שו"ת תעלומות לב חלק ד נג

ז"ל ולא עתה בדורות הללו והכריח הרב ז"ל מכל גדולי האחרונים שאף אחרי מותו פסקינן כוותיה ע"ש ועיין להרב הגדול שארי ז"ל בס' כרך של רומי בסי' י"ד דכ"ב ע"א ובקונ' הכללים הארכתי בזה. וגדולה מזאת כתב הרב משאת משה ז"ל בח"מ ח"ב סימן ל"ד דאף אם חולק מרן על הרמב"ם מאן דעביד כמר לא משתבש ומאן דעביד כמר לא משתבש עי"ש. אך הרב גו"ר בח"מ כלל ג' סי' כ"ט כתב בשם מ"א דאזלינן בתר ס' מרן ז"ל והרב יפה דודי ז"ל בס' ארח משפט סימן כ"ה אות י"ג הביא דברי הגאון אבינו הזקן ז"ל בחק"ל אה"ע סימן מ"ה ובמ"ב ח"מ סימן ט' שנראה כמסכים לדעת הרב גו"ר ולא זכר להמ"מ ושם בסימן כ"ח הביא דברי שניהם וכתב דאין לנו לדון אלא כס' דאתיא כרוב הפוסקים ז"ל ע"כ. ועיין להר' המופלא כמוהרי"ץ אבולעפיא נ"י בספר פני יצחק סימן ט' דל"ז ע"ב ועוד לו בסימן כ"ה דרי"ז ע"ד ועי"ש בהשמטות והרב המופלא רב שמ"ח נר"ו בספר ישמח לב חח"מ סימן ה' האריך בזה להשיג עליו וגם תמה על דברי הרב מו"ד בע"ס ארח משפט כיעו"ש. ואתו הס"ר כי לא דקדק יפה בדבריו ועתה ראיתי בקונט' לב נשבר הנד"מ בסימן ה' שהאריך הרחיב לישב דבריו ודבריו בזה נאמנו מאד. ועכ"פ לכ"ע אם דעת מרן ז"ל אינו מבורר ודאי דנקטינן כסברת הרמב"ם ז"ל כמתבאר מתשובת הרב גו"ר ז"ל בכלל ג' סימן כ"ט ועיין להרב ישמח לב בחה"מ סי' ה' וסי' י"א ובס' פני יצחק סימן כ"ב ואם הרב ז"ל אמרה אפי' היכא דלפי הכלל המסור בידינו הו"ל דעת מרן ז"ל מבורר ועי' בקונט' לב נשבר סימן ה' כ"ש אני אומר במאי דקמן שלפי סגנון לשונו של מרן ז"ל כראה שלא הכריע בדין זה, וסברת הרמב"ם ז"ל ברורה ומבוארת ורוב הפוסקים ז"ל קיימי כוותיה לדידי חזי דלכ"ע אזלינן בתר הרמב"ם ז"ל שקבלנו הוראותיו, מעין למ"ש מרן ז"ל בתשובת אבקת רוכל סימן ק"ך וז"ל וכיון שהרמב"ם הוא רב מובהק ומפיו אנו חיים בכל הגלילות האלה עבדינן עובדא כוותיה וכ"ש שהר"י ן' מיגאש והרא"ש מסכימים לדבריו ע"כ ואם בדין זה הרא"ש ז"ל חולק עליו הלא רבו הסוברים כוותיה. ועיין להרב אורים גדולים בלימוד ע"ח א"כ איפא אנן דגרירנן בתר א"י שקבלו הוראות הרמב"ם ז"ל בענין זה שדעת מרן אינו מבורר יפה ודאי דלכ"ע פסקינן כהרמב"ם וכמ"ש הרב פני יצחק בסימן ט' וטעמו ונימוקו עמו

ומעתה חל עלינו חובת ביאור סברת הפוסקים הרבים ונכבדים דקיימי בשיטתו של הרמב"ם אחד לאחד למצוא חשבון. והנה נראה שגם הראב"ד ס"ל בהא כוותיה דהרמב"ם מדלא השיגו בזה (כמ"ש הרב כנה"ג ז"ל בחא"ח בכללי הפוסקים סימן ל"ה ה"ד הרב חיים ושלום בח"א סימן א) וכ"כ בדין זה הרב חתם סופר בחה"ע סי' טו"ב דמדשתק ליה ש"מ אודוי אודי ליה עי"ש שהאריך וכתב עוד שם שגם הרי"ף ז"ל מדסתם ליה וכתב דברי שמואל בי"ש כשר משמע דס"ל דכל בי"ש בשר ואפילו על ידי חולי וכ"כ בדעת הרא"ה בספר החינוך דסבירא להו דכל מיני חולי שאינו נעשה בכוונה חשיב כי"ש וכשר עיש"ב. (וע"ל מ"ש שם בחת"ס ע"ד הרב החינוך ועיין למז"ה הגאון ז"ל בחק"ל אה"ע סס"י ז), וגם הנמק"י הביא דברי הרמב"ם אלו בפשיטות משמע דהכי ס"ל וכתב שם שגם הרמב"ן ז"ל הביא לשון הרב ז"ל, וכן הוא בחידושי הרמב"ן לפרק הערל שהביא דבריו ולא חלק עליהם. וגם המאירי בחידושיו ליבמות ס"ל בפשיטות כדעת הרמב"ם כיעו"ש בדכ"ט ע"ד מהספר. וכן ראיתי בספר אור זרוע הגדול הנד"מ בהלכות יבום וקידושין סי' תרנ"ה שפירש ס"ח בי"ש שהוא מחמת חולי עי"ש. גם הר"ב ז"ל בפ"ח דיבמות משנה בי כתב וז"ל וה"מ בי"א אבל מחמת חולי הכל כשר ע"כ והרב ב"ח ז"ל שם בסימן ד' אחר שהאריך הרחיב בענין זה זו הלכה העלה שדעת הרא"ש יחידאה וכוותיה דהרמב"ם קיימי הנ"י והסמ"ג ורי"ו בשם הרמ"ה עי"ש. גם רש"ל ז"ל בפרק הערל פסקא ט' אחר שהוכיח שגם רש"י קאי בדעת הרמב"ם סיים שדברי הרמב"ם עיקר וכלשונו הביא הרמב"ן וכן הביאו הסמ"ג

