שו"ת תעלומות לב חלק ד נט

בפתחו של אולם. והאמת יורה דרכו האחת אהובה לפני כל חכם לב ונכנס לפני הענקים הגדולים הנני אוחז מכסא כבודם ומשיב כהלכה תשוב' נצחת והיא כפורחת ואת כל ונוכחת

והנה בעיקר נדונו לא לנו לדבר בזה, כי אין ענין מחלוקתו של ר"ת ודעמיה בניטלה ביצה אחת לנדון שלנו (וכבר הארכנו יותר מדי בדבר הנוגע לנדון שלנו אף כי אין דרכי בכך ותמיד אני אוהב הקיצור אך ההכרח אלצנו הפעם להדמות במקצת אל האדם הגדול בענקים הרב יעב"ץ ז"ל באריכות לשונו שהפריז על המדה בענין זה) רק נטייל קצרות ולא ארוכו' במה שהשיב הרב ז"ל בעיקר מחלוקת הרמב"ם ודעמיה ז"ל עם הרא"ש וסיעתיה ז"ל בנסתרס ע"י חולי. שכבר ביארנו באר היטב שרוב ככל הפוסקים קיימי בשיטת הרמב"ם ז"ל דכל ע"י חולי כשר לב"ק. והם אמרו דכוותייהו נקטינן כי הרא"ש ז"ל יחיד הוא בדבר ואין הלכה כיחיד במקום רבים. וכל לעומת זה יצא טעו'ן הגאון יעב"ץ ז"ל ובכחו הגדול שוויה להרמב"ם יחיד בדבר זה. זוהי עיקר מטרין ועליה אנו באים לדון ולהורות כי במחילת כת"ר לא צדק בזה כלל. ובמה שהרחיב הדבור בפירוש הירושלמי ובסי' רש"י והאריך לבאר דס"ל דע"י חולי חשיב בי"א ופסול כהוראת הרא"ש והוכפלו דבריו בהמשך תשובתו שם לא אטפל בזה כי הוא יגיעת בשר אחרי שכבר נפתח ונסתים בגדולים ורוב האחרונים ז"ל הסכימו כל בתר איפכא ואדרבא משמעות הירושלמי הוא להכשיר כס' הרמב"ם ז"ל וכן הסכימו גם כן בסברת רש"י ז"ל כאשר ציינתי דבריהם לעיל למקומותם בארשו'תם הלא בספרתם (ועתה בא לידי ס' בשמים ראש ושם בסי' ש"מ האריך הרב המגיה בעל כסא דהרסנא יעוש"ב) ובכלל דבריהם דבריו וכוותיהו מסתברא כי רבים הם בחכמה ובמנין. ומה בצע להאריך בדבר שאין לו הכרע ברור והדוחה לא ישיב ידו מלדחות כרצונו ומי ישיבנו, ומי יוכל לדון עם מי שתקיף ממנו, ואנן בתר רוב' אזלינן ועלייהו סמכי'

ואבא היום למה שחידש מדעתו הרב ז"ל בענין זה, ורואה אני שיש להשיב תשובה נצחת ומלאכתינו מלאכת שמים היא ואין מחניפין בה. ותיתי לי דאפילו לגברא רבא דכוותיה לא מחניפנא ליה כי רבים לוחמים עליו ומסתבר טעמייהו ראשית אמריו רצה להכריח מדברי רבינו הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה ומספר המצות דס"ל דגם ע"י חולי חשיב בי"א ופסול הפך מ"ש בפירוש בחיבורו הגדול. (ומכח זה רצה להסכים גם דברי החיבור לדבריו שבפי' המשנה וסה"מ לפי הבנתו בהם כי היכי דלא להוו סתרן אהדדי) וכבר כתבנו בעניותנו לעיל כי דברי רבינו בפיה"מ וסה"מ צדקו יחדו עם מ"ש בחיבור משנה תורה ואין בהם נפתל ועקש, ומדבריו בפיה"מ וסה"מ אין ראיה לסתור כלל, דרבינו ז"ל קאי התם בכללות הדינים, ולכלל חולי הנולד באדם אחרי הולדו לא בא לבאר שם. יען לא נתברר במשנתינו, ורק בחיבורו העשוי לפסק הלכה באר היטב כל פרטי וסעיפי הדינים, וחידש גם כן שבכל אלו הפרטים אם אירעו ע"י חולי שהוא כשר לבא בקהל, ואולי הוציא דין זה מהירושלמי או ממקום אחר וכמש"ל. ועכ"פ ודאי שטוב לנו לסבול איזה דוחק בדברי פירוש המשנה וסה"מ ולהסכימם עם דבריו שבידו החזקה שבא לפסוק הלכה למעשה ולא לפרש כדרכו בפיה"מ, ודבריו בחיבורו בא מפורשים ומבוארים להתיר בע"י חולי כמתבאר יפה מלשונו: הזך והברור

