דחזי, דלמה לא אמר ר"י כדאמרינן לקמן דכל חלב לרבות ח"ש וראיתי בשו"ת זכר יהוסף (חאו"ח סימן ק"ז) שהקשה לו חכם אחד על התו' למה לא מתרצים דהא גופא אשממעינן טעמא דקרא דלא נימא דגם בלא חזי לאצטרופי אסור, אלא דאי מקרא הו"א דגזה"כ לאסור אף ביום ז' של פסח בסופו דלא היה יכול לאכול יותר מחצי זית דליכא תו חזי לאיצטרופי ולהכי אשמעינן ר"י טעמא דקרא. ותירץ הגאון זכ"י דקרא סתמא קאמר דח"ש אסור. ואנן קיי"ל דלא כר"ש דדריש טעמא דקרא היכא דאיכא נ"מ לדינא. ומ"ה לא נוכל להקל ע"י הטעם, ומ"ה לא יכול התוספות לתרץ דר"י אשמעינן דהיכא דלא חזי לאיצטרופי מותר יע"ש ודפח"ח. וכ"ל להוסיף על דבריו דכן מבואר בתו' סוטה (דף י"ד.) ד"ה כדי ליגעה דלא נוכל ע"י הטעם להקל. וכן מצאתי בתומים (סימן צ"ו) שכתב כן מדעתא דנפשיה, וכ"ה בבשמים ראש (סימ"ד) ובשו"ת חות יאיר (סיקמ'ב) ובהשמטות (דף רס"ג) ובנחלת יעקב, (ח"ב בשבת ד' בהג"ה) ובשו"ת שובת ציון (סימן צ"ח) ובשו"ת חסד לאברהם (חיו"ד סימן פ"ה) יע"ש. לפ"ז י"ל דהא דאמרינן שם בבכורות (דף מ"ח) דר"מ ס"ל חמש ולא חצי חמש, ור"י ס"ל חמש אפילו חצי חמש. פליגי בזה דר"מ סבר כר"ש דדריש טעמא דקרא. ועיין בתורת השלמים בהלכות נדה (סימן קפ"ג סק"ד) לחד תירץ דר"מ ס"ל דרשינן טעמא דקרא ומ"ה נוכל ג"כ להקל ע"י הטעם היכא דלא שייך חזי לאצטרופי. אבל ר"י לשיטתיה דס"ל בב"מ (דף קט"ו) ובסנהדרין (דף כ"א) דלא דריש טעמא דקרא יעו"ש. ומ"ה לא נוכל להקל ע"י הטעם היכי דלא חזי לאצטרופי. מ"ה ס"ל לר"י דחמש אפילו חצי חמש. אולם במסקנא מסיק הש"ס דאפילו ר"י ס"ל חמש ולא חצי חמש. קשה הא ר"י לשיטתיה דלא דרשינן טעמא דקרא לא נוכל להקל ע"י הטעם. ואף דבמצוה לא נמצא קרא דכל לרבות חצי שיעור מ"מ כיון דחזינן דהתורה רבתה ח"ש באיסורין מקרא דכל חלב מטעם חזי לאצטרופי. ממילא מטעם זה אמרינן ג"כ במ"ע. לפ"ז דן מינה ומינה, דכמו בח"ש באיסור לאו מהני הטעם רק להחמיר ולא להקל. א"כ ה"ה במ"ע לא מהני הטעם רק להחמיר ולא להקל. וא"כ הדרא קושית הרב כפי אהרן לדוכתא על הגאון חקרי לב דלמא ר"י ס"ל חמש ולא חצי חמש. דאף דלא שייך בזה חזי לאצטרופי מ"מ היה צריך ליתן עכ"פ החצי חמש לקיים מקצת מצוה דפדיון כיון דלשיטת החקרי לב ז"ל שייך ח"ש במ"ע. וצע"ג

טו) הנה ע"פ שיטת זקנו הגאון חקרי לב ז"ל נלפע"ד לתרץ קושיית הגאון מו"ה יהונתן ז"ל (בעל אורים ותומים וכרתי ופלתי) הובא בספר ערבי