שו"ת תעלומות לב חלק ד נב

ונהירין ליה שבילי דתלמודא, מ"מ ידוע שאין דרכו ומלאכתו לפסק הלכה אלא לפרש. ועיין למרן הב"י בא"ח סימן יו"ד שכתב וז"ל ואע"ג דהרא"ש מפרש כפירש"י כיון דרש"י מפרש הוא ולא פסקן הו"ל הרמב"ם והרא"ש חד לגבי חד והלכה כהרמב"ם דמסתבר טעמיה עכ"ל (ומכאן תשובה לכל החרדה שהחריד הרב יעב"ץ ז"ל באגרתו דכ"ד ע"ב על הרב החסיד ז"ל שכתב כן שרש"י פרשן ולא כתב דבריו להלכה. וע"ז הרעיש עליו האריש ומלואה והרבה בשבחו של רש"י כאלו חדשות הוא מגיד ואכתי ודאי לא סימתינהו לשבחיה. אבל ודאי וברור שלא כיוין בפירושו לפסק הלכה כידוע ומפורסם. וצדק בזה הרב החסיד בנדון דידיה. וחזי מאן גברא רבא קמסהיד עלויה הוא הקדוש מרן הב"י ז"ל. ודבריו אינם צריכים חיזוק כי הם דברים פשוטים ואמתים) והכא נמי דומה בדומה ממש הו"ל הרמב"ם והרא"ש חד לגבי חד, כי מלבד שרש"י לא כיוין לפסק הלכה. עוד זאת שרבו הסוברים דקאי בשיטת הרמב"ם, ומהירושלמי אין ראיה ברורה כמש"ל. וא"כ הל' כהרמב"ם אשר רבים אשר אתו. וגם מסתבר טעמיה לפסוק כוותיה שהוא היה גדול הרופאים כמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לפרק הערל. וזו מהלכות הרופאים היא (ולקמן בעה"י נאריך בזה כמה שיש לישא וליתן בזה ובמה שהרבה לתמוה הרב יעב"ץ ז"ל בדברים אלו קחנו משם

והנה הרב יעב"ץ ז"ל באגרת בקורת (בד"ח ע"ב) כתב וז"ל ובש"ע שהביאו לכבודו של הר"מ ז"ל הביא באחרונה שבכל מקום היא העיקרית כנודע דעת הרא"ש ומשמע דהכי ס"ל למסקנא ע"כ ועוד האריך בזה לקמן וסיים בד"י ע"א וז"ל מיהא הרב ב"י בהא סליק לפסק הלכה וגלי דעתיה דניח"ל בדעת הרא"ש יותר מדעת הרמב"ם ע"כ ואחרי המחי"ר מאי דפשיט"ל למר בדעת מרן הב"י לדידי מספקא לי טובא, כי עד כדון לא חזינא כהאי סימנא שהסברא שמביא מרן ז"ל בב"י או בש"ע באחרונה שהיא העיקרית אלא דוקא ביש אומרים ויש אומרים דקי"ל כי"א בתרא ואף כלל זה אינו מוסכם, ובסתם וי"א אדרבא קי"ל כסברה הראשונה שהביאה בסתם ולהפך ביש מי שאומר וחלקו עליו כמו שהארכתי בתשובה אחרת. אבל בכעין נ"ד שמרן ז"ל שינה לשונו אין בזה כלל מוסכם, ואדרבא הסברה נותנת שלא רצה להכריע וכמדובר

