שו"ת תעלומות לב חלק ד עה

קי"ט שהאריך ואכמ"ל. עכ"פ שם ביאר ע"פ דברי מהראנ"ח ז"ל בסימן א' דנ"מ אי יש מחלוקת אי חשיב ס"ס או לא דלמ"ד דאיסורו מדבריהם תפסינן להקל ולמ"ד נמי דהוי מד"ת עכ"פ קיל איסוריה דאיסורו מכח ספק ע"כ ומאחר שביארנו דרבו הסוברים דאפי' באיסור דאורייתא ובפיסולי קהל עבדינן ס"ס להתיר, ואפי' אם יש מי שחולק למעבד ס"ס כהאי דנ"ד, מ"מ לדעת הרמב"ם שקבלנו הוראותיו שחומר הספיקות הוא מדרבנן תפסינן להקל וכמש"ל

וכן בקדש חזיתיה להרב גט פשוט בסימן קכ"ט סקי"ג שסיים וז"ל אמנם המעין יראה דסוגיא דעלמא אזלא להתיר בס"ס בפלוגתא דרבוותא אף לאיסורא דאורייתא וגם באיסור א"א להתירה לעלמא כמו שיראה המעין בתשובות האחרונים ז"ל ועין פ"מ ח"ב סימן נ"א דצ"ד ע"ב כ"ש דיש לנו לסמוך ולהתיר בענין זה מטעם ס"ס וכו' ע"כ והכי ס"ל למהרש"ך ח"א סי' ח"י וסימן קצ"ח דיש להתיר בס"ס אפילו בדאורייתא ושם התיר בס' אחד בגוף הענין וס' שני במחלוקת הפוסקים הו"ד בספר חיים ושלום, ח"ב סימן א' והרב ז"ל הביא כל להקת הפוסקים דס"ל דבעגונא יש להתיר בס"ס אפילו שאינו מתהפך כיעו"ש וכבר מלתנו אמורה דעיגון האיש קשה יותר מעגונא דאתתא, וכן הדין ודאי שיש להקל בעיגון האיש יותר כיון דאין חשש לפגוע באיסור ערוה החמורה ולא חשש להרבות ממזרים ח"ו כמו שיש לחוש בהתר עגונא. ועין להרב משפט צדק ח"ב סימן ע"ח שכתב דע"כ לא פליגי רבוותא אלא דוקא כשהאיסור הוא מוסכם ואנו באים להתירו מכח ס"ס אבל אם האיסור אינו מוסכם דבהא פליגי אי אסור או מותר שרינן בס"ס ואפי' לכתחילה ע"כ ועין ג"כ להרב בעי חיי ז"ל בחיו"ד סימן רי"ו שכתב וז"ל וכיון דחשבינן ליה, ס"ס אזלינן לקולא אפי' בדאורייתא ואפי' באיסר ערוה ואיסור ע"ז ע"כ ובכן כר"ל ברור שיש להתיר בשופי בס"ס שעשינו וכנז"ל. גם אין לחוש בזה ולומר דאלו הב' ספיקות חשיבי משם אחד דהיינו אם נטילת העטרה היתה ע"י התחבושת ואסור או מאליה כפלה ופסול. והו"ל כשם אונס חד הוא שכתבו התוס' בכתובות ד"ט דהא לא דמי כלל להתם דהכא האיכא תוספת התר דאפי' אתמ"ל על ידי תחבושת שמא הלכה כהמתירים גם בכה"ג ובכגון דא לפע"ד לא מקרי שם אחד ואין צורך להאריך בזה שכבר ביאר הדבר כל צורכו הגאון מז"ה ז"ל בתשו' שבס' חק"ל מה"ב חיו"ד סימן א' ועין להרב מהר"א קובו ז"ל בס"ה שער אשר שבא עתה לידי בחא"ע סימן כ"ד דפ"א ואילך

