שו"ת תעלומות לב חלק ד סג

והנה נראה דה"ה בניקב ע"י חולי אפילו שלא נסתם דהוא כשר לב"ק לדעת הרמב"ם ודעמיה ז"ל שהרי הרמב"ם בפט"ז מהלכות א"ב אחר שכלל כל הפיסולים כתב שאם הוא ע"י חולי כשר. וניקב ג"כ בכלל הפסולים היה. ואע"ג שהטור באה"ע סימן ד' סתם כדעת הרח"ש ז"ל שאם ניקב על ידי חולי או לקוי שהוא פסול. כבר כתב הרב ב"ח שם דלדעת הרמב"ם ודעמיה דעל ידי חולי חשיב בי"ש אף כאן כשר ואינו פסול אלא ע"י מכה עי"ש. וכ"כ שם בפרישה שם סקכ"ב. והרב"ח ז"ל שם הוסיף לומר דגם הר"א ממיץ ז"ל שכתב דבניקב הולד הוא דפסול וגברא כשר היינו אם ניקב ע"י חולי, אבל בי"א גם הרא"ם מודה דגם הוא פסול עי"ש. ומ"מ ודאי דאף אם האיש מותר לבא בקהל אם ניקב על ידי חולי, מ"מ אם ילדה אשתו ודאי דבניה ממזרים דהא פשיטא לן דניקב אינו מוליד דאין סברא לומר דמפני שהיה הנקב על ידי חולי שאפשר שיוליד. דהא דומיא דבי"ש הוא ובכגו"ד בי"ש אינו מוליד ואפ"ה כשר לב"ק דלא אכפ"ל בין מוליד לאינו מוליד וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה בכלל ל"ג והובאה בב"י שם. ודכוותא נמי בעל ידי חולי אלא שאם נסתם חוזר להכשרו דהיינו להכשיר הולד. ולד' הרמ"ה ז"ל ה"ד רי"ו שאם ניקב למעלה מהעטרה דפסול אפי' כסתם הנקב ועיין בב"ש סק"ח. ואם ילדה אשתו בניה ממזרים והנה ראיתי בס"ה בני בנימין הנד"מ בח"א סי' ל"א תשובה שלמה מהאי תנא דידן הרב המופלא שבסנהדרין גאון יעקב נר"ו שנשאל בניקב הגיד ונסתם אם בניו כשרים ונרגש מסברת הרמ"ה דס"ל דלא מהני סתימה למעלה מהעטרה. ונדחק לומר דלא כ' הרמ"ה אלא דוקא בניקב בי"א אבל היכא שניקב על ידי חולי דלדידיה הוי בי"ש וכשר לב"ק גם הבן הנולד הוי כשר לב"ק עכת"ד. ואחרי המחי"ר ממעכ"ת הם דברי תימה דמי תלה זה בזה, דהדבר פשוט דכשהוא בי"ש דכשר הוא אפילו ברירא לן שאינו מוליד וכמ"ש הרא"ש בתשו' הנז' ודכוותא גבי חולי לדעת הרמב"ם והרמ"ה דהוא כשר היינו אפילו אינו מוליד בודאי וכגון בניקב ולא נסתם כלל דהוא כשר והולד פסול. וכמ"ש הרא"ם ז"ל לדעת הרב"ח דהולד פסול והוא כשר מפני שהיה ע"י חולי. וכן נמי לדעת הרמ"ה דס"ל דלמעלה מהעטרה ל"מ סתימה והו"ל כלא נסתם והולד פסול והוא כשר אם היה על ידי חולי. וכבר נראה שהרגיש מזה מוה"ר ר"ל נר"ו בתשובתו שם בסימן ל"ב וכתב לישב דל"א אלא היכא שנולד ממעי אמו וכו' אבל כיון שחלו בה ידי רופא בקי ומומחה כההיא דר"ת אפשר שיוליד וכו' עי"ש. ולדידי קשה הדבר לאומרו לדעת הרמ"ה שאם היה על ידי חולי מהני סתימה. שאם סתימת הרופא הבקי ומומחה היה מועיל בעל ידי חולי למה לא יועיל גם בניקב בי"א. וכפי"ז קשה לי טובא הס"ס שעשה ס' הלכה כהרמ"ה ואתמ"ל הלכה כוותיה דילמא בניקב על ידי חולי מכשיר ע"כ. ובעניותי אמינא שלא יכנס בסוג ספק כיון דאף אי חשבינן ליה כבי"ש היינו להכשר גברא ולא להתיר הולד וכמדובר

