שו"ת תעלומות לב חלק ד עא

ט' הוא הקדוש הג' ראשל'צ כמהר"א אשכנזי נר"ו בתשובתו שבבני בנימין סי' ל"ב שהסכים לד' הרב הפוסק גאון יעקב נר"ו גם בסניף זה, וברוב בקיאותו לא נרגש מזה שעל ידי התרופות נעשה הנקב, ולא חש לסברת הרב יעב"ץ ז"ל, משמע שגם הוא נר"ו פשיט"ל טובא דכיון דעיקרו מחמת חולי אף אם מחמת התרופות ניקב או נפצע וכיוצא כשר לב"ק לדעת המתירים דקי"ל כוותייהו

יו"ד הגאון מקרלין ז"ל בתשובת קהלת יעקב סימן ג' (הו"ד בספר פתחי תשובה שם) שהאריך בכיוצא בזה וכגו"ד כתב וז"ל ואף שתחי' מעשה על ידי אדם היה שקשרו בחוט סביב בדוחק י"ל גם בזה בי"ש מקרי דהא סתמא הכשירו הפוסקי' ז"ל על ידי חולי הגם דכמה חולים נעשים בפשיעת אדם ובפרט לפי מה דילפינן מממזר דהוי בי"א הרי עיקר מעשהו בי"א אבל ע"י חולי אף שתחילת החולי ע"י אדם לא הוי רק כגרמא בעלמא וכו' את"ד כפי מה שהעתיק הר"ב פתחי תשובה שם ואין ספרו מצוי אצלי לעין בתשובתו זאת, כי כל לגבי דידי כבר מלתי אמורה בכגון זה דתחילתו בי"א הוי קולא גדולה לאחשובי אפי' סניף להתירו עכ"פ תסגי לן דכעין נ"ד לדידהו יש להתיר בלתי שום ספק

יא הרב מהר"ח מוואלזין ז"ל (הו"ד ג"כ בספר פתחי תשובה שם סק"ז) וז"ל דאם היה ניקב קודם שנחתך אף שנכרת ע"י אדם לא חיישינן ליה דכל שנתמסמס כמאן דליתיה דמי בכל דוכתא עכ"ל, ודון מינה לנ"ד אף אם נאמר שע"י התחבושת נ'טלה העטרה ודאי שאם לא נתמסמסה קודם לא היתה ניטלת על ידי התחבושת, ושם בספר פתחי תשובה הביא משם הגאון בספר בית מאיר ז"ל דמספקא ליה בזה, מיהו לדידן ודאי לא שבקינן פשיטותיהו דכל הני רבוותא מפני ספקו של הרב בית מאיר, וגם אין ספרו מצוי אצלינו כדי לראות אם יש לו על מה לסמוך וכ"ש בכעין כ"ד שלא נגע בו יד אדם כלל, ואולי כי מאליה נפלה העטרה, ואף אם נאמר כי התחבושת והרטיה גרמו וסייעו בנטילתה. בהא ודאי דלא חשיב אלא גרמא בעלמא ולא מקרי בי"א

י"ב הרב הגדול מאריה דתלמודא כמהר"א הכהן ז"ל בס"ה שלחנו של אברהם בחי' לאה"ע סימן ה' שכתב כן בפשיטות משם רש"ל וגם הוא ז"ל העלה לעשות ס"ס גם בחתך הרופא הביצה השמאלית אף שהוא נגד ס' מרן ז"ל כיעו"ש

י"ג הרב החסיד בר פלוגתא של הרב יעב"ץ ז"ל שם באגרת בקורת המתיר בשופי וכפי הנראה שאותו חכם שהסכים עמו הוא הרב מהר"ם חאג'יז ז"ל כמתבאר מדברי הרב יעב"ץ בקונטריס התאבקות שבספרו שפת אמת

י"ד הגאון מהר"ם סופר בספר חתם סופר ח"ג סימן י"ז אחר שהביא דברי הסמ"ג ורש"ל כתב וז"ל ומ"מ אין התר זה מבואר בלשון הרמב"ם ובלשון ר"ת שבמרדכי פרק הערל משמע כי מה שחותכים הרופאים מחמת חולי אבן הוי בי"א (ועיין ברש"ל ובס' שלחנו ש"א שם) ומ"מ נר"ל פשוט אם כבר נתמסמס הביצה ונתבטל ע"י חולי והיה כלא היה ועומד להתבטל ולהתמסמס מאליו והרופא מהר לעשותו בהא לית דין ולית דיין דשרי להסוברים דע"י חולי מקרי בי"ש וכו' עי"ש ובסימן י"ט כתב אבל לענין פיסול בודאי כיון שכבר בטלו האברים ובטלו ממלאכתם בי"ש וחולי שוב לא איכפ"ל ע"י אדם אח"כ ע"כ. וכל זה כתב הרב ז"ל אחרי שעינו ראה כל דברי הרב יעב"ץ ז"ל בצביונן ובקומתן באגרת בקורת והזכירו שם באותה תשובה ולא חש מר לסתור דבריו ודמיונותיו אלא זעיר שם זעיר שם הבליע בנעימ' לסתור דבריו מבלי שיזכירהו בפירוש כאשר יראה הרואה בהילוך תשובותיו

