שו"ת תעלומות לב חלק ד עג

אפש"ל דפטור ומותר, שהרי בש"ס שם אמרינן להביא נותק אחר כורת דהיינו שבא אחד וכרת הגיד ובא אחר ונתקה והיינו מסרס אחר מסרס וכמו שביאר רבינו הרמב"ם ז"ל בפ' ט"ז מהלכות א"ב הלכה י"א בפירוש וא"כ אדרבא תדוק מינה שאם כבר היה מסורס בי"ש שיהיה פטור ואם דקדק כן ממ"ש הרמב"ם ז"ל שם ואע"פ שלא סירס אחרון אלא מסורס. ורצה לדייק כן שאפילו מסורס בי"ש אחרי המחי"ר אין זה דיוק, דהרמב"ם קאי אמאי דסליק מיניה שפי' שהראשון כבר סירסו לגמרי. וא"כ נמצא שהאחרון לא סירס אלא המסורס על ידי הראשון ולא שכיוון לומר שהוא הדין אם סירס המסורס בי"ש, שאם כונתו היתה בזה לאשמועינן חידוש זה שלא נתבאר בש"ס הי"ל לבארו יותר, אבל האמת יורה דרכו שלא כיוון לזה וכמש"ל. וראיתי להרב חתם סופר ז"ל בחאה"ע סי' י"ז שכתב וז"ל ועוד התם נמי אפשר דוקא כששניהם נעשו בי"א אבל אם ההתחלה היה בי"ש לא מחייב המנתק אחר כך וכן משמע לשון הש"ס וכן יש להבין מלשון הרמב"ם פט"ז מהלכות א"ב הלכה י"א ע"כ והדבר ברור שאין הכרח ברור מדברי הרמב"ם ז"ל לא לסברת הרב יעב"ץ ז"ל לחייב את המסרס להמסורס בי"ש, ולח לפוטרו כדס"ל להרב חת"ס ז"ל. עכ"פ ודאי שאין זה ענין לענין התרו לבא בקהל. וכמו שסיים שם הרב חתם סופר ז"ל וכדבר האמור. ועיין בתשובת בשמים ראש בדברי הרב כסא דהרסנא שם

ועוד הוסיף הרב ז"ל והאריך בזה בראיות וסברות. ואם אמרתי להשיב על כל דבריו שבאו כפולים ומכופלים בהמשך תשובותיו במשקל ובגדר תקצר היריעה מהכיל וברוב דברים חוששני מחטאת פן תפלוט הקולמוס איזה דבור נגד כבודו כי רב הוא, כי יחם לבבי בראותי איך הכה בשבט עברתו גדולים וטובים בחכמה ובמנין. על כן אמרתי אשים קנצי למילין זולת במה שכתב על דברי הרבנים בעלי התשובה שבספר אהלי תם ז"ל שנסתיע מהם הרב החסיד בר פלוגתיה בנדונו, וההוא אמר על פי סברתם, דאע"פ שחתך הרופא אח"כ ס"ל בדעת הרמב"ם ודעמיה דכל שעיקרו על ידי חולי כשר. ועל זה שפך כאש חמתו שם (בדי"א ע"ב) וכתב כי שם היתה הכחשה בעיקר השאלה כי לפי תשובת הרת"ם ורעהו לא ניטל הגיד רק ע"י חולי בלבד וכו' ואף הרי"א לא השיב ולא דן רק ע"פ הנחת השאלה באופן הנזכר. ואף על גב דלפי"ד מעשה כי הוה בסופו על ידי אדם הוה כנראה מתשובת הרי"א שם, אלא שהכחישוהו או דלא סיימוה קמיה דהר"ר תם וכו' עיש"ב. ואני תמיה. על שלמות חכמתו איך אחרי שבאו לידו תשובות הרבנים ז"ל. המדברים בענין זה ועמד על תילם, אך עצר כח להכחיש את המוחש כי הנה אמת שבתשובה שבסימן נ"א שהשיב עליה הרב רבינו תם ז"ל כתוב בשאלה שניטלה העטרה על ידי חולי ולא נזכר שחלו בה ידי אדם וחתך סכין. ועליה השיב הרב ז"ל בתשובתו ובודאי דבאותו פרק לא סימוה קמיה דמעשה שהיה בסופו ע"י אדם היה, ובזה לא יכחיש הרב החסיד ז"ל כי הוא לא הביא ראיה מאותה תשובה אלא עיקר ראיתו היא מתשובות האחרות הבט ימין וראה בתשו' שאחריה בסימן נ"ב ביאר בפירוש הרב הפוסק מהרי"א ז"ל שנתברר לו מפיו ומפי הרופא כי ע"י סמי מרפא וחתך סכין נחתך הגיד למעלה מהעטרה. ועוד ביאר באמצע התשובה ההיא וז"ל ואפילו שנודע לי שעל ידי אדם נחתך הגיד וכו' כיעו"ש ועל תשובה זו השיב עליה הרב תם בסימן כ"ג וגם אחרי הודע לו כל זה מפי כתבו של הרב הפוסל המעיד בגודלו מה ששמע ונודע לו מפי הרופא, בכל זה לא נסוג אחור מסברתו הראשונה וכתב דרובא דקמאי וקצת בתראי עולים בקנה אחד להתירה לו לכתחילה, וסיים בסו"ד וז"ל אך עצתי שאחר שהודענו לו אנחנו תוכן הדין ותודיע לו כבו' ג"כ לר"ל שאין ראוי להפציר בו ביותר אלא בדברי פיוס ובקשת שלום עכת"ד. וגם בסימן קכ"ה כשחזר להשיב לזה לא ערער על הרב ז"ל מפאת החתך הנעשה בי"א משמע שגם הוא ז"ל ס"ל דלדעת המתירים כל שעיקרו מחמת חולי מתירים בכל ענין אף אם סופו בי"א דאלת"ה הו"ל לדון בכפיה להוציא כיון דלכ"ע פסול. ובשאלה דסימן רי"ב למהר"י דזכדון ז"ל מבואר שנחתכה העטרה (דמשמע שנחתכה בי"א ואחר שראה דברי התשובות הקודמות השיב בכל תקף על דברי הרב הפוסל וכתב שאינו מן התימה אם סמכו המורים על הרמב"ם וסיעתו בשעת הדחק ועי"ש שהאריך. ואחר כל הכבוד הזה שותיה דמר גאון יעקב היעב"ץ זלה"ה לא גמירנא שכתב שהיה הכחשה בדבר או דלא סימוה קמיה וכו' וההפך מבואר, כי מי יוכל להכחיש את רב המקום המעיד מפי הבע"ד והרופא שריפא אותו ואי יהיבנא ליה כל דיליה שהיתה הכחשה בדבר. עכ"פ הי"ל לבאר. על כן נראה ברור כי צדק מאד הרב החסיד בנדונו בראיה זאת והיא אמתני ותקיפא וכמו שהבינו ג"כ הרב חת"ס והרב שלחנו של אברהם ז"ל הבאנו דבריהם לעיל לך נא ראה

