שו"ת תעלומות לב חלק ד נז

וחומרא יתירה הוא שהחמיר הרב שב יעקב ז"ל שלא מצא לו היתר להיות עם אשתו ואפילו לדור במקו"א. וכמו שראיתי להרב קרבן נתנאל ז"ל בחי' על הרא"ש ז"ל בפרק הערל סקי"ג דשדי כרגא בתשובת הרב שב יעקב הנז' וכתב אף אם יש להחמיר שלא ישא בת ישראל אבל מי יקח אשתו ממנו והמוציא עליו הראיה. וגם הביא שם ס' הרא"ם בניקב הגיד דלא מקרי כ"ש אלא עקר והביאו דבריו רוב הפוסקים וא"כ הצדיק הבא בשאלתו לצאת י"ש יכול לסמוך על דבריהם שלא להוציא אשתו עכת"ד. ולזה נוטה דעת הרב בכי אברהם ז"ל בסימן י"ב וכן ראיתי אחר ימים בספר בני בנימין הנד"מ באה"ע סימן ל"ב בתשובת מוה"ר הגדול ר"ל כמהר"א אשכנזי נר"ו בדנ"ג ע"א שסמך ג"כ על זה דס' הר"א ממיץ ז"ל לאו יחידאה היא והוי מערכה לקראת מערכה אין ראוי לכופו להוציא ומסתמיך ואזיל אס' הקרבן נתנאל וה' בני אברהם הנז'. והגם דהרשב"ש ז"ל בסימן נ"ג כתב דכייפינן להוציא כיעו"ש היינו משום דאתריה דמר הרמב"ם ז"ל ולהכי לא הזכיר פלוגתא בזה ע"כ ושם ג"כ תמה הרב נר"ו על דברי הרב שב יעקב ז"ל במ"ש להכשיר את הבנים מטעם דדילמא בי"ש או אחר שנולדו הבנים שדבריו קשים לשמוע וכמו שתמה הרב י"א ז"ל והרב כתב לישב לזה מעין למ"ש בעניותין כיעו"ש, אלא שמעלת הרב המופלא ראב"ד מקודש כמה"ר יש"א ברכה נר"ו שם בסי' ל"ה הוסיף עוד טעם אחר באותו נדון ממחלוקת הרמב"ם והרא"ש ודעמיהו בעל ידי חולי דלדעת רוב הפוסקים דקיימי בשיטת הרמב"ם ז"ל חשיב בי"ש וכשר לב"ק ואף לדעת הרא"ש כבר כתב הרב תומת ישרים בסימן נ"א דאם כבר נשא אשה כופין אותו לגרשה א"כ זכינו לדין וכו' עי"ש את"ד הרב הפוסק הי"ו והסכים על ידו בזה מוה"ר ר"ל נר"ו שם בסימן ל"ב וכתב שיפה אמר חנן. ולדידי אחרי המחי"ר מ"ש בשם הרב תמת ישרים דס"ל דאף להרא"ש אם נשא אין כופין אותו להוציא הוא פלטת הקולמוס כי הא ודאי לדעת הרא"ש דס"ל דחשיב בי"א ודאי דאף אם נשא כופין אותו להוציא ככל חייבי לאוין וכך מבואר יפה בהילוך תשובות הרבנים בספר תומת ישרים בסימן כ"א וכ"ב וקכ"ה ורי"ג אלא שהרב ז"ל כתב דנהי דאסיקנא דאין להתירו לכתחי' כדי לחוש לס' הרא"ש ודעמיה המחמירים מ"מ אם עבר ונשא אין לכופו לגרש כיון דלכל הנהו רבוותא המתירים הו"ל גט מעושה ונמצא דהמחמיר לכתחילה כס' הרא"ש אתי לידי קולא אם יכופנו לגרש בדיעבד כיעו"ש והוא פשוט

