שו"ת תעלומות לב חלק ד סב

קמכשר ליה אלא משום דס"ל דחשיב בי"ש וכשר אע"ג דלא קמוליד דמי לא עסקינן כמי בחולי ושחין שהמסן או כרתן לגמרי באופן שא"א לומר שיוליד ועכ"ז כשר לדברי הרמב"ם וכמו בי"ש שאין חילוק כלל עכל"ה. הנה הבאתי רוב דבריו בזה מפני שהם מלאים רוח חכמה ודעת כראוי לרב שכמותו

ואולם אנכי הרואה שאין הרב תם וישר ז"ל יחיד בדברים אלו. כי כן ראיתי להרב זקן אהרן ז"ל בסי' זק"ן שכתב וז"ל ודעת הרשב"א ג"כ כדעת הרמב"ם אלא שכתב שהרמב"ם היה בקי ברפואות וראוי לסמוך עליו נראה שדעתו שמה שהוא בי"ש מוליד דאל"כ מה טעם לרפואות ע"כ. וגם עליו יפול התימה כמו שתמה הרב יעב"ץ על הרב תם ז"ל כי לא אמרה הרשב"א אלא לענין ניטלה ביצה אחת דכיון שהיה בקי ברפואות קי"ל דניטלה בי"א אינו מוליד ופסול. ומנ"ל לגמור מינה להקל בפ"ד מחמת חולי שאפשר ג"כ שבודאי לא יוליד ואפי"ה מכשיר הרמב"ם כיון דלא מחלק בהכי וס"ל דחשיב בי"ש וכשר בין מוליד בין אינו מוליד דכוותא דפ"ד בי"ש דכשר בכל ענין. ואיך יתכן לומר שדעת הרמב"ם דמה שהוא בי"ש מוליד לדון מינה גם בעל ידי חולי. ולא תליא הא בהא כמובן כמ"ש הרב יעב"ץ. וביותר יגדל התימה על הרב זקן אהרן דלעיל באיתה תשובה כתב וז"ל דבכרות בי"ש לא נתנו שיעור ואם נחתך כל הגיד פשיטא שאינו מוליד והראיה וכו' עי"ש והם דברים ברורים ואיך יאמר בתר הכי דמתלה הרשב"א בבקיאות ברפואות משמע דס"ל שמה שהוא בי"ש מוליד. ודבר זה א"א לאומרו ולהכחיש את המוחש וע"ע באגרת בקורת בדי"ח ע"א

וראיתי להגאון מז"ה הגדול ז"ל בספר חק"ל אה"ע סימן ז' שהביא דברי הרב זקן אהרן ז"ל הללו ותמה עליו כי אף שכיוצא בזה כתבו הרמב"ן והריטב"א והנמק"י בפרק הערל כתבו כן לענין ניטלה ביצה אחת דהרמב"ם היה בקי ברפואו' ובודאי קי"ל דניטלה ע"י אדם אינו מוליד והוי כסריס אדם גמור הפך עדות התוספות אבל בניטל ע"י חולי דהוי כבי"ש אע"ג שאינו מוליד מידי דהוי לס"ח ע"כ. ודבריו מכוונים למ"ש הרב יעב"ץ ז"ל ע"ד הרב אהלי תם ז"ל אלא שלא הזכיר את שניהם. עכ"פ הרי מצינו חבר להרב תם הוא הרב זקן אהרן. וכיוצא בזה כתב הרב תוספת יום טוב בהגהותיו לאה"ע סימן ה' והו"ד ג"כ בספר שבות יעקב ח"ג סימן ק"ז בעיקר מחלוקת זה בעל ידי חולי כתב וז"ל ובפרט שדין זה הוא מהלכו' הרופאי' והרמב"ם היה רופא מומחה ע"כ הרי שלשה המה מטיבי כתבו כן בפשיטות. ובכן חובה עלינו לפרש כונתם אפי' בדרך רחוקה ולקבלם בספ"י

