שו"ת תעלומות לב חלק ד סא

משמעות הירושלמי תלי ליה בשם אומרה. כמי שאומר הכי ס"ל להרא"ש במשמעות הירושלמי, ולי לא ס"ל או לא ברירא לי. דאלת"ה ומרן ב"י הוה בריר ליה דהכי הוה משמעות הירושלמי הוה מציין לן בב"י מקום כבודו. ומאחר דלכ"ע אין הדבר מפורש ומבורר בירוש' אלא משמעות דורשים איכא בינייהו ורבו בו הפירושים והסברות. א"כ הי"ל למרן הב"י לציין המקום ולישא וליתן כדרכו בקדש ומדשתיק ליה ותלה משמעותיה בהרא"ש שפיר אמינא דליה לא ברירא ליה וכאמור

עוד כתב (בד"ח ע"ב) וז"ל ומ"ש שהעיד בב"ח משם רבינו ירוחם והרמ"ה הן לא ידעתי זה מעתה באיזה אופן כי לא ראינו דבריהם ואינה ראיה ע"כ פליאה דעת ממני נשגבה ולא אוכל להלום דבריו וכי מפני שהוא לא ראה דבריהם וגם לא רצה ליגע ולמצוא לא יהא נאמן עלינו הדיין הוא העד הרב ב"ח ז"ל המעיד בגודלו מה שראה, ובמלתא דעבידא לגלויי למי שחפץ לראות הדברים בשורשם וליתי ספרי דבי רב ולחזי, וכלשונו ממש שכתב (בד"ט ע"ב) וז"ל וכי אין הרא"ש נאמן עלינו בעדותו והבנתו נאמנה מאד כמי ומי מגדולי המחברים האחרונים ז"ל ע"כ. והכי אמינא ליה על הרב הב"ח שהוא ג"כ נאמן עלינו בעדותו שהיא עדות ה' נאמנה. אבל אחרי המחי"ר הראויה לפי כבוד תורתו וצדקתו כבר מלתי אמורה כי בחפצו לאשוויי סברת הרמב"ם יחידאה ולסבול ג"כ דוחק בדבריו ולפרשם לפי דרכו כדי שלא יהא בודד בסברה זאת, לא רצה לבקש ולמצוא הכת הגדולה והחכמה העומדת בסברתו של רבינו ז"ל והא קמן שלפי הנראה גם דברי הב"ח בזה לא ראה אותם במקומם, וסמך אמ"ש הרב הפוסק שלו שהעיד הב"ח על רי"ו והרמ"ה וע"פ עדותו העד מפי עד, השיב וכתב שבס' תומת ישרים סימן קכ"ה משמע איפכא שרי"ו לא ס"ל כהרמב"ם אלא כהרא"ש, ועדות זה של מהרי"א ז"ל קבלו בספ"י וכתב עליה הנפק דמסתברא דבשיטת רביה קאי וסיים דעכ"פ רי"ו אינו מן המנין כיעו"ש. והנה עדותו של הרב הפוסק שה"ד הרב יעב"ץ ז"ל במה שהעיד משם הרב"ח אני יכול להזימה בעדי ראיה בספרו של הב"ח אשר ראינוהו ועמדנו ע"ד המצודקים. ראה שם באה"ע סימן ה' שכתב והכריח מדברי הנמק"י דס"ל כדעת הרמב"ם להכשיר בע"י חולי וכתב וכ"כ הסמ"ג וכ"כ רי"ו ע"ש הרמ"ה ע"כ. הרי מבואר נגלה שלא כלל לרי"ו עם הרמ"ה יחד כמובן הפשוט. והנראה מדברי הב"ח שרי"ו הביא ב' הסברות ולא הכריע ע"כ לא ביאר לנו דעתו של רי"ו בזה וא"כ הוא אדרבא י"ל דבשיטת רבה דרביה הוא הרשב"א ז"ל קאי שמסכים לס' הרמב"ם מפני שהוא גדול הרופאים וכמו שנבאר להלן. וכן בקדש חזיתיה לרי"ו ז"ל (שבא עתה לידי) בנתיב כ"ג ח"ד שהביא ס' רש"י והרמ"ה וכתב שמהירושלמי משמע כרש"י כדרך שכתב מרן הש"ע, וכבר ביארנו שאין בלשון זה הכרעה, ולכן לא ביאר הרב"ח מאי דס"ל לרי"ו רק ס' הרמ"ה שהביאה רי"ו בפשיטות וזהו שקשה על מ"ש הרב יעב"ץ ז"ל בשם מהרי"א בסימן קכ"ה דרי"ו ס"ל כהרא"ש (ואהימנותיה דהרב יעב"ץ ז"ל בעדות זה קסמיכנא כי בס' תמת ישרים שבידי חסר סיום התשובה דסימן קכ"ה) וליתא להא כי לא פורש בדבריו אנה נטה דעתו וכדבר האמור. ומה שסיים שם הרב יעב"ץ שמהב"ח אין ראיה דאגב שיטפיה רהיט ליה גמריה ולא דק מר שרי ליה מאריה ע"כ, אתו הס"ר כי הם שפת יתר בנוח עליו רוח המליצה לדכא במלין אחד מגדולי האחרונים ז"ל שדבריו מסולאים בפז ומבוררים היטב. ואליו שומעין שאמר כהלכה ע"פ סברת רוב ככל הפו' וכמדובר

