שו"ת תעלומות לב חלק ד ע

הזה באותו פרק באותו מקום שמעשיו הרעים גורמים לו כידוע ומפורסם. מ"מ עיקר החולי ממילא קאתי ובי"ש מקרי. ואנן בתר התחלתו אזלינן וכיון דתחילתו על ידי חולי דהוי כבי"ש גם אם אח"כ הוכרח הרופא לכרות כדי לרפאותו אכתי בי"ש חשיבא כמו דפשיט"ל להרב חת"ס ז"ל בדעת הסמ"ג וכאמור. (ועיין להרב שבות יעקב ח"ג סימן ק"ז ומה שכתבנו על דבריו בסימן ג' לעיל)

ג יבא השלישי ויכריע מומחה ופקיע הוא הגאון רש"ל ז"ל ביש"ש בפ"ח דיבמות פסקא ט' שכתב בפירוש שאפילו הוכרח הרופא לכרות מחמת חולי כשר והכריח הדבר מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב או כרתן ומפרש דהיינו אפי' כרתן הרופא כיעו"ש. והאף אמנם שאין הכרחו מדברי הרמב"ם הכרח גמור וכמ"ש גם הרב חתם סופר ז"ל בסימן טו"ב מ"מ רב גובריה אמרה, ואין ג"כ הכרח מדברי הרמב"ם הפך סברתו, ועיין עוד לקמן בזה

ד הנני מוסיף עליהם עוד שלשה המה מטיבי מהר"ר תם בן יחיא ומהר"י דונדון ומהר"י אבאיוב זלה"ה בתשובותם הבאה בס' תומת ישרים בסי' נ"ב כ"ג וקכ"ה ורי"א כי הגם שהעיד מהרי"א ז"ל בסימן נ"ב ששמע מפי הבע"ד גם מפי הרופא הישראלי שעל ידי תחבושת וחתך סכין נחתך הגיד למעלה מהעטרה הרבה וכו' כיעו"ש בכל זאת לא הוסיף על השמועה דכגו"ד אפילו לדעת הרמב"ם וסיעתיה המתירים על ידי חולי, בכה"ג שנחתך על ידי אדם בסכין מודים לאסור ובטלה מחלוקת אלא הוא מתעצם לאסור מפני סברת האוסרים בע"י חולי מפני שהוא איסורא דאורייתא וראוי להחמיר. משמע דפשיט"ל טובא דהאי התעסקות הרופא בתחבושת וחתך סכין ל"מ ול"מ לדעת המתירים כל שעיקרו מחמת חולי וע"כ גם הוא היה חושש לדעת המתירים כדי שלא יהיה גט מעושה כיעו"ש. וגם הרבנים מהר"ר תם ומהרי"ד ז"ל בסימן נ"ג ורי"א אחרי שראו דבריו אלו ומה שהעיד בגודלו הרב מהרי"א שהיה ע"י חתך סכין, בכל זאת לא חזרו מסברתם הראשונה וככחם אז כחם עתה שאין לכופו להוציא דהוי חומרא דאתי לידי קולא ולא אשתמיט חד מנייהו להעלות סברא זאת מנגיעת יד אדם על דל שפתותיהם, משמע ברור דפשיט"ל כמי דלדעת המתירים על ידי חולי ה"ה נמי אם אח"כ נתעסק הרופא וחתך בסכין לרפאותו, ולא נכחד ממני מה שהרבה להשיב בזה הרב יעבץ ז"ל (עין באגרת בקורת שלו די"א ע"ב ודכ"ג ע"א) והרואה יראה שלא צדק גם בזה במחי' כת"ר, ומ"מ יקום דבר עפ"י שלשה עדים נאמנים ה"ה הרב החסיד בעל דבביה דהרב יעב"ץ ז"ל והרב חתם סופר בח"ג סימן י"ז והרב חסיד שבכהונה ז"ל בס' שלחנו של אברהם בחי' על הש"ע אה"ע סימן ה' שהבינו כן בפשיטות. ופשטן של דברים הכי משמע בודאי לכל רואי השמש

