שו"ת תעלומות לב חלק ד מז

לזייף כיון דהבעל אינו חשוד לקלקלה בי"ש והשליח ג"כ אין אדם חוטא ולא לו ומה הנאה יש לו בזיוף זה, ולזיוף האשה ליכא למיחש שהרי ממקום אחר באה וידיעה מילתא בדוכתיה דאיהי לא זייפתיה. (ואנכי לא ידעתי מה מקום לחוש לזיוף האשה ולקלקל עצמה, והיא העושה שליח לקבלה ומה צורך לה בזיוף) וכיון שחכמים הקלו להאמין עד אחד ומפי כתבם, טפי יש להתיר בקיום המעשה ב"ד שלא להצריכה קיום אחר

ולפי"ז אין סתירה כלל ממ"ש בח"א סי' קע"ג דהתם לא יש לא גט ולא הרשאה מקוימת, אלא דוכרן סהדותא בעלמא דאשה זאת היא גרושה, ובהא לא מצינו שהקלו חכמים משום עגון, שאם אמת הדבר שכבר נתגרשה, היום או מחר יתברר הדבר והו"ל כשאר שטרות דעלמא דמצריכינן קיום גם למעשה ב"ד, ואם הרב ז"ל בסי' ט"ז הביא ראיה מהירושלמי שהביא בסוף יבמות בנמצא כתוב איש פ' מת דקי"ל כמ"ד דלא בעינן שיכירו החתימות וכו' הרואה יראה שהרב ז"ל לא הביא זה לדון לגט אשה כי הדבר ידוע שבפ' מת הקלו כמה קולות ואינו דומה לפ' נתגרשה, אלא כונת הרב ז"ל להסתייע מזה למה שכתב שאם התירו עדות בכתב ומפי ע"א בענין הגט, ה"ה שנתיר בגט מקוים בלא עדות העד, כמו שמצינו לענין מתה שהתירו ע"א בכתב, והתירו ג"כ בלא הכרת החתימות, דוק בדבריו שכן היא כונתו מבוררת, ולא כמו שהבין הרב בנו ז"ל שם בהגה ובתשובותיו סימן רס"ו

ובהיות לא מצינו שהקלו חכמים אלא בגט עצמו שהאמינו לשליח אף שהוא ע"א, וגם אם נשתתקו העדים ורמזו לנו שהוא חתימתם דמכשירינן ליה א"כ גם אם נתקיים הגט או ההרשאה של הגט מכשירינן הקיום בלא הכרת החתימות, דהקיום עדיף מע"א. אבל במעשה ב"ד של גירושין לא מצינו שהקלו חכמים ולא מקלינן ביה. ומלבד הטעם שכתבתי דליכא ביה מקום עגון, עוד זאת שיש לחוש לב"ד שאינם מומחים כמו שחשש הריב"ש בסימן שפ"ח. ואולי מטעם זה חילק הרשב"א בין ב"ד קבוע לב"ד שאינו קבוע. וגם י"ל דב"ד קבוע חתימותם יותר ניכרות ולא חיישינן לזיוף

עכ"פ עפ"י הדברים האלה באו דברי מרן בש"ע בסימן קנ"ב מכוונים שאף שפסק כאן בס"ט ס' הרמב"ם בהוציאה האשה גט שאינו מקוים שתנשא בו, מ"מ פסק בסי"ב באשה שיש לה מעב"ד שצריכה לקיימו שהיא סברת הרשב"ץ ז"ל בח"א סי' קע"ג דס"ל דמעב"ד כזה הו"ל כשאר שטרות דעלמא שצריך קיום אחר כמש"ל. וגם רמ"א בהגה שפ' בסימן קמ"ב סי"ט אידך דהרשב"ץ בח"ג סימן ט"ז. וכאן לא הגיה כלום משום דס"ל דהאי כדיניה והאי כדיניה. והאחרו' האריכו בכל זה והנראה לע"ד כתבתי