והנראה לע"ד בכונתם הוא, כי כמו שמצאנו ראינו בפ"ד וכ"ש בי"ש שהותר מכללו אף אם נחתך כל האבר דבודאי אינו ראוי להוליד. משום דלא אסרה תורה אלא פצוע בי"א. וכיון דבי"ש יש אופנים שמוליד ויש במינם שמתרפאין תו לא מחלקינן בין ראוי להוליד לאינו ראוי להוליד, כי אין עיקר איסורו משום הולדה דהא עקר מעיקרו מותר לבא בקהל, ואפי' בשתה כוס עיקרין לרפואה יש מתירין לבא בקהל וכמו שנבאר להלן בס"ד. כן נמי בע"י חולי דלדעת הרמב"ם ודעמיה חשיב כי"ש וכשר, ס"ל שיש בו אופנים שמוליד אע"ג דדכוותיה בי"א אינו באפשרות שיוליד. וכגון בניטלה העטרה כולה ע"י אדם ולא נשאר חוט מקיף כלל, דודאי אינו מוליד. אבל אם ניטלה ע"י חולי וכנ"ד אימור דקי"ל להרמב"ם בחכמת הרפואה דמוליד (וכמתבאר כן מדברי הרב תמת ישרים בסי' כ"א וה' זקן אהרן בסי' זק"ן וכנז"ל וכן הוה עובדא בנ"ד שילדה בנים ולא נחשדה עם שום אדם כלל ובכגו"ד ליכא למימר צא וחזר על בניו כמתבאר בספרי הפוסקים ז"ל ואכמ"ל) וכיון שהוא היה הבקי שברופאים נקטי' כוותיה בזה ובחלה מחמת גופו ובטלו ממנו אברים אלו דהיינו שחסר ממנו כח ההולדה לגמרי וכן אם נחתך כל האבר על ידי חולי שברור הדבר שלא יוליד. חזר הדין כפצוע וכרות בי"ש דכיון שיש במינם שמולידין ומתרפאין, גם אם יהיה האופן שלא יוליד בודאי לא נאסר לב"ק. כי לא נתנו דבריהם לשיעורין ולא חילקו בו בין מוליד לאינו מוליד. וכן נמי בע"י חולי לא מחלקינן תו בין ראוי להוליד לאינו ראוי וכל שהוא על ידי חולי כשר, כיון שיש במינו שמוליד דומה בדומה לבי"ש. משא"כ בנעשה בי"א שאין במינו מוליד. ויש לדקדק כן מסוגיין דפרק הערל דע"ה ע"ב דלא אסרה תורה נוא פצוע בי"א דוקא. וסובר רבינו שכל שאינו בי"א, אלא על ידי חולי או רעמים וברד בי"ש חשיב וכשר. כי הן אמת שמימרת ר"י בשם שמואל הוא פ"ד בי"ש כשר דמשמע דאתא למעוטי כל שאינו בידי שמים ממש. (הגם דגם בזה י"ל דחולי נמי מקרי בי"ש כרעמים וברד) אבל הא אתא רבה ואמר דהיינו דקרינן פצוע דמשמע שנפצע אחר שנולד. ומשמע שנפצע בי"א וכפירוש ר"ח הו"ד בערוך ערך פצע. ולהכי אייתי נמי סייעתא ממאי דתני במתניתא נאמר לא יבא פצוע ונאמר לא יבא ממזר מה להלן בי"א אף כאן בי"א דמשמע דכל שאינו בי"א ממש כשר. ואולי מהכא יליף לה הרמב"ם דע"י חולי שאינו בי"א כשר ויש לישא וליתן עוד בזה ועיין להרב חתם סופר ח"ג סימן י"ד ובאגרת בקורת ד"ט ע"א. ואינו מן הצורך כעת כי כבר רבו המורים מקום לדין זה. ונאמן עלינו הדיין רבינו משה ז"ל כי משנתו קב ונקי וכל שלא כתב ויראה לי, מוכרת שהוציא דין זה מש"ס בבלי או ירושלמי וכיוצא וכמש"ל. ועיקר מטרין עתה הוא להודיע כי ע"י חולי יש במינו מי שמתרפא ומוליד ובכן שפיר יש לדמותו לרפואות ולסמוך בזה על גדול הרופאים הרמב"ם וכמ"ש הרשב"א ז"ל. זה נ"ל להליץ בעדם. ואם כנים אנו בזה בחכם החריד כל החרדה הזאת על הרב איש תם ז"ל הרב יעב"ץ והרבה עליו דברים אשר לא כן. וכבר הוכחנו כי רבים אשר אתו בזה שכתבו ממש כדבריו. ובעניותי אמינא שיש בדבריהם טעם זקנים. וצא ולמד מ"ש הרב יעב"ץ ז"ל באגרתו שם בד"ד ע"ב וז"ל מה שא"כ הסריס ע"י חולי דהוה קים ליה לרש"י דלית ליה אסוות' אפי' נעשה וכו' כיעו"ש. ואם כן כתב הוא ז"ל על רש"י שעם כל כבודו וגודלו דרב גובריה ורב חיליה לאורייתא. ולא נתברר לנו כחו וגבורתו בחכמת הרפו' כ"ש אנו שנאמר על הרמב"ם המפורסם ברוב ידיעתו ברפואות דאיהו קים ליה דהפצוע ע"י חולי אית ליה אסוותא ומוליד. ואף אם יש במינם מי שאינו מוליד בודאי תו לא מחלקינן ביה ודיינינן ליה כפ"ד בי"ש וכמש"ל.