עד כה הרחבנו הדיבור להוציא מלב מי שירצה לערער בנ"ד ולתלות עצמו באילן גדול הוא הרב יעב"ץ בתשובתו הארוכה. דשבקיה לחסידותיה דהרב החסיד המתיר בנדון דידיה והקיפהו בהל' והרבה עליו דברים אשר לא כן. במקצת ראיותיו צדק החסיד מאד כאשר הוכחנו בהמשך תשובותינו בדברי' הנוגעי' לנ"ד. כי בעיקר הנדון גבה טורא בין הנדון ההוא לנ"ד כאשר יראה הרואה. ובפרט שבנדון ההוא היתה נטילת הביצה על ידי הרופא. ובנ"ד לא נגע בו יד אדם כלל כי נטילתה היתה על ידי תחבושת ורטיה. וגם זאת לא נודע בבירור אם מחמת התחבושה היתה נטי' העטרה וכמו שביארנו ונבאר להלן. ועל כל אלה אני אומר כי הרב ז"ל יושב ודן בארצות אשכנז וידוע שאותם הגלילות הם פוסקים כהרא"ש ז"ל שהוא רבן של כל מדינות אשכנז. (ואפילו בספרד החזיקו הרא"ש לרבן כמ"ש בשה"ג מערכת א' והיינו ודאי במקום דלא פליג עליה הרמב"ם ומרן ז"ל וכמש"ל) וע"כ החזיק במעת סברתו של הרא"ש המחמיר בדבר. מה שאין כן אנן בני ספרד דאליבא דרבינו משה ז"ל סמכינן וכוותיה פסקינן בהיות קבלנו הוראותיו בכל עת ובכל זמן כמש"ל בסימן ג', מי הוא זה אשר יערב אל לבו וכחו במתניו למחות ביד המקל וסומך עצמו על רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל, והא ודאי שגם הרב יעב"ץ יודה שהמקל בארצותינו בסומכו על הרמב"ם אין מזניחין אותו. וצא ולמד ממ"ש הרב גופיה שם בד"ז ע"א וז"ל ועכ"ז אע"פ שלכתחילה אין מורין כר"ת מ"מ הסומך עליו במקומנו אין מזניחין אותו ונאמר על הוראתו כבר הורה זקן והיכא דנהוג נהוג נהרא נהרא ופשטיה לא יהא אלא כחלב שתחת הפריס' וכו' הכי נמי ארץ אשכנז אחריה