שו"ת תעלומות לב חלק ד עו

ולהגאון מז"ה הגדול ז"ל בס"ה חקרי לב יו"ד ח"א סימן קי"ז וקי"ח נפלאות מתורתו ואכמ"ל בזה. מ"מ לדעת הסוברים כן, פ"ד נמי ספקו מותר מן התורה ככל ספקי דאורייתא וסברה זאת חזיא לאצטרופי עם סברת האומרים דהוא נמי מכלל ה' קהלי ולס' האומרים דאפילו למ"ד דלא הוי ממנינ' מודו דספקו מותר. ובהצמדם יחד הוו רובא דמנכר להתיר ספקו מדאורייתא ואין כאן אלא ס' דרבנן דאזלינן ביה לקולא

שוב אחר ימים רבים בא לידי ס' בשמים ראש ושם בסימן ש"מ האריך בזה הר"ב כסא דהרסנ"א וכן ראיתי אחרי רואי להרב בית אפרים ז"ל באה"ע סי' ב' שגם הוא האריך הרחיב בפרט זה של ספק פצו"ד ואין הפנאי מסכים להאריך עוד

אך לבי מהסם בצד זה דאפשר דמחלוקת זה בספק פצו"ד שיש סוברים שהוא מותר מן התורה כממזר ודכוותיה ויש חולקים, היינו בספק דמציאות כעין ס' ממזר שנתקדשה אמו ס' קידושין או שנתגרשה ספק גירושין כמ"ש הרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות א"ב ה"י והש"ע באה"ע סימן ד' והכי נמי משכח"ל בפ"ד וכ"ש שלא נודע אם בי"ש או נעשה בי"א וכדומה, בהא י"ל שנחלקו רבנן אי מותר מן התורה או לא, אבל בספק דדין שנחלקו בו הפוסקים ז"ל אי חשיב פ"ד או לא כעין מחלוקת זה של הרמב"ם והרא"ש בנעשה על ידי חולי, אה"ן דמודו כ"ע דלא מקרי ספק פ"ד כיון דלא בשמים היא ואין כח אפילו ביד נביא לברר ספק זה כמתבאר מדברי ר"י בב"מ דנ"ט ועיין להרב חיד"א ז"ל בספר שה"ג מע' יו"ד ועיקר ההכרעה תלויה בחכמי הדור דאם הרוב מתירים מותר דרובא דאוריי' ואם הרוב אוסרים פסול וכן כתב הרב משפטי שמואל בסי' ט' משם המדרש שאמר הקב"ה למשה בכל ספק הלך אחר הרוב אם הרוב מסכימים להתיר מותר ואם לאסור אסור ע"כ ובדבר שנחלקו בו הראשונים והאחרונים לא הכריעו בדבר וגם אין בידנו להכריע, אז ודאי דאמרינן אם בשל תורה ספיקו להחמיר ובדרבנן להקל. ובזה אני מסתפק אם בכגו"ד נחלקו בפצו"ד או אפילו בממזר ולא הכריעו אי אמרינן דהו"ל ספק ומותר מן התורה או אמרינן דבס' דדין כ"ע יודו שאסור מן התורה, וכן ראיתי להרב הגדול דודי לי ז"ל בתשובתו הבאה בספר חק"ל מה"ב בדנ"ב ע"א שכתב וז"ל ושוב עלה בדעתי לומר דספק ממזר נמי יהיה אסור בספק דדין ואין הפנאי מסכים וצ"י ע"כ וא"כ כ"ש פ"ד וכ"ש

