שו"ת תעלומות לב חלק ד סח

והעליתי דאפילו כנסה בהתר ואח"כ נפצע נראי' בזה דברי מהר"י דונדון ז"ל דכופין לגרש ככל חייבי לאוין ובקיום לבד עובר אאיסורא דאורייתא אע"ג דלא לקי משום דלא עביד מעשה וכמו דפשיט ליה להגאון מז"ה זלה"ה בחק"ל אה"ע סימן ח' ועתה ראיתי לבעל ה"ג בהל' מיאון שכתב וז"ל ול"מ דמעיקרא פ"ד וכ"ש הוא אלא אפי' אי נסיב אתתא ואית ליה בני בכשרותיה ולבסוף הו"ל פ"ד או כ"ש מפקינן לה מיניה מ"ט דכממזר שויה רחמנא ע"כ ועין ג"כ בתשו' הרמב"ם ז"ל בספר פאר הדור סימן קמ"ו. ודין הוא לכופו להוציא ולא סגי ליה בהפרשה. כיון שאסור לבא על אשתו הישראלית וביאתו פסולה מדאורייתא. א"כ יש לחוש שתזנה אשתו וירבה ממזרים בישראל. וכמש"ל וכל זה הוא בפצוע בי"א דאסור בישראלית לכ"ע אז ודאי דאפי' כנסה בסתר חייב להוציאה וכופין אותו ע"ז ככל חייבי לאוין והפרשה נמי לא מהני דאיכא למיחש לזנות דא"א היכא דלא שכיח לה היתרא אבל בעל ידי חולי שרבו המתירי' אפי' מי שלבו נוקפו שלא להתירו לכתחילה בישראלית. מ"מ ודאי דלכ"ע אין כופין אותו להוציא כשנשאה בהיתר משום דהוי חומרא דאתי לידי קולא וכמו שביארנו לעיל אין צורך לכפול הדברים

ומה שהאריך עוד הרב ז"ל מענין לענין באותו ענין וכפל הדברים פעמים רבות, אין לנו צורך להשיב עוד כי די והותר במה שכתבנו בסניף זה, זולת זה במה שהשיב את שכנגדו החלוק עליו ול'ו יעיר כל חמתו בסוף תשובתו בדכ"ד ע"ב וז"ל אך אשר שלח רסן לשונו באמור על רש"י שהוא פרשן ולא כתב דבריו להלכה רע עלי המעשה כי לא דבר נכונה במשיח ה' מאוה"ג רש"י ז"ל דעביד לתורה שלא תשתכח לישראל וכל דבריו קבלת אמת ואם באמת רש"י אינו פסקן ברוב המקומות וכו' אבל בפירוש הענין והשמועה וכ"ש בביאור המלות והוראתם מי כמוהו מורה וכו' עכת"ד. ואנכי הרואה כי בחנם החריד עליו כל החרדה הזאת באמור אליו כי לא דבר בכונה וחלילה נגע בכבוד מאוה"ג רש"י ז"ל, כי מי הוא זה אשר עינים לו ולא יראה גודל חכמתו בקיאותו ושלימותו של רש"י ז"ל ראש המפרשים בכל מקום, אבל באמת אמרו שהוא עצמו לא כיוון בפירושו לפסק הלכה אלא לפרש דוקא וכבר הבאתי לעיל דברי מרן הב"י ז"ל באו"ח סימן יו"ד שכתב כן בפירוש וכבוד רש"י ז"ל במקומו מונח עטרה בראש כל אדם

האמנם ראיתי עתה להרב חשק שלמה בסימן כ"ה בכללי הקי"ל סיו"ד שהביא דברי מרן הללו ומ"ש בא"ח סימן יוד והכריח שלא בכל מקום אמרו כן כיעו"ש וכיוון בזה למ"ש הרב יעב"ץ ז"ל כאן. אך הרדב"ז בח"א סימן ק"ט כתב יש בידינו כלל גדול שרש"י ז"ל מפרש הוא ולא פסקן ויותר יש לסמוך על בעלי הפסק והרב מופה"ד חיד"א ז"ל בס' שה"ג מע' שין הביא דבריו אלו וסיעו ממה שמצא כתוב בס' כ"י ישן ונתן טעם מספיק לזה שאין זה חסרון ח"ו בכבודו של רש"י ז"ל כיון שהוא עצמו לא כיוון להלכה ולמעשה וראיתו מכרעת ממ"ש בפרק יש נוחלין דאמר רבי יוחנן לא תעבידו עובדא עד דאמינא לכו הלכה למעשה. ויפה השיב ע"פ זה על דברי הרב מעדני מלך בהל' ציצית סס"ה עי"ש כי דבריו מסולאים בפז. מה גם בנ"ד שלא נתבאר יפה סברתו של רש"י ז"ל ואדרבא רבו הסוברים שרש"י סובר כדעת הרמב"ם ודעמיה. ומביאים ראיות מפירושיו וביאוריו וכמש"ל. ואף אם יש חולקים הסוברים דס"ל כהרא"ש ונראה שגם מרן ז"ל מכללם. אהני לן עכ"פ לומר דכיון שיש מחלוקת בכונתו ואין בירור יפה בדבריו. וגם מרן אולי לדעתי' דהרא"ש קאמר וליה לא ברירא ליה. א"כ אין למנות סברתו לא עם המתירים ולא עם כת האוסרים כיון שאין הכרע ברור בדעתו. ומ"ש הרב המני"ח ז"ל בתשו' הלק"ט ח"א סימן קפ"ב דבא"י ועראביסטאן אין לומר קי"ל נגד הרמב"ם ומרן ועל ראשם פירש"י ע"כ, מלבד שיש לומר שכל זה הוא אם פרש"י הוא מבואר ומפורש ולא כשיש מחלוקת בכוונתו. עוד זאת דהיינו דוקא אם אינו חולק בפירושו על דעת הרמב"ם ומרן שהם פוסקים וקבלנו הוראתם. ועיין להרב צדק ומשפט נר"ו בסימן ל"ד ד"י ע"ד ולהרב נר מצוה ח"ב אות יו"ד ובכפי אהרן חאה"ע ריש סימן י"א