וד תשוב ותראה שכתב מרן ז"ל סברתם בש"ע כפי סדר קדימתם מפני שהרמב"ם ז"ל קדם בזמן להרא"ש ז"ל (והגם שבדין זה גם רש"י ז"ל (לפי סברת הרא"ש) קאי בדעת הרא"ש כבר כתבנו שרש"י ז"ל לא כיוין לפסק הלכה, ועיין בזה בהרדב"ז בתשובה ח"א סימן ק"ט ה"ד הרב חיד"א ז"ל בשה"ג מערכת ש' ועי"ש שהאריך וטעמו ונמוקו עמו וע"ע לקמן בזה) וכמ"ש הכנה"ג ביו"ד סימן קכ"ג הגהב"י ס"ו ועיין להגאון מז"ה הגדול ז"ל בספר חק"ל ח"מ ח"א סימן ט"ו ד"פ ע"ב שהביא דברי הכנה"ג אלו וסיים וה"נ שהביא ה"ה דברי הרמב"ם ז"ל והרמב"ן ושוב הביא דברי הרשב"א כפי קדימתם א"כ אין כלל זה צודק כאן את"ד ועיין להרב מופה"ד שארנו ז"ל בספר חק"ל ח"א יו"ד סימן ל"ו ובספר חיים ושלום ח"א סימן כ"ב וסימן ל"ב ואכמ"ל. והאמת שמרן ז"ל לא שמר כלל זה במקומות הרבה ומכללם כאן בב"י בדין זה הפך הסדר כמש"ל וגם בש"ע בסימן זה לענין נחתך מהגיד בס"ג כתב לרש"י והרא"ש פסול ולהרמב"ם כשר ומדבריו שם בב"י נראה שלא הכריע בין שתי הסברות ובדין זה של נ"ד ראיתי כהרב חתם סופר בח"ג סס"י טו"ב שכתב וז"ל ובש"ע סי' ה' פסק בדעה ראשונה כוותייהו ש"מ שנר"ל שיטתם עיקר וכן נראה לכל מעיין ע"כ. ואם אמנם איני מודה לו בזה כי לא נאמר כלל זה אלא בסתם וי"א וכנז"ל. עכ"פ אודי לי מהא שאין הוכחה ברורה בדעת מרן ז"ל. וכן ראיתי עתה להרב הגדול מהרא"י ז"ל בספר זרע אברהם אה"ע סי' י"א דל"ה ע"א שאחר שכתב שהטור פסק כאביו הרא"ש סיים ומרן הש"ע הביא הדברים במחלוקת כאשר יראה הרואה עכ"ד. הרי מבואר דהרב ז"ל ס"ל שמרן לא הכריע והרב חת"ס ז"ל ס"ל בפשיטות שהכריע כהרמב"ם ז"ל. א"כ לא תשחין אנחנו למ"ש הרב יעב"ץ ז"ל כל בתר איפכא ובפרט שאין ראייתו מכרעת כאשר הוכחנו. ולו יהי אלא ספק בדבריו מסתמא מוכרחים אנו לומר שדעתו כדעת הרמב"ם דרבים קיימי כוותיה וכמ"ש מעין לזה מהראנ"ח ז"ל בח"א סי' ס"ז ומהר"י הלוי ז"ל בכלל ב' סי' י"א. וכבר ידוע כמה דיות נשתפכו בענין סתם וי"א ובי"א וי"א שיש סוברים שגם בזה לא כיוין מרן ז"ל להכריע בין שתי הבסרות. ועיין להרב מהר"י זאמירו ז"ל בס' הון יוסף סי' ח"י שהאריך בזה וסיים שאם קבלנו הוראות מרן ז"ל לא קבלנו גם הכללים ועיין בספר פני יצחק סי' כ"ב שהאריך בזה ובמ"א הארכתי גם אני בעניותי. ואם אמנם עד כדון אני מורה ובא לפסוק כסתם וכי"א בתרא וכמ"ש הגאון מז"ה ז"ל בס' מה"ב לחק"ל אה"ע סי' ד' בדקע"ו ע"ב, אבל הדבר פשוט שכגון לשון זה שבנ"ד אין סברה לומר שכיוין לפסוק כהרא"ש ז"ל כמו דפשיטא ליה להרב יעב"ץ ז"ל, ואם אין בנו כח לומר דאדרבא ס' מרן ז"ל לפסוק כהרמב"ם ז"ל כמ"ש הרב חתם סופר ז"ל בפשיטות. עכ"פ תסגי לן לומר כהכרעת הרב זרע אברהם ז"ל שמרן ז"ל הביא הדברים במחלוקת ולא הכריע מקרי וכמדובר

ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת שמרן ז"ל לא גילה דעתו בפירוש בזה, ראוי לנו למנקט כס' רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל נגד הרא"ש ז"ל ואע"פ שכתב מרן בב"י א"ח סימן נ"ה משם מהרלנ"ח שבספרד החזיקו הרא"ש לרבן וכן כתב בתשובותיו לאה"ע בדק"ז ע"א שבכל ספרד ואשכנז סומכים על הוראותיו וכ"כ דודו הרב ז"ל בתשו' שם דקמ"ו ע"ב גם הרב מהרש"ך ז"ל בח"א סי' קל"ד דקמ"ח ע"א כתב דהרא"ש היה רבן של הספרדים וגם מרן החביב ז"ל בס' דינא דחיי ח"א דע"ט ע"ב כתב דנקטינן הלכה כהרא"ש שהוא למד דעת תורה בספרד ועיין להרב ז"ל בסימן כ"ב שכתב שרוב הגולה קבלוהו לרב עליהם ועיין עוד למרן ז"ל בספר אבקת רוכל סי' ק"ך וקצ"ה, מ"מ כל זה היינו היכא דלא פליג עליה הרמב"ם ז"ל כי הוא ז"ל קבלו הוראותיו כל קהלות א"י ועראבסטאן וערי המערב והם נוהגים על פיו כי קבלוהו עליהם לרב וכמ"ש בתשובת מרן באבקת רוכל סי' כ"ב וסיים ואפילו רבו באותה העיר קהלות שנוהגים כהרא"ש וזולתו אינם יכולים לכוף המעוט שנוהגים כהרמב"ם ז"ל. ועיין עוד לו בסי' ץ' ועיין בכנה"ג בכללי הפו' בסוף שיירי א"ח ושם דחה ס' מהר"ש ן' ויליסייד ז"ל בתשובה כ"י שכתב דזה הוא דוקא בהיותו חי הרמב"ם