שו"ת תעלומות לב חלק ד מח

נכתב גט אחר וכמ"ש בתשו' מהריב"ל ח"ג סימן כ"ד. והגם שמהרשד"ם חלק עליו וס"ל דבקיום שטר השליחו' מהני ועיין בכנה"ג סימן קמ"ב הגהב"י נ"ג מה שציין. וכ"כ מהר"מ מלובלין בסימן כ"ה שכאשר הב"ד מודיעים סימן מובהק בגט הוא מתקיים ע"י ההרשאה לכ"ע בלי שום פקפוק

איברא דלחששא שמא אותו הגט נאבד או נשרף מיד השליח ומשום כיסופא או תרעומת טרח וכתב גט אחר בסימניו ושטותיו מה תושיענו ההרשאה וקיומה וכמ"ש מהראנ"ח ח"א סי' ל"ב וכ"כ הג"פ בסי' קכ"ב ס"ק י"ג. מ"מ בנ"ד ליכא למיחש להא כיון שאין כאן שליח ראשון שמסר לו הבעל את הגט, שאם נאבד יש לחוש שטרח וכתב גט אחר כדמותו כצלמו כיון שיש בידו הרשאה וכתובים בו כל הסימנים אך בנ"ד אין כאן אלא שליח אחד שנמנה שלא בפניו ומינויו היה בפני ב"ד והב"ד בעצמם הם השולחים את הגט, הרי נטולה היא חששא זאת מכל צדדיה כיון שהשליח הזה לא בא לידו הגט אלא מיד הרב והב"ד

וליותר יפו"ך כה אנחנו עושים להניח את הגט וההרשאה יחד בתוך נייר חלק וחתום בשתי חותמות וכתוב על גבו שתוך התכריך מונח הגט כשר וההרשאה וחתומים דייני הקיום, ואח"כ מונח הכל בתוך מעטפת הכתב וחתום בחותמות של שעוה וחתומים עוד דייני הקיום שעל כיוצא בזה כ' מהראנ"ח שם בסימן ל"ב וז"ל מ"מ בגט זה שבא קשור וחתום בקשר של קימא וחותם שאינו יכול להזדיף בשום אופן וכו' וע"ג הקשר כתוב מעשה ב"ד שחתומים בו שלשה חכמים וכו' נראה שתקנו הכל דליכא למיחש תו שמא וכו' עיש"ב. וגם החששא האחרת שחשש שמא השליח הביא להם גט אחר וכו' וכתב הרב ז"ל דלא חיישינן לב"ד טועין וכו' כיעו"ש. ובנ"ד ליתא להאי חששא כלל כיון שלא יש כאן שליח ראשון והכל נעשה ע"י הב"ד והם בעצמם שולחים הכל לב"ד של מקום האשה. ובתשובת אמונת שמואל סימן יו"ד סמך ע"ז שהיו הגט וההרשאה קשורים בקשר של קיימא ונחתמו בב' חותמות ועיין בתשובת תומת ישרים סימן ק"ב ומה שציין בפתחי תשובה סי' קמ"ב סקל"ב

ועוד זאת יתרה הנהגתי בחתימת העדים שהם הם עדי הגט וההרשאה ואף דמנהגם לחתום בהרשאה בכתב פרובינצאל, הנהגתי בגט הנשלח ע"י הב"ד שיחתמו בכתב מרובע ממש כמו חתימתם שבגט שע"י קיום חתימתם בהרשאה יתקיים גם חתימתם שבגט ולא חששתי מפני שההרשאה כתובה בכתב פרובינצאל והעדים בכתב מרובע, שאין לחוש לזה אפילו בגט עצמו כמו שמתבאר מתשובת הרשב"ץ בח"א סימן יו"ד ונהי דבשאר הרשאות נהגנו שיחתמו בכתב שכתוב בו ההרשאה, אך בכגון נ"ד דאהניא לן לקיים עדי הגט ודאי דהכי עדיף טפי, וכמ"ש הרשב"ש ז"ל בהגה בס' התשב"ץ ח"ב סי' פ"ה והיא ל"ו נדפסה בתשובותיו סימן שפ"ג וז"ל הדרך הישרה שיהיו עדי הגט הם עדי השליחות ויעשה קיום בשטר השליחות ונמצא הגט מתקיים מאליו שאין כותבים הקיום בגט וכן היו נוהגים בני דודי וכן היה נוהג א"א ז"ל וכן אני הייתי נוהג ע"כ וכן נראה מתשובת הריב"ש סימן שי"ח שכתב ועוד אחרת היתה ולא רציתי לסמוך עליו והוא שהיה אפשר לקיים את הגט בחותמיו מתוך שטר השליחות שהיה מקוים ועדיו היו העדים עצמם החתומים על הגט אלא שחששתי וכו' עי"ש הו"ד בב"י בסימן קמ"ב וכ"כ הרשב"א הביאו מב"י שם שמקיימים חתימות עדי הגט מתוך כתיבת שטרות אחרים ועיין מהרש"ך ח"ג סי' ע"ח. ועיין למהר"א ששון בסי' קפ"ד שכתב וז"ל ועוד השתדלתי לקיים הגט בחותמיו מתוך שטר השליחות וכו' אלא שהחתימות בגט משונות מחתימות של שטר השליחות עי"ש. לכן תקנתי שלא ישנו החתימות כמש"ל