ורגע אדבר במה שיש לדקדק בדברי הב"ח שם שנראה שרצה לומר שהרא"ש ז"ל סותר עצמו מפסקיו למ"ש בתשובה כלל ל"ג שכ' וההיא דאסתתם גובתא דש"ז ואסיק דפסול איכא למפרק דאסתתם בי"א ע"י מכה ע"כ דמשמע דע"י חולי כשר וע"כ סיים דקי"ל כהרמב"ם ודלא כהרא"ש בפסקיו וכו' עיין שם. והרואה יראה דאין כאן סתירה דהרא"ש ז"ל התם לא נחית לפלוגי בין חולי למכה. וה"ה לחולי לבד לדעתו דחשיב בי"א ופסול. אלא כונתו הוא למעוטי דלא הוה בי"ש כנ"ד. ועי"ש בב"י שהביא תשובה זאת של הרא"ש ובודאי דהכי מפרש לה. או אפשר דכונתו של הרא"ש לומר בי"א ע"י מכה דבכגו"ד לכ"ע פסול ודוק. ומ"ש הרב יעב"ץ ז"ל שם (בדכ"ג ע"ב) וז"ל ועוד גם החסיד לא ראה את ס' הב"ח אלא מאחריו ולא ראהו לפניו מ"ש גבי דין ניקב הגיד דאיברא התם חייש הרב בב"ח להחמיר בכרות בי"ש לגמרי כמש"ל ונקוט מהא פלגא דבחולי אף הב"ח ככל חכמי ישראל מודה וכ"ש גם בנכרת בי"א וכו' אי הכי גברא דרחיץ ביה אדייה לגזיזיה וקם תבריה בצדיה וסתריה לסבריה דקחזי ביה תיוהא ע"כ. ואני עני לא ידעתי לכוין אמריו. ותימה למר שראה דברי הב"ח לפניו ולאחריו ועמד על תלם איך כתב כן שהרי דברי הב"ח שם מבוארים בתכלית הביאור דלא קאמר הכי אלא בדעת הרא"ש ז"ל שהרי בפירוש כתב וז"ל מ"מ לענין פס"ד שוים הם להכשיר בע"י חולי בניקב מיהו להרמב"ם ודעמיה אפי' בכרות ע"י חולי נמי כשר כדלעיל ע"כ והוא ודאי לסברתיה אזיל שכתב לעיל להלכה כדעת הרמב"ם ז"ל ודעמיה. וחילוק זה של הר"א ממיץ ז"ל לא נתחדש לו מעתה. שהרי לעיל כתב ולקמן יתבאר דהר"א ממיץ מחלק בדינים אלו כיעו"ש וא"כ בחינם כתב בדרך זה על הרב המשיג ז"ל אשר ראה והבין כל הכתוב בב"ח ועמד עליהם ככל הצורך וכל דבריו בזה צדקו יחדיו

גם מ"ש עוד שם (בד"ט ע"א) שגם התוס' קיימי בשיטת רש"י ולקמן האריך בזה. כבר הבאתי לעיל דברי הרב תוספת יו"ט בהגהותיו לאה"ע סי' ה' שהכריח דרבותינו בעלי התוס' בשיטת הרמב"ם קיימי. וכן הכריח הרב חתם סופר בח"ג סימן י"ט וכסברת הרב הפוסק שלו ז"ל (ועתה בא לידי ספר בשמים ראש ושם בהגהת כסא דהרסנא בסי' ש"מ האריך בדברי התוס' עי"ש). וא"כ אין דבריו של א' במקום שלשה. עוד כתב בדי"א ע"ב ע"ד הרב מהר"ר תם ז"ל בתשו' תומת ישרים שכתב בשם הרשב"א שראוי לסמוך על דברי הרמב"ם בענינים אלו כיון שהוא מגדולי הרופאים ע"כ. והשיב לזה כי הוא מלת' דתמיהא טובא אימור דשמעת ליה לחומרא לענין פיסול ביצה אחת וכו' אבל לקולא כה"ג דפ"ד ע"י חולי דיהיב ליה הרמב"ם דין פ"ד בי"ש דכשר מי שמעת ליה. מי איכא מאן דסליק אדעתיה דפ"ד בי"ש מוליד הא ודאי לא. הגע עצמך שחסרו אברי הזרע לגמרי בי"ש בגוונא דלאו בר אולודי ואפ"ה כשר. ואי הכי מאי רבותיה דהרמב"ם משום דמגדולי הרופאים הוה לפסוק כמותו בע"י חולי להכשיר כמו בי"ש דהא לאו משום דקי"ל דמוליד