שו"ת תעלומות לב חלק ד ו

באיסורי אכילה דיכול לאכול גם עתה בכא"פ ונמצא שגם הראשונה אכל באיסור. אבל בב"י אפילו אם יצטרף עוד חצי זית, מ"מ בראשונה לא עבר יעו"ש. הרי מבואר דלהסוברים דאין חייב לבער ח"ש ס"ל הטעם משום דחזי לאכול בכא"פ. ולהסוברים דגם ח"ש חייב לבער, בהכרח הם סוברים הטעם משום דהיה יכול לאכול כל הכזית בבת אחת. וה"נ שייך לענין בל יראה, ויעי' במג"א (סי' תמ"ב סק'י) ובדגול מרבבה שם. ויעי' בנוב"י (תניינא סי' נ"ג) ובצל"ח פסחים (דף ס"ד ע"ג) שכתבו דהא דמביא הרמב"ם קרא דלא יאכל לאיסור ח"ש ולא כ' הטעם דחזי לאצטרופי דנ"מ אם אכל ח"ש בסוף יום ז' של פסח דלא שייך חזי לאיצטרופי, נראה מדבריו דהפי' של חזי לאצטרופי הוא שיצטרף גם עתה. לא שהיה יכול לאכול כל השיעור ביחד. והכ"מ והלח"מ שהקשו על הרמב"ם מדוע הביא קרא דלא יאכל ולא ניחא להו בסברת הנוב"י י"ל דס"ל הפי' חזי לאצטרופי שהיה יכול לאכול כל השיעור ביחד. שוב מצאתי בספר חקר הלכה (ערך ח"ש אות א') שהעלה ג"כ ראיה זו דחקירת הפרמ"ג תליא בפלוגתא זו

ה) לפ"ז נחזי אנן לשיטת הפוסקים דס"ל דאין חייב על בל יראה בח"ש. וכמבואר ברדב"ז החדשות (סי' קל"ה) דאין אסור מה"ת וכמ"ש השאגת ארי' (בסי' פ"א) ובס' קובץ על יד בה' חמץ (פ"א ה"ז) כתב צל"ח שדעת הרמב"ם לענין בל יראה דאין שום איסור בפחות מכזית וכמו שהעלה הרב חכם צבי (סי' פ"ו) וכשיטת הנוב"י הנ"ל, אז הפי' דחזי לאצטרופי שיאכל עוד חצי זית וא"ש דברי כ"ג. אבל לתו' פסחים (כט:) כמ"ש בדג"מ וכן לשיטת הכ"מ והלח"מ (הנ"ל באות ד') נראה דס"ל דהפי' של חזי לאצטרופי שיהי' בידו להשלים השיעור, א"כ ה"ה בחתיכת אתרוג שעמד על פחות משיעורם מחמת שנצטמקו והי' בידו לברך עליהם כשהיה שלם והיה בו שיעור גדול דאז אף אם היה נצטמק היה נשאר כשיעור ביצה. וא"כ מקרי ג"כ חזי לאצטרופי. ולמה כ' הוי כאלו אינו חייב, אע"כ דח"ש לא שייך במצוה והדרא ההשגה על הגאון חקרי לב ז"ל

ו) אולם נלפע"ד דבלא"ה ליכא קושיא מזה על מרן חקרי לב ז"ל, די"ל דכונת הפו"ך הוא ע"פ דברי התוס' והרא"ש בסוכה (דף ל.) ד"ה משום דאתרוג נמי בעי שיעור אגוז או כביצה טעמא משום דלא גמר פירי כסוכה (דף ל"א) רק דבעינן שיהיה מינכר לקיחתה יעו"ש. לפ"ז הי' הוי אמינא דכיון דנגמר פירי שהיה לו שיעור אתרוג רק שנצטמק ונתקטן מהשיעור אפ"ה מקיים בזה מ"ע בשלימות ויכול לברך עליו, מ"ה אצטרך לאשמעינן דאין לו דין שיעור שלם, רק דינו כמו פחות משיעור. אבל לעולם י"ל דגם בחצי שיעור מקיים מצוה קצת כל זמן דאין לו שיעור שלם

