שו"ת תעלומות לב חלק ד עב

מוכרחת כאשר יראה הרואה) ולדעתי יש לדקדק כן מדברי הרמב"ם ז"ל אך אין הפנאי מסכים עמי להאריך בראיות ודיוקים מאלו שכבר קדמוני בהם ומאלו שנראים בעיני כחדשים, ומה בצע להאריך בדבר שאין לו הכרע גמור ומי יוכל לדון עם מי שתקיף בדעתו וחפץ להעמיד סברתו, ושערי דחיות ותירוצים לא ננעלו למי שחפץ לדחות ולבקר חדשים לבקרים, ומסתיה שהגאון יש"ל ז"ל בס' יש"ש דייק כן מדברי הרמב"ם ז"ל וכמש"ל. וע"ע לו בתשו' הגדר די"ג ע"א וע"ב ואין צורך לכפול הדברים, ועיין להרב הגדול יפה דודי תדב"א ז"ל בתשובתו שבס' חק"ל מה"ב חאה"ע סימן כ"ח דקמ"ב ע"ב שהביא דברי רש"ל וכתב ומ"ש רש"ל שאין הלשון סובל פירוש זה לק"ד אינו כ"כ רחוק לומר דמ"ש הרמב"ם שנולד בהם שחין וכו' היינו דהשחין המסה אותם ע"כ וכבר כתבנו שיסבול גם פירוש זה אבל לא נוכל לומר שלא יסבלו דברי רבינו פירוש אחר כדפשיט"ל להרב יעב"ץ וכדבר האמור

עוד כתב שם בד"ד ע"א וז"ל ע"כ לא קאמר הר"מ דמכה ושחין אינם פוסלים אלא בשלא חלו בו ידי אדם אחר זה. אבל כל שנכרת בי"א אע"פ שתחלתו באונס מכה ושחין וחולי אין ספק בעולם דפסול הוא מ"מ אף לדעת הר"מ ששפתיו ברור מללו דדוקא כשנפסדו על ידי חולי שחין שהמסה אותן או כרתן וכו' אי אפשר לבאר לשונו המבואר תכלית הביאור באופן אחר ע"כ וכבר ביארנו שאין בדברי רבינו המבוארים הכרע ברור להבנתו וסברתו זאת דפשיט"ל טובא אינה מכרעת כלל ככל האמור ומדובר באר היטב

ומה שהאריך עוד שם וכתב וז"ל ועוד תדע שכן הוא דבר הלמד מענינו ובמה מצינו שהרי חייבה תורה במסרס אחר מסרס והוסיף הר"מ ז"ל לפרש דאפי' נותק אחד מחוטי הביצים אחר שכבר כברת באיזה אופן שיהיה בי"א או בי"ש הרי זה לוקה משום מסרס, והשתא לאו ק"ו הוא אם בנותק וכורת דקרא דאין כרותין לגמרי ואכתי אית בהו חיותא אפ"ה אסור וחייב הכורת ונוטל ביצה ועוקרה מכל וכל לא כ"ש שלוקה אף אחר שנכרתה וניתקה וכו' א"כ דון מינה לאסור ביאה בקהל דמתסר בכה"ג גם הדבר מוכרע מעצמו כי מאחר שנעשה בכך סריס אדם שאסרה תורה אפי' כבר היה סריס בי"ש ממילא הוא ג"כ שפסלתו תורה לבא בקהל וכו' הא למדת שלדברי הכל זה פסול גמור בודאי ע"כ וכן לקמן בד"י ע"ב האריך בזה ויושב ודן ק"ו וג"ש שלא שמעה מרבו ולא באה בכתובים כי לא אשתמיט לחד מגדולי הפוסקים לאשמועינן חידוש זה, דאפי' בס"ח שהתורה התירתו לבא בקהל, אם סרסו אדם אחר כך שיהיה נאסר לב"ק ואולי דלטעמו של הרב החינוך ז"ל בסי' תקע"ה דטעם הפיסול בי"א הוא כדי שלא יבאו לעשות בי"א כיוצא בו כדכתיב ובארצכם לא תעשו ולא הוי פיסולו מטעם שאינו מוליד, וכ"כ הרב זקן אהרן בסימן קנ"ז, ולטעמיהו הוה אמינא דכשר כיון שכבר הוא מסורס מעיקרו, אלא שאין זה מספיק להתירו על ידי דדרשינן טעמא דקרא וכמ"ש הגאון מז"ה הגדול זלה"ה בספר חק"ל אה"ע סימן ז' בכיוצא בזה, מ"מ אין ראיה ג"כ לאסור מדין מסרס אחר מסרס, כי מחמת הסירוס האחרון לא בא הכתוב אלא לחייב את המסרס וגזרת הכתוב היא כמ"ש הרשב"א והר"ן ז"ל בחי' למכילתין ולענין איסורו לבא בקהל לא משתעי קרא והאי לחודיה קאי, וכן כתב הרב בית אפרים ז"ל בחאה"ע סימן ב' וסימן ג'