והנה לכאורה היה נראה להביא ראיה דאפי' בס' דדין ספק ממזר מותר מדחזינן למרן הש"ע ז"ל באה"ע סימן ד' במחלוקת הרמב"ם ובה"ג בנשתהה הולד יותר מי"ב חדש שהביא שתי הסברות וסיים וכיון דפלוגתא היא הוי ספק ממזר ע"כ הרי דאף בס' דדין במחלוקת פוסקים חשיב ליה ספק ממזר. ואולי יש לחלק דהתם מחלוקת הפוס' נמי תלוי במציאות ודוק שם. אבל האמת יורה דרכו דס' דדין דהיינו מחלוקת פוסקים קיל טובא מס' דמציאות וכמו שראיתי למרן הגאון אדוני זק"ן זלה"ה בס"ה חק"ל יו"ד ח"א סימן פ"ז בדקל"ג ע"ב וז"ל ומינה יש לדון דאם המחלוקת שקול ולא היה כח ביד חכמים להכריע ונשאר הדבר בספק אין בספקו ודאי איסור דכיון דבכה"ג לא הכריעו מן השמים וניתנה ההכרעה לחכמי הדור וכיון שגם חכמי הדור לא היה כח בידם להכריע כי נמי עבר ועשה כחד וסמך על דעת המתיר אין צד שיוכל לעבור על ודאי איסור דאף אם האוסר כיוון אל האמת כל שלא הכריעו בספיקות כאלו בשמים ממעל וכיון שנחלקו בו מידי ספק לא נפיק ולא ודאי איסור וא"כ איפא לא דמי כלל ס' דפלוגתא דרבוותא לס' מציאות דספק מציאות קמי שמיא גליא אמתות הענין וכי נכנס אדם לבית הספק והתיר לעצמו אין הספק. כ"א לגבי דידן אבל קמי שמיא גליא אי עשה ודאי איסור או לא עשה איסור כלל וע"כ לדעת קצת מהראשונים בדין הוא דלהוי ס' תורה להחמיר מד"ת כיון דהדבר שקול אי עשה ודאי איסור אם לא משא"כ במחלוקת פוסקים דעכ"פ ודאי איסור לא משכח"ל וספק קיל כה"ג אין לנו ראיה משום מקום שיהיה מד"ת וכו' עיש"ב. וע"ע לו בסי' קי"א ובחא"ע סימן ה' והם דברים ברורים ראוים לפה קדוש שאמרם וסברה ישרה היא

נקטינן מהכא דאפי' היה מחלוקת זה מחלוקת שקול היה קיל איסורי' כיון דהוי מחלוקת פוסקים כ"ש שאינו מחלוקת שקול שכבר הוכחנו שרו' הפוסקים קיימי בשיטת הרמב"ם ז"ל וראוי להכריע כוותייהו כי רובא דאורי' ועי"ש בחק"ל אה"ע סימן ה' שהביא מדברי הרמב"ן ור' בחיי והרא"ש שכתבו דרצון הבורא לעשות כמו שדנו רוב הסנהדרין אף אם טעו עי"ש וס' המיעוט החולקים אינו נכלל בכלל ספק כמו שהאריך הגאון מז"ה ז"ל בחק"ל יו"ד סימן קכ"ו והעלה דמיעוט נגד רוב לא חשיב ספק, וכן לענין התחבושת הוכחנו לעיל שדעת רוב הפוסקים נמי להתיר ובהצטרף גם הספק שמא לא ניטלה העטרה ע"י התחבושת הו"ל ס"ס גמור להתיר אף לד' המחמירים בצירוף ג"כ ס' האומרים דכל ספקא שריא מדאורייתא וספק פ"ד נמי הותר מן התורה ובדרבנן יש להקל ולהתיר בשופי כדאמרן

ועוד יש סמך להתיר על פי מה שהעידו לפני שבדקו אותו בהטלת מימיו והיה מקלח ולא שותת ועושה כיפה שהיא ראיה ודאית שראוי להוליד. ואעפ"י שאמרו המוהלים כשבדקו אותו ומצאו האבר קטן מאד, שיש לומר דאפילו אם הוא יורה כחץ אפשר שאינו מגיע למקום הראוי להוליד כבר כתב הרשב"ץ ז"ל בח"ג סימן רס"ג דכשהוא בשעת הנחתו בגוף האשה יורה כחץ אז הוא ראוי להוליד ועוד כתב שאפשר שתתעבר בשפיכת הזרע מפי הרחם אל תוך הרחם. והביא ראיה מפרק אין דורשין כיעו"ש וכ"ש בנ"ד שהוא מתקשה וכיון שבהטלת מימיו הוא למרחוק היא ראיה ברורה שגם זרעו הוא יורה כחץ. וכמ"ש הרב בני אברהם ז"ל באה"ע סימן י"ב שגם הוא סמך על זה. וכ"כ ג"כ הרב מהר"ש ויטאל ז"ל בתשו' הבאה בס' יד אהרן הבאנו דבריו לעיל. וכן ראיתי לרבנן תקיפי רבני איזמיר יע"א בתשובה הבאה בס' חיים ושלום ח"ב סימן י"ב שגם הם ז"ל עשו סניף ענין זה והביאו ראיה מש"ס דילן ומדברי הרבנים הנז"ל והעלו דבכגון דא הרי הוא כשר ומכושר להסתפח בנחלת ה' בלתי שום פקפוק כיעו"ש והוא טעמא דמסתבר

ובפרט בכעין נ"ד שאם אתה אוסרהו לישא בת ישראל אין לו תקנה כלל, כי לישא גיורת אינו יכול כי לא שכיחי בזמננו כידוע וכמ"ש הרב חתם סופר ז"ל בחאה"ע ח"א סימן טו"ב ומרן החבי"ף ז"ל בספר חיים ושלום ח"ב סימן י"א. והיכא שאין תקנה