גם בהגהות תוס' יו"ט על הטור אה"ע סימן ה' הכריח שגם התוס' מסכימים לדעת הרמב"ם (וכ"כ הרב חתם סופר באה"ע סס"י י"ט בדעת התוס' כיעו"ש) וסיים דנקטינן כדעת הרמב"ם שהוא היה בקי שברופאים כמ"ש עליו הנמק"י בזה הדין וכו' עי"ש (ועיין בזה לקמן בעה"י) וכן פסק הרב מהר"י בי רב ז"ל בתשובותיו ד"ד ע"ב דכדעת הרמב"ם עיקר שרוב הפוסקים מתירין עי"ש והו"ד בס' יד אהרן אה"ע ח"א סי' ה' הגה"ט א' וגם הוא ז"ל נראה דעתו כן. ושם בהגהב"י אות ג' הביא תשובת הרב החסיד מהר"ש ויטאל ז"ל שכתב שאם הוא מחמת חולי כדאי הוא הרמב"ם לסמוך עליו. וגם הרב שבות יעקב בח"ג סי' ק"ז כתב שכדעת הרמב"ם הכריעו האחרונים והביא מ"ש הרב מלבושי יו"ט כ"י שהכריע כדעת הרמב"ם ובפרט בדין זה שהוא מהלכות הרופאים והרמב"ם היה רופא מומחה ע"כ והרב חת"ס בח"ג סי' ט"ו וטו"ב וי"ט האריך להוכיח דבדעת הרמב"ם קיימי רוב ככל הפוסקים ראשונים ואחרונים והעלה דהכי נקטינן כי דעת הרא"ש יחידאה היא. וכן כראה דעת הרב מוה"ד חיד"א ז"ל על הברכי"ם באה"ע סימן ה' אות ז' והרב שלחנו של אברהם בחי' לאה"ע סימן זה. וכן הוא דעת הב"ש סקי"ב ולזה נוטה גם דעת הח"מ שם בס"ק ה'. וכ"כ הרב משכנות יעקב בתשובה סימן ג' (הו"ד בס' פתחי תשובה סימן זה) וז"ל כהרמב"ם ז"ל הכריעו כל האחרונים הב"ח והח"מ והב"ש שהעיקר כדעת הרמב"ם ושגם רש"י סובר כן וס' הרא"ש יחידאה היא ואין להחמיר בחומרות במידי דלית ליה תקנתא וגם איכא למיחש לתקלה ומ"ש הרא"ש ז"ל דכדבריו משמע בירושלמי כבר עמדו האחרונים לדקדק ממנו להפך וגם בס' בית אפרים יו"ד סי' ל"ו כתב בשם היש"ש שדעת רש"י כהרמב"ם ופשוט דיש לסמוך על הני רבוותא את"ד ועוד הביא שם בשם הגאון מהר"ח מוואלזין ז"ל בתשובה כ"י שהעלה דהעיקר לדינא כהרמב"ם דע"י חולי חשיב בי"ש וכשר. ועיין לרבני אינדירני תרין סמכי קשוט ז"ל הו"ד בתשובה הבאה בס' חק"ל מה"ב חאה"ע דק"ן ע"א שכתבו דכל האחרונים כתבו שדברי המתיר בע"י חולי דהוא כשר לבא בקהל הוא העיקר וסמכו להתיר אפילו באיסור תורה וכו' ועי"ש בע"ב, וכן ראיתי למוה"ד האחרון הרב שואל ומשיב במהדורא תליתאה הנד"מ בח"א סי' קפ"ג שכתב דבע"י חולי קי"ל כהרמב"ם דכשר

ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת. כי מלבד שרבו כמו רבו הסוברים שגם מהירושלמי משמע כהרמב"ם ורבו גם כן המכריעים שכן הוא