ובפרט היכא שהמסרס האחרון לא בא לסרס אלא לרפאות כדי שלא יתפשט הנגע בכל גופו, ואולי לית ביה אפילו איסורא דמסרס אחר אחר מסרס, כי אין זה מסרס אלא מרפא, ואף אי אית ביה איסורא דמסרס, אין להחליט משום זה שאסור לישא ישראלית, תדע שכן הוא ואין אנו דנים בזה במה מצינו, שהרי לרפואה התירו במקום שיש סכנה לשתות כוס של עקרין כי אין לך דבר שעומד בפני פק"ן כמ"ש הריטב"א בחי' למכילתין ובפ' הבא ע"י (ועיין בתוס' פ"ח שרצים דק"י ד"ה ת"ל והרא"ש והר"ן והרשב"א והמאירי בסוגיין ואכמ"ל) ועיין להרב זרע אברהם ז"ל בסימן א' לאה"ע שהאריך וכגו"ד כתב שם דע"כ לא אסרו בגמרא אלא ברפואה שאין בה סכנה ע"כ ולא מצאתי משמעות בגמרא לומר דחולי הירקון אין בו סכנה, אבל מבואר בסוגין שתרופה זו אינה ודאית ויש רפואות אחרות יותר בדוקות וכל היכא דאיכא תקנא בהתרא שפיר קמותיב מי שרי למעבד איסורא, עכ"פ הדין דין אמת דבמקום סכנה וזאת היא תרופתו דיהבינן ליה ועיין אדמ"ק סימן כ"ג ה"ד הברכ"י בסימן ה' סקי"ב, ומזה אני תמיה על הרב שואל ומשיב מהדורא תניינא ח"ג סי' מ"ד שאסר להשקות כוס עיקרין לקטן אפי' בחולי שיש בו סכנה דאף לפק"ן כל שיש השחתת עולם אסור עיש"ב ונעלם ממנו דברי הריטב"א ז"ל בסוגיין וכן יש להוכיח מדברי הראשונים בחידושם למכילתין, ודבר ברור הוא דמותר, דסתמא שמעינן אין לך דבר שעומד בפני פקו"ן, ואם נדחה שבת אחד השקול ככל התורה כולה במקום שיש סכנה והזריז הרי הוא משובח ומצוה קעביד כמבואר בש"ע א"ח סימן שכ"ח ושפ"ט, כ"ש שידחה איסור לאו זה, וראיתו מאותו חסיד אינה מכרחת דהכא ודאי לא מקרי זה השחתת עולם דלא נברא העולם בשביל זה ולא תשחת הארץ אם לא יוליד, ויכול להתקיים על ידי אחרים, ואעיקרא קטן זה מי יודע אם איננו סריס מעיקרו וגם אם ראוי להוליד הלא החולי הוא מסוכן והרי הולך למות, הלזה יקרא השחתת עולם אתמהא. ואפי' בגדול כבר ביארנו דבמקום סכנה מותר. ומ"מ לענין התרו לבא בקהל אחר ששתה ונסתרס אין התרו ברור ומלכים מדינים זה עם זה כמבואר בספרי רבני האחרונים ז"ל הו"ד בברכ"י אה"ע סי' ה' אות ז' (ועיין בפתחי תשובה סימן זה סק"ט) ובחק"ל אה"ע סימן ז' ולדעת האוסרים אותו לבא בקהל דיינין ליה האי כדיניה והאי כדיניה דאיסור סירוס איסור בפני עצמו הוא. ובמקום סכנה הותר מכללי ולא תלי זב"ז וכן כתב בפירוש הרבחת"ס ז"ל בח"ג סימן י"ז דלא דמי כלל למסרס אחר מסרס שהוא איסור בפני עצמו עי"ש והיא היה מתכוין לדחות דברי הרב יעב"ץ ז"ל הגם שלא הזכירו כאן בפירוש, ועיין עוד לו שם בסי' י"ט

ומה שהוסיף עוד הרב יעבץ ז"ל שם בד"ד ע"א וז"ל שהוסיף הר"מ ז"ל לבאר שאפי' נותק וכו' אחר שכבר נכרתו באיזה אופן שיהיה בי"א או בי"ש הר"ז לוקה משום מסרס וכו' ע"ש. ואנכי לא ידעתי אנא מצא שהוסיף רבינו משה מדעתו שאפי' המסרס את המסורס בי"ש לוקה וזה לא נתבאר בדברי רבינו, ואדרבא