שו"ת תעלומות לב חלק ד עז

בדבר לכ"ע חשיב בדיעבד. ואין לך שעת הדחק גדול מזה שהאריכו גדולי הפוסקים ז"ל והם אמרו שראוי לסמוך בסברת יחיד. צא ולמד מ"ש רבינו הגדול הרא"ם ז"ל בח"א סימן ל"ו ח"ל ואף אם הרמב"ם והסמ"ג חולקים ומחמירים וכו' כיון דאיכא עגונא דאתתא דנפיק מינא חורבא אין ראוי להניח כל התנאים והגאונים המקילים כדי ללכת אחר המחמירי' שהרי שנינו במסכת עדויות למה נשנו דברי היחיד וכו' שאם יראה לב"ד יסמוך עליו בשעת הדחק ואין לך שעת הדחק גדול מזה להניח אשה עגונה כל ימיה וכו' עי"ש. ובספר חיים ושלום ח"ב סי' י"א האריך הרב ז"ל ואסף וקבץ רובא דרבוותא דס"ל דבעגונא סמכינן אס' יחיד. וכבר ביארנו דעיגון האיש קשה מעגונא דאתתא. וגם לענין האיסור לגבי איש קיל טובא מהתר א"א לשוק וחשש בניה שיהיו ממזרים. וכל לעומת זה לגבי איש ליכא אלא איסור לאו. וגם כי הוא מצווה אפו"ר ואולי הוא ראוי להוליד ואתה בא למונעו מקיום מצות פו"ר. וכיון שהוא מחזר אחר אשה והוא היה אומר שכחו במתניו כאיש גבורתו א"כ יהיה כל ימיו בהרהור עברה ופוק חזי מ"ש הר"ן ז"ל בפ"ק דכתובות וז"ל וכן נמי נאמנת להכשיר הולד לפי שלא החמירו בו כלל שאם היו מחמירים בו לבא בקהל לא היתה לו תקנה כלל ע"כ וכיוצא בזה כתב בפרק עשרה יוחסין וכן כ' הר"מ ז"ל בפ"א מהל' א"ב הי"ג. הרי מבואר דהיכא שאין לו תקנה אין להחמיר בו כלל דהו"ל בדיעבד ואנו מתירין אותו לכתחילה. וכמ"ש הגאון הרמ"ז בס"ה נדיב לב ח"ב אה"ע סימן ג' די"ב ע"ג גם מוהר"י דונדון ז"ל בתשובה שבס' תומת ישרים סימן רי"א האריך בזה. וגם הרבנים שלשה המה מרבני אזמיר יע"א בתשובה שבס' חיים ושלום הנ"ל לא הניחו פנה וזוית. וכ"ש בנ"ד שרבו המתירים שיש מקום להתיר בשופי

וכן עלתה הסכמת הרב הגדול כמהר"ח מודעי ז"ל הו"ד בספרי תע"ל ח"ב סי' ה'. ובס' מימר חיים ח"ב אה"ע סי' מ'

סימן י"ט

וזאת תשובת הרב הרחמ"ן נ"י ר"מ בעי"ת גיבלטאר יע"א

, אנכי הרואה כל הכתוב בספר הנחמד תעלומות לב ח"ב סי' א' ומן הוא והלאה, ומעלת הרה"ג המחבר ר"מ ור"מ בעי"ת נא אמון יע"א יצ"ו הן הראנו את כבודו ועוצם ידו ובקיאותו ומשאו ומתנו והאריך למעניתו ברוחב מבינתו אף חכמתו נפלאות מתורתו כי כאיש גבורתו ברוך שחלק מחכמתו אשרי יולדתו. הן עתה בתשובת מכתב אחד לי לשמי אגב ארחיה רמז לי לפי רוב הענוה אשנה פ' זה מפני סבה כי עתה נתחדשה הלכה בערי טורקיאה במי שנפלה לו העטרה רק ע"י חולי ולא נשאר חוט מקיף כלל ולא נגעה בו יד אדם כלל. ובכ"ז הרב המורה יהי מכירו ברוך יצ"ו אסרו לבא בקהל, ואלו האי תנא דידן תנא דבי אליהו יצ"ו שרי בכה"ג ע"י חולי אף אם אח"כ חלו בו ידי הרופאים לשום רטיה ותחבושת ובפעם האחרונה כשהסיר התחבושת ניטלה העטרה ולא נודע אם מעצמה נפלה או מסבת התחבושת. ע"כ אלין ארי נעשה שואל אגב גררה לחוות דעתי קל"ה כמות שהיא במקום שמצינו גדולתו ממכון שבתו מצינו ענותנותו

