שו"ת תעלומות לב חלק ד סד

זלה"ה קאתינא, ראשונה כתב הרב יעב"ץ ז"ל שם וז"ל ולא ידענא מאי קאמר מר דממזר בגיורת מותר הוא ובניו ניכרים שהם ממזרים ולא אתו למטמעי בישראל. משא"כ בכ"ש בישראלית שהתורה אסרתו יהיה מאיזה טעם שיהיה אלא שאם הבנים שתלד אשתו אינם בניו לפי ד"ת וממזרים הם, הם עדיו שאסור בישראלית מאחר שאינו מוליד שהוא האסור פשיטא דצריך לכוף אפילו על ספקו ואצ"ל על ודאו עכ"ד. ואחרי המחילה הראויה לכבוד תורתו איני מבין כלל השגתו. ולפום ריהטא נראה דאחר שהחליט בדעתו כי תשובה זו לאו דסמכא ותלמיד טועה כתבה ע"כ לא נתן לבו לבב חכמה לעיין פורתא ולדקדק מעט בדברי הרב ז"ל המצודקים ומבוארים בתכלית הביאור. לכן אני אפרש כונתו ונועם אמרותיו ותכל תלונותיו ורעם גבורותיו הן הן נוראותיו. והוא שאחר שביאר הרב דלדעת הרמב"ם ודעמיה המכשירים ע"י חולי, בכגון נדון דידיה שנטלה העטרה מחמת חולי אפשר נמי שיוליד אף אי דכוותיה בי"א אינו מוליד בודאי, (וכבר ביארנו בעמוד הקודם כי מקום יש בראש לומר כן, וגם הנסיון הוכיח) ואפי' לדעת האוסרים בע"י חולי ולדידהו ודאי אינו מוליד, ובנים אשר יולדו לו מאשתו הם נקראים בניה ולא בניו וחשיבי ממזרים ודאי וצריך לחפש אחריהם לדעת מנין הם, מ"מ לדידן דחזינן דבפלוגתא מתניא, ולדעת המכשירים הם כשרים ודאי ולדעת האוסרים הם בודאי ממזרים לדידן עכ"פ חשיבי ס' ממזרים ומותרים מדאורייתא שלא אסרה אלא ודאי ולא ספק, והוסיף לומר דאפי' נימא דלכ"ע אינו מוליד והבנים אם תוליד אשתו חשיבי ממזרים ודאי וכגון שנחתך כל האבר וכיוצא בו ע"י חולי דאפילו לדעת המתירים אותו לבא בקהל (דלא פליגי רבנן בין ראוי להוליד לאינו מוליד דכוותא דבי"ש דאיכא נמי שאינו מוליד בודאי וכשר וגם הרב יעב"ץ מודה בזה בע"י שמים כמבואר בהילוך תשובתו שם, ודכוותא נמי בעל ידי חולי לדעת המתירים וכמש"ל) מ"מ מודו דהבנים הם ממזרים ודאי כיון דהבעל אינו ראוי להוליד ודאי, דומיא נמי בניקב הגיד לדעת הרא"ש ז"ל שהוא כשר לב"ק והבנים אם יולדו לו הם ממזרים ודאי

מ"מ כתב הרב תם ז"ל דאין בנו כח לאסור אותו לב"ק מחשש רחוק פן תזנה אשתו ותוליד ממזרים, וכמו בפ"ד וכ"ש בי"ש דמותר לכ"ע אף היכא דבריר לן שלא יוליד ולא אסרינן ליה מטעם זה כי אין בנו כח לאסור מה שהתירה תורה מחשש רחוק כזה, ודכוותא נמי בעל ידי חולי דלדעת המתירים דין אחד להם, ואדרבא אוקמה האשה אחזקתם חזקת בנות ישראל הכשרות. שלא תזנה תחת אישה ותוליד ממזרים ואם ילדה היכא שברור הדבר שהבעל אינו מוליד בודאי הבנים ההם הם ודאי ממזרים, ואם מספקא לן במינו אם מוליד או אינו מוליד הו"ל ס' ממזרים ומותרים מדאורייתא והלכה זו מסורה ביד חכמי ישראל לחקור ולדרוש ולדון ולהורות לענין הבנים לכשתלד, אבל האיש עצמו ודאי ופשוט שאין לאוסרו מחשש זה, והרב ז"ל הביא ראיה דעדיפא מינה מממזר אשר כאיש גבורתו לא נופל הוא מכל האדם והתורה התירתו בגיורת, אף שיוליד בודאי וירבה ממזרים, ומאן ספין ומאן רקיע להחמיר ולאסור מה שהתירה התורה, וכ"ש הוא בפ"ד וכ"ש אף אם אינו ראוי להוליד בודאי, שאין לחוש לאוסרו מספק זה שמא תזנה אשתו ותוליד ממזרים, כי זכות דא"א לא שכיח והיא יש לה חזקת כשרות ככל בנות ישראל. וגם אם היא נחשדה כל ישראל מי נחשדו ח"ו, וכ"ש אשה זו שאימת בעלה עליה שיגלה קלונה ברבים אפילו במקום שאין מכירין אותו וכדבעינן למימר לקמן בעה"י. זו היא כונת הרב איש תם ז"ל ברורה ומשופה מכל טוען ומערער בקיצור הראוי לרב שכמותו, מעתה לא ידעתי מאי קמקשה עליו הרב יעב"ץ ז"ל באומרו דכ"ש ופ"ד שאסרתו התו' בישראלית ראוי לאסור ספקו וכ"ש ודאו ע"כ אטו הרב תם ז"ל קאי לדעת האוסרים כי היכי דתקשה ליה הוא דאמר כי האי תנא הרמב"ם ז"ל וסייעתיה המתירים, וכמו שפירשנו דבריו המבוררים אין בהם נפתל ועקש, ראוים הדברים לפה קדוש שאמרם, וכל מן דין סמוכו לנא

