שו"ת תעלומות לב חלק ד ה

ספר תעלומות לב

חלק רביעי

סימן א

בדין חצי שיעור דקי"ל כר"י דאסור מן התורה, אם הדין כן במ"ע כאכילת מצה, ואתרוג וד' מינים שבלולב וכיוצא אם חייב מן התורה בחצי שיעור

ב"ה יום ג' וירא ט"ו מרחשון תרס"ו לעיר אזארקאוו בפולין

שמש הברכה וככבי ההצלחה יופיעו יהלו באוהל כבוד רב חביבי, נצמד בלבבי, האי תנא ירושלמי. הרב הגאון הגדול, מעוז ומגדול מנורה הטהורה, אספקלריא המאירה, סבא קדישא, חסידא ופרישא, כקש"ת מו"ה אליהו חזן ס"ט הי"ו אב"ד ור"מ דקהלת נא אמון מחבר ספר הבאיר תעלומות לב ב'ח וכו'

גאון נכבד! אחר פרישת נס השלו' כמשפט האהבה ליראי ה'

זה זמן כביר חלף הלך לו מעת נסתם כל חזון ממר גאון קדשו, ולא שמעתי משלומו הטוב ומשלום תורתו, והנה ערכתי לכ"ג זה כמה תשובה הלכה למעשה ולא קבלתי תשובה, אולי לא באה תשובתי לידו, לזאת הנני שולח מכתב זה באחריות (רעקאמאנדירט) למען יבא בטח לידו. ונפשי בשאלתי אשר יאבה נא כ"ג לשמחני בתשובתו אלי, על הערותי אשר רחש לבי בלמדי בספרו הנחמד מפז רב, אין כונתי חלילה להשגה, רק להשתעשע עם כ"ג שיברר לי דברי קדשו אשר בלי ספק הצדק עם כ"ג, רק שקיצר במקום שאמרו להאריך, וזה החלי בעזר צורי וגואלי

א) מה שהביא כ"ג בספרו תעלומות לב (חאו"ח סי' ה') דברי מז"ה חקרי לב מה דנסתפק (בחאו"ח סי' ל') אי איתא במ"ע דין ח"ש שיקיים בזה קצת מצוה אם לא יכול לקיים כל המצוה, וחכם אחד הקשה עליו שכבר בא הדבר מבואר בפו"כ (סי' נ"ב) לענין חתיכות של אתרוג שעמדו על פחות משיעורם מחמת שנצטמקו, כ' הרב ז"ל דכל פחות משיעור כאלו איכו חייב עש"ב. א"כ מבואר דלא אמרינן ח"ש במ"ע, וע"ז השיב כ"ג שכבר קדמו מז"ה בס' ישרי לב ותוכן תשובתו דכל עיקר ח"ש דאסור מה"ת ה"ט משום דחזי לאיצטרופי בח"ש אחר כיומא (דף פ"ד) וכן במ"ע היכא דיכול להצטרף דוקא חייב בח"ש, אבל באתרוג דאי אפשר לצאת בשני חתיכות שפיר כ' הפו"ך דהוי כמי שאינו חייב והם דברים ברורים ואמיתים. עכתד"ק

ב) לכאורה יש להעיר בדברי קדשו לעולם י"ל דח"ש כמי שאינו, ושאני התם באתרוג דחזי לאיצטרופי, כפי מה שהעלה בשו"ת בית יעקב (סי' מ"ב) להתיר באתרוג בניטל עיקוצו ממקום חיבורו ויש לברך עליו והביא ראי' מאו"ח (סי' שס"ו) גבי עירוב דבעינן שיהא שלם ואפ"ה אם נפרצה וחיברה בקיסם דיינין לי' כשלימה. וא"כ ה"ה באתרוג הוי כשלם יעו"ש. ואף דבא"ר (סי' תרמ"ח) משיג עליו. אכן מיום ראשון ואילך פשיטא שכשר כמ"ש בס' בכורי יעקב (סי' תרמ"ח ס"ק ס"ו) יעו"ש. וא"כ ה"ה בחסר לשיעור אתרוג אם יחבר שני חצאי אתרוג במחט שבצירוף יהיה שיעור שלם. וא"כ נסתר תירוצו דמר דיהיה שייך גם בזה חזי לאצטרופי כגון בחוה"מ והדרא הקושיא לדוכתא:

ג) אולם באמת ז"א, ועי' בספרי בכורי שלמה (חאו"ח סי' מ"ה דף פ"ד ע"א) בשם הגאון מ' מרדכי גימפל ז"ל וז"ל. והרי הבית יעקב רוצה להכשיר אתרוג שחיברו בקיסם, ואף שהשיגו בא"ר (סי' תרמ"ה) היינו דאין ראיה מעירובין דשם הוי רק משום מראית העין. ולהיפך אין להביא ראי' מתוספתא הובא בתוס' זבחים (דף ק"ה:) הנ"ל דאתרוג שנפרץ ותחבו בכוש דאינו חובר דשם איירי רק לענין טבול יום ולא לענין מצות אתרוג כמו שיבין המעיין בתוספתא יעו"ש. אולם במחכ"ת היה נעלם ממנו לפי שעה דברי הר"ש פ"ג דאהלות שכתב להדיא באתרוג שנפרץ דאינו חובר היינו לצאת ידי חובתו למצוה כמו שהבאתי (שם בסי' מ"ו) יעו"ש שהארכתי בזה. ויעיין בבית מאיר (אה"ע סי' ק"ל ס"ז) בדיבוק ב' עורות ג"כ מהתוספתא שהובא בתו' זבחים הנ"ל וכן מאהלות (פ"ג מ"ד) שחיבורי אדם אינו חובר. ועיין בתו' מנחות (דף כ"ה סע"א). לפ"ז הדרא סברת כ"ג לדוכתא דלא חזי לאיצטרופי

ד) אך יש להעיר בדברי קדשו, דהנה הפמ"ג ביור"ד (סי' ס"ה) ובפתיחה לה' בב"ח מסופק אליבא דר"י דח"ש אסור מה"ת מדחזי לאיצטרופי, היינו משום דיאכל עוד עד לשיעור בכדי אכילת פרס יהא אסור לכן אסור גם כעת. או הפי' הוא משום דאי הוי אכיל כל השיעור היה חייב. ויעויין בשו"ת שאגת אריה (סי' פ"א) שהוכיח מפלוגתא דב"ש וב"ה לענין ביעור אי בכזית אי בככותבת, ולמה נ"מ, והא על ב"י אין לוקין משום דהוי ניתק לעשה, ולענין איסור אף כ"ש אסורי וע"כ דאין שום איסור בכ"ש בב"י וכ' דלא דמו לח"ש