ומה שנסתייע הרב הגדול יש"א ברכה נר"ו שם מתשובת הרב חתם סופר חאה"ע סי' ט"ז וכתב שעשה ס"ס כעין הס"ס שלו אחרי המחי"ר לא כן הדבר כי הרב חת"ס קאי עלה להכשר גברא להתיר האיש לבא בקהל ולא לענין הולד כיעו"ש. וא"כ לא דמי כלל למה דקאי מני"ר נר"ו להתיר הולד. אלא שאני תמיה טובא על הרב חת"ס ז"ל שם דאיתי לן מחלוקת הרמב"ם והרא"ש בעל ידי חולי וכתב שדעת הרא"ש הפוסל בעל ידי חולי הוי יחידאה ואפילו לדעת הרא"ש הא נסתם לפנינו וזהו פיסול החוזר להכשרו ודעת הר"א ממיץ דאינו מועיל אלא להכשיר זרעו ולא אותו הא חלקו עליו רוב הפו' והוי ס"ס לקולא ס' הלכה כהפו' דעל ידי חולי כשר ואתמ"ל כהרא"ש דילמא הלכה כרוב הפו' דחוזר להכשרו ואתמ"ל כהרא"ם דאינו חוזר להכשרו דילמא היינו בניקב בי"א ולא על ידי חולי את"ד. וק"ל על דבריו דבנדון דידיה דאתי להכשיר את האיש עצמו לבא בקהל ה' אדרבא ס' הר"א ממיץ מצטרף להתירו ולהקל בו דמר הוא דאמר דניקב הגיד הולד הוא דפסול והוי ודאי ממזר אבל האיש כשר לבוא בקהל כמ"ש הטור משמו בסימן ה' והוא ז"ל ג"כ לעיל בסימן י"ד. וא"כ הכי הול"ל ס' הלכה כהרמב"ם דמכשי' בעל ידי חולי ואתמ"ל הלכה כהרא"ש דילמא הלכה. כהרא"ם דניקב לא הוי בי"א וכשר ותו דהרי נסתם לפנינו. ותו קשה במ"ש שדעת הר"א ממיץ דאינו מועיל (כלומר הסתימה) אלא להכשיר זרעו ולא אותו ע"כ הם דברים תמוהים מאד. כי דעת הר"א ממיץ מבואר דס"ל להכשיר אותו אפילו בלא סתימה והוא מפרש פסול דאמרינן בש"ס על הולד דוקא. ואם נסתם מכשיר גם את הולד דבהדיא אמרינן ואם נסתם כשר דלדידיה ודאי דאתא להכשיר הילד והיינו פיסול החוזר להכשרו דהיינו להכשיר הולד ואיך כתב לקמן ואי תימא כהרא"ש דאינו חוזר להכשרו וכו' עיי"ש וסבור הייתי לומר שיש ט"ס בדבריו אלא שאין הלשון מתישב כלל וכעת דבריו צל"ע

ובמה שכתב הרב איש תם ז"ל בסימן כ"ה וז"ל וליכא למימר דאם לא נכוף אותו לגרש נמצא מרבה ממזרים בישראל, להנהו רבוותא דס"ל דהוי כ"ש ואינו מוליד, דנהי דלדידהו הוי הזרע בלא יבא אבל לאותם הגדולים המתירים הוי הזרע כשר, וא"כ לדידן הוו ספק ממזרים ומותרים מדאורייתא, ואפי' כי הוו ממזרים ודאי מהי תיתי לכוף את האב משום דזרעיה הוא בלא יבא שהרי ממזר מותר בגיורת עכ"ל ק"ל במ"ש דלדעת המתירים הוי הזרע כשר, כי אכתי לא ידענו זה בבירור, ואין ראיה ממה שהתירו אותו לומר שהוא מוליד בודאי כי דכוותא דבי"ש קאמרי והתם לא נפק"מ אם מוליד או אינו מוליד וכמש"ל. והרי בניקב הגיד דודאי אינו מוליד. ואם הוא ע"י חולי אנו מתירים אותו ואם ילדה אשתו קודם שנסתם הנקב אנו אומרים צא וחזור על בניו, והנראה בכונתו הוא על פי מה שכתבנו דהרמב"ם שהיה בקי ברפואות קים ליה באלו הפסולים שיש מהם שאם נעשו ע"י חולי מולידים וע"כ ס"ל להרב ז"ל דבנחתכה העטרה אם ראינו שהוליד הולד כשר שאנו אומרים זה הוא אחד: מהאופנים הפסולים שאם נעשו ע"י חולי מולידים והזרע הוא כשר לבא בקהל

והנה הרב יעב"ץ ז"ל שם בדי"ב השיב על דברי הרב ז"ל בארוכה, והרבה להשיב אפו על דברים אלו ובחרונו יבהלהו עד שהחליט לומר דהך תשו' לאו דסמכה שמא תלמיד טועה כתבה ע"פ של הרת"ם ולא הבין כלל מה שאמר לו רבו וכו' ע"ש. ובעניותי אמינא גברא רבא חזינא ותיובתא לא קחזינא, ולשמוע דברים קשים כאלו על ת"ח גדול הדור שלפני פנינו לא בעינא ע"כ ליתובי דעת עליון הרב רבינו תם