ועם היות כבר ביארנו שבאו' כזה שבא הגט וההרשאה עם מכתב מהב"ד ע"י הבי דואר וחתום בב' חותמות שאין צורך עוד להכיר חתימות הב"ד כיון דאין לחוש לזיוף כלל מ"מ ליותר יפו"ך זאת עשינו לחתום הג' דיינים בג' מקומות כדי שיוכלו לקיים חתימות הקיום שבהרשאה מתוך החתימות האחרות, והנה רו"מ הי"ו כתב דכיון דהשליח נעשה של"ב דצריך קיום ומה הועלנו בתקנה זאת כיון שאם כחוש לזיוף, כיון שכל החתימות יוצאות מתחת יד אחת אין כאן קיום דמאן דעביד הא עביד הא וכמ"ש בש"ע סי' מ"ה, ואם באים לסמוך אמ"ש רבני האחרונים דכל שבאו ע"י שאלה: ליכא למיחש לזיופא אטרוחי רבנן בכדי למה את"ד הי"ו. לזאת אשיב כי אנו לא באנו לידי מדה זאת אלא לרווחא דמלתא כמו שאנו נוהגים בדיני ערוה לתפוס כל החומרות, ולתקן כל מה דאפשר לצאת י"ח כל הדעות. ובהיות מצאנו תקנה זאת שיהיו גם חתימות הב"ד יוצאים ממקו"א ועביד ומהני בכגון נ"ד לכ"ע, אמרנו כי נכון הדבר לעשותו

ומה שכתב הריב"ש בסי' שי"ח ועוד אחרת היתה ולא רציתי לסמוך עליה וכו' מפני שחששתי לסברת הרמ"ה וכו' וכ"ש ששניהם יוצאים מיד השליח ע"כ מלבד שגם הריב"ש עצמו חששא בעלמא קאמר וביאר וכ"ש כשיוצאים מיד השליח, משא"כ בנ"ד כמובן, ומהר"א ששון ז"ל בסי' קפ"ד הביא דברי הריב"ש אלו וכתב אף שהריב"ש לא רצה לסמוך עליו אני הייתי עושה אותו סניף וכו' עי"ש. גם מהר"י עיאש בספר בית יאודה דקי"א ע"ב בנדון דידיה שלא היה השליח יכול לומר בפ"נ ובפ"נ וכתב שכתבו לעדים החותמים על הגט לשאול אם חתמו על גט זה ובתשובתם שיחתמו באגרת יעשו קיום ואע"פ שאין מכירין דיני הקיום סגי ועוד כבין כתבם המקוים עם כתב חתימתם שבגט אם הם דומים ע"כ ובספר יאיר נתיב סי' י"א כתב משם הרדב"ז דבקיום גטין אף שאין מכירים חתימת דייני הקיום מהני ע"כ וכ"ש כשיכולים לקיים חתימתם מתוך חתימות אחרות. גם החת"ס ח"מ סימן קצ"ט כתב וז"ל גם צריכים אנו לכתוב תחלה ולשלוח חת"י על שני מגלות חתומים כדי שיוכלו לקיים חתימותינו ומ"ש ב' מגלות הוא ע"פ סברת הסוברים דלעולם בעי ב' שטרות משום דמשטר אחד א"א להכיר הדמיון היטב במ"ש בכתובות ד"ך ומ"ש המרדכי פ"ב דכתובות, ולפי"ז הא דאמרינן לכתוב ידיה אחצפא רצונו ב' חוצפות וכו' עי"ש ועיין בש"ך ח"מ סימן מ"ו ס"ק כ"ו דמשמע דבחד סגי היכא דבריר לן דליכא זיוף והכי מתבאר מהירושלמי פ"ב דכתובות ה"ד הריב"ש סי' קל"ו והובא בב"י ח"מ סימן מ"ו שלמדים מספר מוגה ואפילו באגרת שכתב שיש להסתפק מודים בחתי'