טו"ב הוא הגאון בעל בית אפרים באה"ע סימן ב' שגם הוא היה מתכוין למ"ש הרב חת"ס בענין זה, וספרו היה אצלי בתורת שאלה אחרי גמרי פס"ד זה ע"כ לא יכולתי לעמוד על דבריו

הנה נא הואלתי לבאר דעת גדולי רבני האחרונים זלה"ה דאינהו בדידהו מסתבר להו להתיר כל שתחילתו ע"י חולי אף אם אחר כך הוכרח הרופא לכרותו לצורך רפואתו כדי שלא יתפשט הנגע וגע אל עצמו ואל בשרו וכ"ש אם לא נגע בו יד אדם לכרותו כלל, אלא ע"י תחבושת ורטיה וסממנים ניטלה העטרה כנז' דלדידהו לדעת המתירים הרבים והעצומים בע"י חולי ה"ה בכה"ג דמתירים בשופי פש גבן סברת הרב יעב"ץ ז"ל באגרתו הארוכה אשר יצא לחלק על הרב שכנגדו ודעתו נוטה לאסור וכל שופט בצדק בעיניו יראה שהוא יחיד ומיוחד בסברה זו וכיון שהבאנו דעת וסברת הרבנים הגדולים המתירים באופן זה, דבר שפתים להשיב על דברי הרב ז"ל אך למותר, מ"מ אשימה עיני על מקצת דבריו וראיותיו בענין זה, אך בקיצור האפשרי כי להאריך עוד אין לי פנאי

והנה במה שנחלקו הרב החסיד הפו' והרב המשיב היעב"ץ ז"ל בפירוש דברי הרמב"ם ז"ל בפרק ט"ז מהלכות א"ב ה"ט וז"ל אבל על ידי חולי שחלה מחמת גופו ובטלו ממנו וכו' או שנולד בהם שחין והמסה אותן או כרתן ה"ז כשר ע"כ ובלשון הזה שכתב או כרתן רצה להבין הרב הפוסק בקונט' אגרת בקורת בד"ח ע"ב דפירושו הוא כרתן אחר החולי ע"י הרופאים ע"כ והשיגו בזה הרב המשיב דלשון כרתן לא משמע הכי כי אם ע"י חולי נכרתו מעצמן. והרב יעב"ץ שם הסכים בכל כחו להשגת הרב המשיב, והרבה להשיב אפו על החסיד הפוסק עד שכתב שהוא מגלה פנים בתורה שלא במתכוין שלא כהלכה והאריך בזה כיעו"ש. הנך רואה שכל נשיא בהם מתאמץ ומתעצם להחזיק סברתו מדיוקים ודקדוקים בדברי רבינו ז"ל הללו. ובעניותי אמינא שאין בדברי רבינו הגדול הכרע ברור לאחד הפירושים עד שגם החולק יודה בעל כרחו ויאמר אמן לסברת שכנגדו, כי הרמב"ם בצחות לשונו כלל כל הכללים ופירש בכללות מה נקרא בי"א ומה נקרא בי"ש. והפרטים יתבארו מאליהן. ובהיות דעתי מסכמת בסברת הרבנים ועצומים הסוברים שלדעת רבינו לא נפסל האדם לבא בקהל אלא אם כרתו או פצעו אדם או הכהו קוץ שלא מחמת חולי, אבל אם מחמת חולי בטלו מעצמם אברי ההולדה או שנולד בהן שחין והמסה אותן או כרתן השחין או חולי אחר עצמו, ואפי' כרתן הרופא אחר שידע שאין תרופה אחרת למכתו, כי בודאי דבלא"ה אינו כורת לאו בי"א מקרי כי הרי הוא ככרות מאליו ובשרא בעלמא קכרת, וכשר הוא לבא בקהל, כי הרופאים לא קלקלו אלא תקנו, וכמ"ש הרב המשיב גופיה שם בד"י ע"א (והשגת הרב יעבץ עליו אינה