עוד כתב הרב יעב"ץ ז"ל שם דמהרע"ב ז"ל אין ראיה של כלום כי אין כחו אלא כח הרמב"ם שמעתיק דבריו ממנו וכו' ע"כ. ואחרי המחי"ר עד כדון לא שמענו כזאת על רב גדול ומופלא בדורו. ואם דרכו של הר"ב ז"ל ג"כ לפרש ולא לפסק הלכה. למה יגרע כחו לפי ערך חכמתו מפירוש רש"י ז"ל שגם הוא מודה שדרכו לפרש. ובכל זאת נתעצם מאד והרחיב פה ולשון נגד מי שרצה לומר שאין דרכו לפסוק הלכה כמש"ל. ובפרט אני אומר על הר"ב ז"ל בדין זה שיצא לידון בדבר חדש שלא נתבאר במשנה. וגם הרמב"ם ז"ל לא ביארו בפירושו למשנה ובפירוש כתב כפוסק הלכה למעשה דע"י חולי הכל שרי. ועיין הרדב"ז ז"ל בח"ד סימן ק"ח (ובדפוס חדש אלף ק"פ) שהביא ראיה לדינו מפירוש הרב ז"ל וכתב עליו וז"ל והאיש הזה היה מפורסם בחכמה וראש לכל רבני ירושלם והוא היה תלמיד אשכנזים וראה את כל דברי הראשוני' כי היה אחרון וכו' עיין שם ובכן ודאי כי דעתו מצטרפת לדעת גדולי הפו' המתירים בנדון כזה

אחרי ימים רבים הגיע לידי ספר זרע אברהם וראיתי להרב ז"ל בחאה"ע י"א בדף ל"ח ע"ג שכתב שאין לעשות שום מעשה אפי' מחמת חולי כדעת הרמב"ם ז"ל מאחר דאיכא כמה אוסרים וכו' כיעו"ש. והרואה יראה שהרב ז"ל להיות דעתו נוטה שבנדון דידיה גם הרמב"ם יודה דחשיב בי"א כמ"ש שם בדל"ז ע"ג דע"כ לא נחלקו הרמב"ם ורש"י והרא"ש ז"ל אלא בחולי שחין וכיוצא שהחולי עצמו גורם לבטל א' מג' דברים אלו אבל כשהוא על ידי אדם שהרופא משקה לו סם וכו' בהא ודאי לא פליגי וכ"ע מודו דבי"א מקרי ואסור לבא בקהל. והביא ראיה מפ"ח שרצים וכו' כיעו"ש ודבריו בזה הם מכוונים למ"ש ה' יעב"ץ ז"ל וכבר לקמן (בסי' שאח"ז) עמדנו על דבריו קחנו משם ואין צורך לכפול הדברים וע"כ הרב זרע אברהם ז"ל בהשענו על זה לא עמד יפה על מנין המתירים הרבים דקיימי בשיטתו של הרמב"ם. וכיון שראה כת האוסרים רש"י והרא"ש והטור והרבנים מטראנא זלה"ה חשב שרבים הם החולקים על הרמב"ם ורובא דאורייתא מאחר שמרן ז"ל לא הכריע במחלוקת זה כמ"ש הרב שם בדל"ז ע"ג ע"כ כתב שאין לעשות מעשה כדברי הרמב"ם אבל פשוט הדבר שאם לפניו היה גלוי כי רבים ועצומים הם העומדים בשיטתו של הרמב"ם והחולקים עליו הם מעוטא דמעוטא ודאי שגם