ז) עוד יש להביא ראיה דאין כונת הפו"ך שלא יהי' אפילו קצת מצוה בח"ש דהא אמרינן בב"ק (דף מ') כופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר וכתבו תוס' ד"ה כופר שלם וכו' ושה אפילו מקצת שה דחולין (דף ע"ט:) לא שייך הכא. וההיא דחמש ולא חצי חמש דפרק יש בכור (דף מ"ח:) שייך טפי עכ"ל. ויעי' באסיפת זקנים בב"ק (דף מ.) בד"ה כופר שלם וכו' ושה אפילו מקצת שה לא שייך לאתויי הכא דהתם כלל לא קבע שיעור אבל הכא דקבע דמי מזיק או ניזק אין לפחות מזה. הר' אליעזר מגרמישא עכ"ל יעו"ש. א"כ באתרוג שהפו"ך מיירי שקודם שנצטמק היה בו כשיעור א"כ בודאי נגמר הפרי רק שנצטמק, וצריך שיהיה מינכר לקיחתה ומ"ה כיון דבציר משיעור אזלינן בתר השתא אין לברך עליו, אבל עכ"פ כיון דהשיעור רק שיהיה גמר פרי שוב דומה לשה אפילו מקצת שה, וה"ה אתרוג אפילו מקצת אתרוג ומקיים בזה עכ"פ קצת מצוה. אע"כ דכונת הפו"ך רק שלא יהי לו דין אתרוג שיש בו שיעור. אבל עכ"פ יש לו דין ח"ש דהוי קצת מצוה

ח) באופן אחר יש לתרץ דהוי אמינא דאזלינן בתר מעיקרא ולא בתר השתא ויעי' במג"א (סי' רט"ז סק"ג) ויעי' בשו"ת בית שלמה (חאו"ח סי' ע"ז) דהראה כמה מקומות דאזלינן בתר מעיקרא. אולם העיקר כדעת רוב פוסקים דאזלינן בתר השתא ועי' בשו"ת הרשב"א (ח"ב סי' תס"א) דאם תפח אזלינן בתר מעיקרא, לענין חלה אף דלענין שכחא אזלינן בתר השתא. וכ"כ בשו"ת הרא"ש (כלל ב' סי' י"ד) והביא דברי הש"ס דפרק כל המנחות באות מצה דגרסי' התם תנן התם בשר העגל שתפח ובשר זקנה שנתמעך משתערין לכמות שהן. ורבי חייא ור"י אמרי וכו' אמר רב כל היכא דמעיקרא הוי בה שיעורא והשתא לית בה הא לית בה מעיקרא לא הוי בה והשתא אית בה וכו' יעו"ש. ויעיין בס' מגן גבורים (ממפרשי ים סי' רט"ז ס"ב) שמתרץ דעת רבינו יונה במוסק דאזלינן בתר השתא. ויעי' בשו"ת הרדב"ז (ח"ג ד' פיורדא סי' תע"א) על ענין המוסק הוא מחלוקת הרמ"ה ז"ל היה אוסר אותו ורבים התירו. ואני אומר כי אין בו צד איסור וכו' ותו שכבר נתבטל מתורת אוכל וכו' ודמי לחלב שבקיבה שחוזר להיות פירשא. וכ"ה הכנה"ג בתשובתו בעי חיי (יו"ד סי' ק"ג) והפר"ח בספרו מים חיים בשו"ת (סי' י') ועי' בספרי בכורי שלמה (חא"ח סי' כ"ה אות קי"ד) שהבאתי שהרב חק יעקב (בסימן תס"ז) תירץ קושיית המג"א (בסי' רט"ז סק"ג) מבכורות (דף ו':) דשאני התם בחלב דנשתנה לדבר המותר. וכ"ה במקור חיים (סי' תס"ז) ובשו"ת מים חיים (חיו"ד סי' מ"ט) ובשו"ת משובת נפש (חא"ח סי' ט') כרבינו יונה דאזלינן בתר השתא יעו"ש. לפ"ז מתורץ קושית הרב גזע ישי שהביא כ"ג על מז"ה הגאון חקרי לב ז"ל מדברי הפו"כ (סי' נ"ב) הנ"ל באות א' די"ל דאשמעינן דאף שהיה כשיעור קודם שנצטמק דלא בימא כהפוסקים דאזלינן בתר מעיקרא שהיה לו שיעור, רק דאזלינן בתר השתא והוי דינו רק כח"ש. וכדינו כמ"ש הגאון חקרי לב ז"ל דהוי עכ"פ קצת מצוה

ט) ומה שהביא כבוד גאונו הי"ו קושית הרב כפי אהרן (בח"א סי' י"ב) על החקרי לב ודעמיה דאשתמיט מינייהו סוגיא דמס' בכורות (דף מ"ח) דר"מ סבר חמש ולא חצי חמש, ובתוס' ד"ה דר"מ וכו' אבל הכא מצות חמש סלעים רמי עלי' רחמנא ולא מקיימא בפחות מחמש יע"ש. ואם איתא דיש דין דח"ש במ"ע איך קאמר ר"מ חמש ולא חצי חמש הא חייבים עכ"פ מצד ח"ש. (לפענ"ד יש להעיר על הרב כפי אהרן שהקשה מדברי ר"מ הא רבי יהודה ס"ל חמש ואפי' חצי חמש, ואמרינן בעירובין (דף מ"ו) דר"מ ור"י הלכה כר' יהודא. וא"כ אדרבא סייעתא מדברי ר' יהודא, והיה לו להקשות ממסקנת הש"ס