וכשאני לעצמי לא נכחד עצמי הלא מאז חסר תבונות והבוקר רקק רוקק הנראה לדיינים ומה גם כי סבבוני בכע'ס המון טרדות ותלאות. ולבי בל עמי בעוה"ר. ומה גם לפי חומר הנושא כי עצום עושה דברו באיסור חמור דאורייתא. ומה גם כי רוב ככל ספרי הראשונים והאחרונים ז"ל הנזכרים בספרו הנכבד וזולתם אין אתנו פה יע"א ומה מני יהלוך דבר

אכן לפי רוב האהבה ומפני הכבוד נפשי שמחני בריא בחיובא לחוות דעתי רק בעיקר הדין דפ"ד וכ"ש מחמת החולי דוקא דאיתיה בפלוגתא דרבוותא כמ"ש בש"ע אה"ע סי' ה' ע"ש

הלא מראש מדי עברי בספר היקר הנז' בסימן א"ב והתחלת סימן ג' עיינתי בלשון הב"י ז"ל והש"ע אז אמרתי ורשמתי בקונטרס א' כי דברי כת"ר ודברי הרב הפוסל יצ"ו אלו ואלו דברי אלהים חיים ע"פ הוראת הב"י והש"ע ומר כי אתריה ומר כי אתריה דמרן בב"י ובש"ע בחכמה יסד אר"ש וגלה דעתו לפסוק כהרמב"ם ז"ל וגם כהרא"ש ז"ל לפי חלוק המקומו' וכמ"ש הכנה"ג באה"ע סי' קי"ט בהגה"ט אות מ"ח דמרן ז"ל בסי' ע' שם ס"ד סתם לגמרי כהרשב"א ובסי' קי"ט ס"ו סתם כדעת הרמב"ם ז"ל ע"ש וכבר רמז לדברי הכנה"ג הנז' בספר יד מלאכי בכללי הש"ע סוף אות ג'. והא דידן עדיפא דהתם הם בשני מקומות מתחלפים, ועוד דמסתם להו סתומי ולא מוכחא מלתא דלהכי כיוון. מכ"ש בנ"ד דגבי הדדי נקטינהו ופירש שמותם בפירוש וגלה דעתו בברור שפסק כשניהם כאשר נבאר בס"ד (אחר ימים שכתבתי ובארתי זה בקונטריסי איך מרן ז"ל גלה דעתו לפסוק כשניהם בחו"ב ראיתי שכתב מעין זה הרה"ג כמהר"ר נחמן ז"ל בהסכמתו ע"ד הרב אליהו בהיר הי"ו המובא שם דט"ז ע"ג עם היותו מסכים כי מרן ז"ל לא גלה דעתו ע"ש ודבריו תמוהים מאד כאשר יראה הרואה ואכמ"ל)

ואען ואומר דלפום סוגיין דעלמא לפסוק כי"א בתרא, גם בהך דסעיף יו"ד ס"ה באה"ע דינא הכי דזיל בתר טעמא. ועוד דעיקר הסברא נאמרה על כל הפוסקים ז"ל וגם מרן ז"ל בב"י זה דרכו לתפוס בדברי הפוסקים ז"ל הסברא שמזכיר הפוסק באחרונה וכמ"ש הכנה"ג ז"ל הבי"ד הי"מ ז"ל בכללי הריב"ה ז"ל ושכן כתבו הרדב"ז והרשד"ם ובנימן זאב ז"ל כי על הס' האחרונה יש לסמוך בטור וע"ש שכן גם בהרי"ף והרא"ש ז"ל וכו' עש"ב. וכל הנז' דרכם על הרוב להזכיר שמות הפוסקים בהדיא ובכ"ז סברה אחרונה היא העיקר. ומאי שנא בש"ע כה"ג ודאי כיוון לפסוק כהרא"ש ז"ל דהוא בתרא ולחומרא. ומה גם שברוב העולם קבלו הוראותיו כנודע וכמ"ש כת"ר יצ"ו. ומהגם שצרף עמו לרבינו רש"י ז"ל מאוה"ג כאשר כתב בב"י ז"ל ע"ד רש"י ז"ל מדנפשיה דהכי משמע ליה להב"י ז"ל מדברי רש"י ז"ל. ושכ"כ הרא"ש בשמו. ועם כי רש"י ז"ל הוא מפרש וכו' וכמ"ש כת"ר בשם הב"י ז"ל. היינו בסתמא אבל כשהזכירו הפוסקים ז"ל סברתו עם שאר הפוס' לפסק הלכה ודאי דיש לסמוך על דעתו