אך הרב ז"ל שם (באגרת בקורת ד"ו ע"ב) רצה להעמיס בפירוש דברי הרמב"ם בידו החזקה דהאי חולי דקאמר התם היינו שבא לעולם עם מכת שחין וחולי שנולד בו ממעי אמו ואי לאו דמסתפי הוה מוסיף וי"ו א' בלשון הרמב"ם וכצ"ל או שנולד ובהם שחין וכו' אלא שבלא"ה שפיר משמע כן שאין כונת הרמב"ם ז"ל אלא על חולי ושחין מבטן אמו אבל חולי המתחדש אחר צאתו מרחם אמו גם הרמב"ם יודה דפסול את"ד בקיצור. ושם האריך הרבה וכפל הדברי' בהילוך תשובתו כיעו"ש. וגם על זה פקחנו עינינו בעניותינו לעיל ומתוך דברינו שם יתבאר שלא ניתן ליאמר פירוש דחוק כזה ומלבד זה כל רבני הפוסקים הבאים אחריו כולם פה אחד הבינו הדברים כפשטם. דכוונת הרמב"ם ז"ל להתיר בעל ידי חולי בכל אופן אפילו אירע בו חולי אחר שנולד ונתגדל ולא אשתמיט חד מנייהו אפי' להסתפק בכוונתו. ואף הרא"ש וסיעתיה זלה"ה לא חלקו אלא באם אירע בו חולי (אחר שנולד) ונסתרס דאלו בבטן אמו ודאי דמודה הוא ז"ל דכשר דבי"ש מקרי כפשטא דשמעתתא בפרק הערל דהרי הוא פצוע מעיקרו ובי"ש. וא"כ כל לגבי דידן ששמענו מפי המרובים שסוברים כן בדעת הר"מ במז"ל בפשיטות. ולא עלה אפי' במחשבת אחד מהם לפרש פירוש רחוק ודחוק כזה בדברי רבינו ז"ל אשר כל דבריו מיוסדים על אדני פז בלשון צח וברור. מאן ציית להרב יעב"ץ ז"ל בדבר חדש שיצא לדון ולחדש מדעתו, מה שלא שיערוהו ראשונים כמלאכים ואת אחרונים אשר לבם פתוח כפתחו של אולם, וצא ולמד מ"ש הרב נחלה ליהושע ז"ל בדכ"ג ע"ב וז"ל קשה מאד להעלותו על הלב שאנו מבינים דברי הרמב"ם ז"ל יותר מהרשב"א והה"מ ז"ל ע"כ. והרדב"ז ז"ל בלשונות הרמב"ם סימן ל"א כתב כל מקום שאני רואה מחלוקת בדברי הרב ז"ל אני סומך על דברי המ"מ שהיה אדם גדול ובקי וכו' עי"ש ואף כי הגאון מז"ה הגדול ז"ל בס', חק"ל יו"ד ח"ג ד"מ ע"ב שכתב שאם הרא"ש כתב בדעת הרמב"ם כמו שכתבנו לא תשחין אנחנא לגלויי דעתין דאף אם הרשב"א והה"מ חלוקים וכו' עי"ש. היינו משום דהרא"ש ז"ל שהוא א' מעמודי ההוראה כתב לפרש דברי הרמב"ם ז"ל באופן אחר. אבל בכגון נ"ד כל הראשונים והאחרונים הושוו לדעת אחד שהרמב"ם סובר להכשיר בעל ידי חולי בכל אופן, ודעת שפתיו ברור מללו מפורשים ומבוררים כשמלה עד שלא יסבלו פירוש אחר כו"ע, וכיון שהרב ז"ל לא כתב בדין זה לשון ויראה לי או הורו רבותי משמע שלא חידש דין זה מדעתו ולא שמעה מרבותיו ובודאי הוציא הדין ההוא מהירושלמי או תוספתא ספרא או ספרי כמ"ש הוא ז"ל בתשובותיו הנדפסות סימן ק"ע

ותמהני טובא על הרב יעב"ץ ז"ל איך להעמיד סברתו לא רצה לראות בדוחק פירושו ולא די שרצה לעיולי פילא בקופא דמחטא, אלא שהפליג והגזים לקרוא טועים להסוברים ואומרים שדעת הרמב"ם להכשיר בכל חולי שיתחדש וכו' כיעו"ש בד"ו רע"ב והם המדברים הם גדולי הדורות שלפנינו ושלפני פנינו אשר בית ישראל נכון עליהם. ותמיהני אם היה בדורו או בדור רבותיו מי שהיה כחו גדול לומר עליהם כן וכ"ש מר שנשתבח בענוה וביראת חטא, ובפרט