, והנה מהריב"ל בח"ב סימן א' כתב דלסב' הרמב"ם ודעמיה המקילים באשה שבאה וגטה בידה שהיא בחזקת מגורשת. ה"ה בהביאה מעב"ד שנתגרשה בפניהם. ואף שלדעתו יש להחמיר מ"מ כתב שמי שירצה להקל ולסמוך על סברת המקילים שראויים לסמוך עליהם אפילו שלא בשעה"ד עכת"ד. ולדידי אין ראיה לומר שהמקילים באשה שהביאה גטה בידה, שסוברים להקל ג"כ במעב"ד. והרי מרן בש"ע פסק להקל בהביאה גט ולהחמיר כשהביאה מעב"ד. והרב חקי חיים בסימן ח"י כתב דמרן בש"ע שהחמיר במועב"ד איירי שלא במקום עגון עי"ש. והרואה יראה כמה דחוקים דבריו, שהרי מבואר שם בש"ע שאינה יכולה להנשא בו עד שיוכרו חת"י הב"ד. נראה ברור שאינו מחלק בהכי. וסברה ברורה היא דבמעב"ד לא שייך ביה עגון, כי אין בו אלא המתנת זמן עד שיוכרו חת"י הב"ד אם עפ"י עדים או גם ע"י חילוף מכתבים עם הב"ד ההוא ולקיים חתימתם מתוך חתימות אחרות שלהם דעביד ומהני כמו שיתבאר להלן. משא"כ בחתי' העדים שבגט דלא פקיעי שמייהו וקשה לקיימם. ואם: אתה מצריכו קיום ולא ימצא תשאר האשה עגונה כל ימיה: ואולי הבעל איננו והיא מר לה. ולכן גם רמ"א ז"ל שהגיה לעיל בסימן קמ"ב סי"ד בגט מקוים שיש להקל במקום דחק ועגון, מ"מ במעב"ד לחוד בההיא דסוף סימן קנ"ב לא הגיה כלום. וכן כתב הגאון נוב"י במ"ת סימן קל"ו דאפילו במקום עגון אין להקל עיש"ב ויש לי לדקדק בדבריו ואכ"מ וגם כבר תמהו ע"ד רבני האחרונים

והנה הרב שער אשר באה"ע סימן כ"ז האריך להתיר במקום עגון מטעם ס"ס עיש"ב. ואף לדידן דאתכא דמרן הש"ע סמכינן, כבר האריכו רבנו האחרונים להתיר בס"ס גם נגד הש"ע כמו שכתבתי בספרי תעלומות לב ח"ג בקונט' הכללים והגם שכעין נ"ד שבש"ע סימן קנ"ב פסק בפשיטות בלתי חולק דמעב"ד בעי קיום כבר ביארתי בספרי תעלומות לב חלק ב' בדיני קידושין סי' א' שבכגון זה אין לעשות ס"ס הפך דעתו. אלא שכבר ביארנו שלדעת הרב חקי חיים ז"ל בסימן ח"י במקום עגון גם מרן ז"ל מודה. ועיין להרב קול אליהו ח"ב חאה"ע סימן ט"ל ולהרב פני יצחק נר"ו בח"א סי' ח"י שהאריך עוד זאת כתב הרב בגדי ישע בסימן ל' הו"ד בפ"ת סי' קנ"ב סקי"ט שאם המעב"ד בא ע"י בי הדואר אין לחוש לזיוף וגם מרן המחבר מודה להקל ודקדק כן מדברי התשב"ץ גופיה בח"א סימן קע"ג וח"ג סי' ס"ו ומדקדוק הש"ע שכתב אשה שיש בידה מעב"ד, ושם הביא מ"ש הרב מאמר מרדכי בסי' פ"ב להתיר בדיעבד. גם הרב זכר יהוסף הו"ד בספר שדי חמד מע"ג סי' י"ט אות י"ט כתב ג"כ כדברי הבגדי ישע שאם המעב"ד בא ליד הב"ד דרך ישר ולא בא מיד האשה אין לחוש לזיוף ע"ש מה שציין עוד. והגם שלדעתי אין הדיוק מדברי הש"ע עולה יפה, מ"מ כראה ברור דבשעה"ד יש לסמוך בשופי על סברת המקילים דרב גוברייהו וכמ"ש מהריב"ל ז"ל הבאנו דבריו לעיל שראוים לסמוך עליהם גם שלא בשעת הדחק והוא ברור. ועיין להרב מהריק"ש בסימן קמ"ב ובספר יאיר נתיב סי' י"א

ולפ"ז תורה יוצאה לנ"ד שהגט וההרשאה באים מיד ב"ד ליד הב"ד ע"י בי הדואר וההרשאה מקוימת בקיום ב"ד שיש לסמוך עליה אפי' אם אינן ניכרות חתימות הב"ד. ולפי שיש לומר נהי שההרשאה מקוימת ואינה צריכה קיום אחר, מ"מ לא אהני לן לקיום הגט שיש לומר שזו גט אחר כיון שהגט אינו מקוים. ואפשר שאותו הגט נאבד או נשרף וזה גנו אחר הוא כמ"ש הריב"ש בסימן שי"ח והו"ד בב"י סס"י קמ"ב ואע"פ שבהרשאה כתובים סימני הגט ושמות העדים אכתי לא פלטינן מחששא שמא בכונה מכוונת