ומלבד מש"ל דאפילו למ"ד ס' דאורייתא לחומרא מדאורייתא מ"מ קיל איסוריה, עוד אני מוסיף בזה ס' האומרים דס' פצו"ד התירה תורה כס' ממזר שכן כתב הריטב"א ז"ל בחי' לקידושין בשם הראב"ד ז"ל דבהנהו ה' קהלי שדרשו בקידושין דע"ג שיש להתיר בספקן חד מנייהו פ"ד. ואף דלפירוש רש"י ז"ל שם פצ"ד אינו מן המנין, כבר ה"ד הריטב"א ז"ל וכתב דמ"ש הראב"ד הוא יותר נכון עי"ש ובחי' לא נודע למי בחי' לשם כתב ג"כ דיש מי שאומר דפ"ד הוא מכלל ה' קהלי. הן אמת שראיתי להגאון מז"ה הגדול ז"ל בס"ה חקרי לב אה"ע סי' ז' ה"ד הריטב"א ז"ל בשם הראב"ד דחשיב ליה לפצ"ד מכלל ה' קהלי וסיי' שם דרש"י ורוב הפוסקים חולקים וסוברים דפ"ד לא הוי ממנינא ולפי"ז הו"ל ספק איסור תורה גמור דלדעת רוב הראשונים הוי ספיקו להחמיר ומי יקל ראשו עכ"ד. ועין עוד לו בחק"ל יו"ד ח"א סי' פ"ט וסי' ק"ג דקמ"ט ע"ג ונראה דסגר עלינו המדבר בענין זה. אך ראיתי לרבנן בתראי הו"ד בספר נודע ביהודה מה"ק אה"ע סי' וי ה"ה ה' הגדול מראדויל ז"ל דפסיק ותני דכשם שאמרו ודאי ממזר הוא דלא יבא הא ספק יבוא ה"ה לס' פצו"ד דמותר לבא בקהל. והוסיף עוד לומר דבס' פצו"ד גם מדרבנן הוא מותר. שלא גזרו רבנן בספק משום מעלה דיוחסין אלא מפני שהוא ראוי להוליד. אבל פצו"ד שאינו ראוי להוליד לא גזרו ביה רבנן בספקו. ונסתייע ממ"ש במס' יבמות דט"ו ע"א עי"ש ואתו עמו הסכים הרב אב"ד דק"ק בראד ז"ל ופשיט"ל דס' פצו"ד לא אסרה תורה כיעו"ש. ועם שראיתי להגאון נוב"י שם שפקפק מאד בדבריהם ואין הפנאי מסכים לעמוד על דבריו דבעי העמדה והערכה, ובפרט שכבר ארי עלה הגאון מר דודי ז"ל בתשובתו הבאה בחק"ל מה"ב חאה"ע סימן כ"ט ושם בדקנ"ב האריך הרחיב והשיב יפה על דברי הרב נוב"י ז"ל בטוב טעם ודעת. ועוד: הוסיף מדיליה דכיון דביבמות דע"ה איתא ג"ש במתני' נאמר לא יבא ממזר ונאמר לא יבא פ"ד מה להלן בי"א אף כאן בי"א ע"כ אף אנו נאמר מה להלן ספק ממזר יבא אף כאן ספק פ"ד יבא דהא קי"ל אין ג"ש למחצה והעלה דאף רש"י והתו' הגם דס"ל דפצ"ד אינו ממנינא דה' קהלי משום דפיסולו הוי פיסול הגוף ולא פיסול יחס ולכך לא חשיב ליה מ"מ גם הם יודו דלענין לבא בקהל ספקו מותר מדאורייתא עכת"ד. ויש להרגיש עליו שלא זכר ש"ר את יוסף הגאון אבינו הזקן זצוק"ל הבאנו דבריו לעיל. ועיין בתשובת קהלת יעקב מהגאון מקרלין ז"ל בסי' ג' (הו"ד בפתחי תשובה סי ד' סק"ה) שכתב וז"ל ובפרט שכבר העלו הגדולים בתשובה נוב"י ובתשו' מהר"ז מרגליות ז"ל דספק פצו"ד מותר מן התו' כספק ממזר ודין אחד להם ודבריהם נכונים מאד ובשל, סופרים יש לסמוך על המקילים ע"כ. הרי רבים ונכבדי' דקיימי בסברה זאת דספק פצו"ד הוא מותר מן התו' ומקום יש בראש לומר דאף מדרבנן מותר כיון שאינו מוליד ולא גזרו ביה רבנן כמ"ש הרב מראדויל בתשו' נוב"י שם ואף אם אין ראיתו מכרעת וכמו שדחה דבריו הגאון נוב"י שם מ"מ הסברה ישרה היא. ועכ"פ אין כאן אלא איסורא דרבנן לדעתם דאזלינן ביה לקולא. והגם שרבו החולקים על סברה זאת וס"ל דפצו"ד לא הוי ממנינא דה' קהלי. מ"מ שפיר י"ל דכונתם שלא נמנה בהדי מצרי ועמוני וממזר דהנהו הוו פסולין מפיסולי יוחסין ופצו"ד הוי פיסול הגוף ואפשר דלענין התרו מודו דמדאורייתא ספקו מותר, דאדרבא פ"ד קיל טפי מממזר ולמה נוציאהו מהכלל. וכמ"ש הרב הג' יפה דודי ז"ל. ואם כנים אנחנו בזה אדרבא רובא דרבוותא ס"ל דספקו הותר מן התור' ובפרט בהצטרף בזה ס' הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' טו"מ הי"ב והראב"ד ז"ל בסוף הלכות כלאים ורבים אשר אתם דס"ל דחומר כל הספקות הוא מדרבנן ומדאורייתא כל ספקא שרייא ולפוסלה מממזר דגלי קרא להתיר ספקו ומניה ילפינן לכל התורה כולה ועי' להרשב"א בתורת הבית והר"ן ז"ל בפ"ק דקידושין ובתשו' נ"א