שו"ת תעלומות לב חלק ד מט

כמו שפירש הר"ן ז"ל וכמו שכתב מרן ב"י לעיל, ובכן ברור הדבר שכהוגן עשינו לרווחא דמלתא אשר באופן זה מתקיימות שפיר חתימות הדיינים מתוך שתי חתימות אחרות שאינם יוצאות מיד השליח אלא מיד הב"ד. ובזה מתקים הגט מחתימות ההרשאה ולית דין צריך בושש

ואפיריון נמטיה למעכ"ת במה שכתב שחתימתי כבר היתה ניכרת להם מאיגרות ראשונות וכבר כתוב אצלי במ"א שיש לסמוך על זה בחתימת הרב הראשי לבדו ואכמ"ל. עיין בספרי תע"ל ח"ג בקונטריס אגרת שבוקין סי' ו' בתשובת הרב מהרי"ץ אבואלעפיא הי"ו ושם בסימן י"א שעשיתי מעשה בגט הנשלח לעוב"י טאראבלוס המערב ובפ"ת סימן קמ"ב סק"ז הביא משם הב"ד סימן כ"ב שכתב שסומכים על עדות הרב לבדו משום דשכיחי שיירות וכו' ודמי לגילוי מילתא בעלמא, ובמ"א הארכתי

ומ"ש כת"ר בענין הגט ששלחנו מהכא להתם. והסופר טעה וכתב לא בסוף שיטה וימחא בריש שיטה שנקדנין תופסין אותו על כך כנודע ע"כ. אתו הסליחה שאין הדבר כדאי לדבר עליו, שאפילו בתי' לא אניסנא שכתב הב"ש שיכתבם בחד שיטה, העלו רבני האחרונים שינתן לכתחילה ואפילו שלא בשעה"ד ומקום עגון. כ"ש בתי' לא ימחא שלא נזכר בשום פוסק כמ"ש הרב פני יצחק ח"ה אה"ע סי' ו'. ומה שכתבו בספר ברכת המים והו"ד בשד"ח מע"ג היינו משום שדימה אותו לתי' בדלא אניסנא. ודיו לבא מן הדין להיות כנדון. ובס' משכנות הרועים מערכת ג' אות נ"ד כתב שנראה דהאי מלתא לעכובא עי"ש והוא פלא אנה מצא סברא זאת. ולא די לנו החומרות שכבר הובאו בספרי הפוסקים, אלא שהוא בא להוסיף גם מא שלא כתוב בספרים. ורק אין דבר זולתי החיים והשלום

סימן י"ח

בדין פצו"ד וכ"ש מחמת חולי במחלוקת הרמב"ם והרא"ש ז"ל המובא בטוש"ע אה"ע סי' ה'

לקדם רבינו שבגולה הרב הגאון המפורסם לשם ולתהלה רב תנא דבי אליהו הי"ו יאיר כאור הבהיר נס"ו

אחרי קומי מכרוע על ברכי ואחרי דורשי בשלומה של מלכות דטבא הוא וטבא להוי עוד כל ימי עולם

הנה אנכי בא היום להגיד לאדוני אליהו מעשה שאירע פה העירה מזה נמנה שנים בבחור א' מקהלתנו אשר נחלה באברי ההולדה וברוב הימים ניטלה העטרה כולה והבריא, והוא כאיש גבורתו ובעל תאוה מאד ורועה זונות ומאבד הון אביו הנכבד הי"ו, ועתה מצא עזר כנגדו ורוצה לישא אשה בהיתר, אך בהשמע הדבר למע' מוה"ר המורה לצדקה נ"י שלח והתרה בו לאמר כי הוא אסור לבא בקהל, יען זה שנים שבדקוהו המוהלים ומצאו שאין חוט מקיף עטרתו. ואנכי כשומעי הלכתי אל הרב מר קשישא הי"ו והראתי לו ספר"א דאמרי טב ס"ה תעלומות לב ח"ב שהסכים מני"ר להתירו לב"ק, והוא כנ"ד ממש והסכימו עמו הגאונים רבני דורנו, והשיב לי הרב נ"י שבאותו נדון כבר נעשה מעשה ונשא בלא רשות ב"ד, אבל להתירו לכתחילה לא יתכן, וכאשר הפצרתי בו כה אמר אלי לכתוב למני"ר שיל"א, ואם תסכים דעתו הרחבה להתיר לכתחילה, אזי הוא לא ימנענו ועתה אדוני מו"ר עליך המצוה לגמור להציל איש ישראל כך בשנים מכמה איסורים כי הוא אדמוני ולא יוכל לשבת גלמוד. והנני מצפה לתשובתו הרמתה אשר במהרה תצמח