ה' גדולה מזאת כתב הרב שבות יעקב בח"ג סימן ק"ז וז"ל וא"כ בכ"ש לא נעשה הדבר בי"א בידים רק ע"י קשירת החוט נולד החולי ונתנפח הגיד ועל ידי כן נפל הנקב הזה תוך הגיד וכן כל חולי ע"פ הרוב בא על ידי מקרה רע והוי כבי"ש ואינו נפסל כל שלא בידים ממש ע"כ. ועם כי דבר גדול דבר הרב ז"ל וקולא גדולה היא להקל גם בתחילתו בי"א כנדון דידיה והם דברים תמוהים מאד כמו שכתבתי לעיל בסימן ג' מ"מ דעת הרב ז"ל כך היא דאינו נפסל כל שלא בידים ממש על ידי אדם כיעו"ש וידוע כמה רב גובריה ורב חיליה, וא"כ דון מינה במכ"ש להיכא שתחילתו וסופו ע"י חולי כמובן. ובפרט למה שמבואר בשאלה הבאה באריכות בספר שב יעקב סימן ד' שאחר שנתפח הגיד הביאו רופא וחתך החוט וריפא אותו אלא שנשאר הנקב ההוא כיעו"ש ולפי הנראה הוא ממש נדון הרב שבות יעקב ז"ל אלא שבספרו הביא השאלה בקיצור. ועכ"פ אפילו לפי סגנון שאלתו הוי תחילתו בי"א ממש ואפי"ה ס"ל דכל שלא היה בידים ממש ונחלה אח"כ דכשר לבא בקהל וכמדובר

ו' כתב הרב חמדת שלמה בסימן מ"ה (הו"ד בס' פתחי תשובה אה"ע סימן ה' סק"ה) בכיוצא מנדון הרב שבות יעקב ז"ל וז"ל אלא שהרופא לא חתך החוט רק בסמים ורפואות נתרפא ונשאר נקב בגיד והעלה להתירו לכתחילה וכתב דגם הרב שב יעקב יודה כל שלא חתך הרופא דהוי רק חולי וכשיטת רוב הפוסקים דעל ידי חולי הוי רק בידי שמים ומותר לבא בקהל עיין שם באורך ק"ו הדברים בנדון דידן שתחילתו חולי גמור שלא נגע בו יד אדם כלל. וגם בסופו לא חתך הרופא לא בסכין ולא בכלי רק על ידי סממנים ורפואות ניטלה העטרה, דלדעתו ודאי מותר לכתחילה בבת ישראל בלתי שום פקפוק. ובספר פתחי תשובה שם הביא מ"ש בבינת אדם שער בית הנשים סי' כ"ה שכתב דכל שנעשה איזה מעשה ועל ידי זה חלה הוי כבי"א ופסול ע"כ ודבריו בזה נכונים בעיני דכיון שתחילתו בי"א ע"י איזה מעשה אפי' נחלה אח"ך לכ"ע נפסל, כי ידוע ומבורר שכל מכה וקשירה או נשיכת כלב וקוץ יוליד איזה חולי ואם אתה בא להתיר בכעין זה, נמצאו כל המוכים בי"א מותרים, וזה אין הדעת סובלתו ודיינו להתיר בתחילתו ע"י חולי גמור והבו דלא לוסיף עלה וכמו שביארתי, והרב המחבר פתחי תשובה שם סיים דאי הוה שמיע ליה להרב בינת אדם דברי הגדולים המתירים הוה מקבל מנייהו. ולדידי אחרי המחי"ר לא שמיע לי אך עכ"פ בודאי שיש לדון מדבריהם להתיר בשופי בכעין נ"ד

ז' הוא הרב בעל פתחי תשובה ז"ל באה"ע סימן ה' סק"ה דחזינן לדעתיה דס"ל להתיר כס' אותם הגדולים שהביא דבריהם שם וכאמור

ח' שמיני בקדש הרב הגדול תנא ירושלמאה כמהר"י אלישר נר"ו ראב"ד בעה"ק ירושלים תובב"א בתשובתו הבאה בס' בני בנימין ח"א סימן ל"א דשקו"ט במי שהיה לו נקב בגיד ועשה סניף גדול להתירו מפני שהיה על ידי חולי דהיינו כי בהיותו בן ג' שנים נעשה לו בועה בגיד וע"י התרופות נעשה לו הנקב כיעו"ש בד"ן ע"ב הרי דפשיט"ל דאע"ג שהנקב היה ע"י התרופות מ"מ חשיב ליה ע"י חולי להתירו לדעת המתירים הרבים, והגם דנקיט לזה בפשיטות ולא נרגש שי"ל דבכגו"ד שנעשה ע"י תרופות חשיב בי"א ולא העלה על דל שפתיו דברי ה' יעב"ץ ז"ל דס"ל בכגון זה דלכ"ע פסול ולא דברי הרבנים המתירים גם באופן זה, וזוהי שקשה בודאי דלא הו"ל למנקט הכי כהלכה פסוקה בלתי שום חולק וכמ"ש בעניותי בתשובה דלעיל, מ"מ דעתו כן בודאי והדין דין אמת.