ואל תשיבני דעכ"פ לא דמי לפ"ד וכ"ש בי"ש דהתם יש בו אופנים שמוליד בודאי, ויש במינו שאינו שאינו מוליד בודאי, ע"כ לא אסרינן ליה לישא ישראלית מחשש זה דממ"נ הבנים או הם כשרים בודאי או ודאי ממזרים ולא אתו למטמעי בישראל והאשה נמי היכא שידוע בודאי שאינו מוליד לא תוכל לזנות ולתלות בבעלה, אבל בע"י חולי כנדון הרב תומת ישרים ז"ל וכנ"ד דלא ברירא מילתא אם מוליד אם לא יש לחוש שתזנה ותתלה בבעלה ואטו למטמעי בישראל וכדבעי למימר לקמן הרב יעב"ץ ז"ל, הא לאו מילתא היא כי מלבד מש"ל דזנות דא"א לא שכיח ולא חיישינן לה עוד זאת שמדברי הרב תם ז"ל שם מובן דפשיט"ל דלדעת המכשירים בע"י חולי הזרע כשר בודאי ומשמע דס"ל שמוליד, (הגם שדבריו צריכים ביאור מהיכן פשיט"ל הכי ומי תלה זה בזה וכמש"ל) ותו דגם בפ"ד וכ"ש בי"ש דכשר בכל גוונא יש במינו ג"כ מאן דמספק"ל אם מוליד או אינו מוליד. וכן מצאתי להרא"ש ז"ל בכלל ל"ג סימן ד' שנשאל במי שהיה סתום פי האמה וסמוך לכיס יש לו נקב, וכתב דאיכא לספוקי אם מוליד או אינו מוליד דאם הגיד חלול ועובר הזרע וחוזר דרך הנקב אינו מוליד מפני שאינו יורה כחץ, אבל אם אינו חלול אפשר שהוא יורה כחץ דרך אותו הנקב ואע"פ שאינו מזריע בעמק הרחם אפשר שהוא מתחמם וראוי להזריע מידי דהוה אברזא דחביתא. ומ"מ אין קפידא בזה להתירו בקהל דבין מזריע בין אינו מזריע ראוי לבא בקהל. דגרסינן בפרק הערל פ"ד בי"ש כשר ובירושלמי מוכח אעפ"י שאינו מוליד ע"כ והתם ודאי בי"ש הוה ואפי"ה התירו לבא בקהל הגם דאם אין הגיד חלול אפשר שהוא יורה כחץ ומוליד ואם הוא חלול אינו מוליד בודאי ולא ברירא לן מלתא ואפי' אם ידעינן שהגיד אינו חלול אכתי לא ידעינן בבירור שהוא יורה כחץ ומוליד דהא בדרך אפשר אמרה, ובודאי דכגו"ד אם הוליד ודאי דהבן כשר לבא בקהל דלא אמרינן בפרק הערל גבי ניקב צא וחזר על בניו מאין הם ופרש"י זינתה אשתו דמשמע שהוא ודאי ממזר, אלא משום דברור הדבר דניקב אינו מוליד, אבל כל היכא שיש לתלות בבעל ולומר דאפשר שהוא יורה כחץ לא מסתבר לומר צא וחזר מאין הם כי הרי אפשר לתלות בבעל. ומ"ש בב"ש סימן ד' סק"ג וז"ל ולא תלינן שנתרפא אלא בידוע שנתרפא עי"ש היינו ודאי היכא שידוע שבלא רפואה אינו מוליד כניקב דכל שלא נסתם ברור הדבר שלא יוליד. אכן היכא שמעיקרא יש לומר דאפשר שיורה כחץ ויוליד כנדון הרא"ש ז"ל כראה דלא חשבינן ליה