וזאת תשובתי אליו

דבר אליהו המחבר ס"ט כאשר הגיע אלי שאלה זאת וגודא רבא שדי עלי אחד מידידי גבירי הק"ק, להשיב שואלי דבר בהקדם האפשרי. ובהיות כי הל' זו קראתיה סירוגין סירוגין זה למעלה מכ"ה שנים בהיותי עומד ומשמש בעוב"י טראבלוס המערב יע"א, ועתה אין הפנאי מסכים עמדי לחזור על המקרא ולמגמר מעתיקא, ובפרט שנתחדשה הלכה להתירו לכתחילה לישא בת ישראל, ועם כי מתשובתי הארוכה ההיא מתבאר יפה שיש להתירו לכתחי', ומה גם כי נדון זה עדיף טובא שלא נגע בו יד אדם כלל. בכל זאת יען ראיתי שהרה"ג המו"ץ סבא דמשפטים הי"ו לא רצה לקבל אחריות הדבר עליו, ואותי ציוה לקרב או לרחק. ע"כ אמרתי להמלך בחד מנן הרה"ג דרופתקא דאוריתא כמוהרח"ם ן' נאים הי"ו ר"מ בעוב"י ג'יבאלטאר יע"א לחוות דעתו בזה והנה הגיע לידי תשובה ארוכה מאר'ש ורחבה כיד ה' הטובה. וחזיתיה לדעתיה שגם הוא מיראי ההוראה וחוכך להחמיר, והשיג עלי באיזהו מקומן. ע"כ ראיתי חובה לעצמי להשיב ע"ד הנעימים ולברר וללבן הלכה זאת משופה ומנוקה כפי אשר תשיג ידי ובטרם אביא דברי הרב הנז' הי"ו ותשובתי בקצרה על דבריו ראיתי נכון להדפיס שנית קונטריסי המובא בספה"ק תעלומות לב ח"ב אשר עלה כולו קמשונים מטעיות ושגגות הדפוס אשר רבו מספר, והנני בא עתה להשיב בקיצור נמרץ בהשעני על דברי שבאו שם בארוכה וברחבה. ע"כ תקנתי כל הטעיות הבאות שם והנה שם בספרי הנז' נשאלתי במי שחלה מחמת חולי וניטלה ממנו העטרה ולא נשאר חוט מקיף, אם כשר לבא בקהל, וכתבתי בקיצור נמרץ להתיר. ושאלתי במכתב את מעלת הרב הגדול סבא דמשפטים כמהר"ר אברהם חג'אג' ז"ל שהיה בעת ההיא ר"מ ור"ם בעוב"י תוניס יע"א והשיב לי בקצרה שאירע מעשה כזה בזמן הגאון המפורסם מהר"י בסיס ז"ל וב"ד שגם הוא ז"ל היה מכללם והסכימו להתיר כסברת הרמב"ם ז"ל והוסיף הרב ז"ל שמעתה יש לנו אילן גדול לסמוך עליו, וקודם בא תשובת הרב ז"ל נודע לנו שע"י חולי שאירע לו עשו לו תחבושת ורטיה, ויהי היום כאשר הוציאו התחבושת ראו שניטלה העטרה, ע"כ כתבתי שם בסימן ג' וז"ל

תחילת דבר הנני בא להשיב על ראשון ראשון. במי שנעשה כרות שפכה מחמת חולי, אם מותר לבוא בקהל

והנה ראש המדברים במקצוע זה, הוא רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל שכתב (בפט"ז מהל' א"ב הל"ט) וז"ל כל פיסול שאמרנו בענין זה כשלא היה בי"ש, כגון שכרתו אדם או כלב או הכהו קוץ וכיוצא מדברי'