עוד זאת אני תמיה ע"ד שכתב בפשיטות דנ"ד חשיב על ידי חולי וחשיב בי"ש לדעת הרמב"ם וסיעתו כי הנה ביאר שם שהחולי היה בועא שיצא לו בגיד אלא שעל ידי התרופות נעשה הנקב וכבר ידוע המבוכה הגדולה שהרעיש עליה האר"ש ומלואה הרב יעב"ץ ז"ל דכל שנגע בו יד אדם אפילו להרמב"ם וסייעתו חשיב בי"א אף אם עיקרו מחמת חולי כמבואר בקונטריס אגרת בקורת להר' הנז' ואף כי דעתי נוטה שכל שעיקרו מחמת חולי אף אם ע"י תחבושת ורטיה ניטלה העטרה או ניקבה וכדומה שהוא כשר לדעת המכשירים בעל ידי חולי וכמו שנבאר להלן בעה"י (עיין בסימן שא ח"ז) מ"מ לא הוה להו למסתם סתומי כהלכה פסוקה שאין עליה חולק. ואולי סמכו על מ"ש בספר תמת ישרים שנדונם היה ג"כ בחתך סכין ותרופות ולא חששו לומר דבכגו"ד חשיב בי"א לכ"ע למאן דס"ל דכל שעיקרו מחמת חולי שאין לחוש למה שיתהוה אחרי כן על ידי תרופות או אפילו חתך סכין, וגם הרב שבות יעקב ז"ל כתב גדולה מזאת כמש"ל אלא שלא הזכירוהו. ובס' פתחי תשובה אה"ע סימן ה' סק"ה הביא תשובת הרב קהלת יעקב מקרלין ז"ל בסימן ג' ותשובת חמדת שלמה סי' מ"ה (וספרים אלו אינם מצוים במקומינו) שהעלו גם הם ז"ל שאין לכופו להוציא את אשתו וכסברת הרב שבות יעקב הנז"ל והסכימו ג"כ דבכגו"ד שהיה על ידי חולי אף שתחילתו על ידי אדם לא הוי רק כגרמא בעלמא ואין להחמיר ומותר לבא בקהל. ושוב הביא דברי הרב בינת אדם בשער בית הנשים סימן כ"ה דבכגו"ד חשיב ליה בי"א ופסול וסיים הרב בעל פתחי תשובה שם על דבריו דאפשר משום דלא שמיע ליה דברי הגדולים הנז' ואי הוה שמיע ליה הוה מקבל מנייהו ע"כ. ואנכי כבר גליתי דעתי שהוא קולא גדולה לומר דאפי' שעיקרו נעשה מחמת אדם כל שנחלה אח"כ חשיב כבי"ש להכשירו ובפרט בנדון הרבנים הנז' דאיירי להכשירו לכתחילה ולהתירו בבת ישראל, ובודאי דמשום טעם זה לבד אינו כדאי להכשירו, ואין ספריהם מצוים אצלינו לעיין בהם ככל הצורך. (צא ולמד כמה צווחות צווח הרב חתם סופר בחא"ע סימן קמ"ה על מי שסומך על כל הכתוב בספר המציינים מבלי ראות הדברים בשורשם) ועכ"פ בנדון הרב הגדול יש"א ברכה נר"ו שעיקרו מחמת חולי וכנדון דידן יפה אמר חנן אלא שהי"ל להזכיר ולברר הדבר וכמדובר

ובעומדי בענין זה ראיתי להרב בעל הלבושים ז"ל בסימן זה דברים תמוהים שכתב וז"ל בכל אלו אם נעשו בי"א או הכהו קוץ דמעשיו גרמו לו שהלך לשם או עשה ענין שהוכה ע"י קוץ או כיוצא בו הו"ל נמי כמו על ידי אדם וכל זה פסול אבל אם נולד כך ממעי אמו או שנעשה בי"ש על ידי רעם וברד וכיוצא בהם כגון שנולד בהם שחין והמסה אותן או הסריחו ונימוקו ה"ז כשר לבא בקהל שכל אלו הוו בי"ש ואם בא על ידי חולי שחלה בגופו ובטלו ממנו אברים אלו י"א דהוי כמו בי"ש וכשר וי"א דהוי כמו בי"א ופסול ע"כ. ונראה דעתו להחמיר בעל ידי חולי כס' הרא"ש ז"ל שהביאו בי"א בתרא. אלא דאנכי הרואה שיצא לידון בדבר חדש דע"כ לא נחלקו הרמב"ם והרא"ש אלא בחלה מחמת גופו ובטלו ממנו אברים אלו דמר מכשיר ומר פוסל. אבל אם נולד בהם שחין והמסה אותם לכ"ע כשר. ולא ידעתי מנ"ל הא. דהן אמת שהרא"ש ז"ל לא פליג אלא באירע בו חולי ונסתרס וגם רבינו הטור בנו ז"ל לא הזכיר דרך זה באירע בו שחין וכו'. אבל מי לא ידע בכל אלה שכל זה הוא מחמת חולי מקרי ומה לי חולי שחין או חולי אחר, האם נתת דבריך לשיעורין ואם הרא"ש ודעמיה פוסלים באירע בו חולי ונסתרס שבטלו האברים האלו מאליהם. כ"ש שיאסור בנולד בהם שחין והמסה אותם או כרת האברים עצמם, ודבר זה מתבאר שפיר מכמה דוכתי שחסרון גמור באברי ההולדה גרע טפי מהיכא שבטלו האברים מעצמם והם קיימים אלא שחסר בהם כח ההרגשה והרמב"ם ז"ל לא זו אף זו קתני והחולקים עליו אם הם חולקים גם באירע חולי בגופו ובטלו האברי' מאליהם כ"ש שהם חולקים גם באירע חולי שחין וכדומה. ואם היה מקום למעט במחלוקת. היינו יכולים לומר כל