שו"ת תעלומות לב חלק ד מו

המכתב הלזה ולא נודע אם הוא אמיתי אם לא לא דבר הרב בזה וממילא מובן דצריך קיום. ובכן אנכי לא ידעתי מה הועיל מני"ר נר"ו בתקנתו זאת דאם באים אנו לחוש לזייוף החתימות לא הועלנו כלום בזה וכיוצא ואלף כמוהן דמאחר דכל החתימות והשטרות יוצאות מתחת יד אחת אין כאן קיום דמאן דעביד הא עביד נמי הא וכמבואר בכתובות ד"ך ופסקו מרן בחו"מ סימן מ"ה ס"ז ואם באים אנו לסמוך אמ"ש רבני האחרונים דכל שההרשאות והגט באו ע"י שאלה ודרך הב"ד ליכא למיחש לזייופא א"כ אטרוחי רבנן בכדי למה, תסגי לן בזה מאחר דהמעשה ללא יועיל. וזה כמשלש חדשים נתוכחתי בזה עם הרב המופלא כמוהר"ר רפאל אהרן ן' שמעון נר"ו ראש על ארץ קאיירו יע"א משום מעשה שהיה שבא אלינו גט מהתם להכא על אופן זה כאשר כתוב אצלינו בארוכה. כא גבור יודיעני אם צדקתי במאמרי ועמו הסליחה. דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט

סימן י"ז

וזאת תשובתי אליו

בסדר שליחות הגט ע"י בי דואר לענין קיום החתימות בגט וההרשאות

לכבוד ידידי הרב המפורסם לש"ט ולתהלה תהלה לדוד מאד נעלה ראב"ד בק"ק סופ'יאה יע"א יח"ל ויתענג על רוב שלום

זה ימים רבים שקבלתי מכתבו הבהיר, וראה ראיתי מה שתמה מני"ר שיל"א, על דברתי בספה"ק תע"ל ח"א סימן יו"ד לאה"ע בענין שליחות הגט ע"י הב"ד לשליח של"ב. שכדי שיתקיימו חתימותינו, זאת עשינו לחתום ע"ג התכריך מלבד חתימותינו בקיום ההרשאה והמכתב כדי שיהיו חת"י יוצאות ממ"א וכו' וע"ז תמה רו"מ שכג"ד שעיקר סמיכתנו על ההרשאה לכ"ע צריך שתהיינה ניכרות חת"י הב"ד ולא שייך הכא הקולות דקיום ב"ד א"צ קיום. ואם באים אנו לחוש לזיוף מה הועלנו בחת"י רבות כיון שכולן יוצאות מתח"י אחת ככל הכתוב בדב"ק

ולהיותי עסוק וטרוד מאד לא יכולתי להשיב לו בעת ההיא, ובראותי עתה כתבו השני לדוד בשנות'ו על הגט ששלחנו למח"ק, וילן שם על שלא השבתי כהלכה, ע"כ עתה באתי להרחיב הדיבור מעט כדי לקבוע הלכה ברורה, משופה ומנוקה מכל טוען ומערער

והנה לכאורה היה נראה דשפיר קמותיב, לדידן דתפסינן להלכה כפסק מרן מהריק"א ז"ל והוא פסק בש"ע אה"ע סימן קנ"ב סי"ב דאשה שיש בידה מעב"ד לא תנשא עד שיוכרו חתימות ידי הב"ד, דנראה דס"ל דקיום ב"ד צריך קיום, ולא הביא חולק ע"ז. וגם רמ"א שתיק ליה הכא, ורבים תמהו עליו שלא הגיה פה כמו שכתב לעיל בסימן קמ"ב שבמקום דחק ועגון יש להקל כיון דמן התורה עדים החתומים עה"ש במי שנחקרה עדותם בב"ד, וגם על הש"ע תמהו שנראים דבריו סותרים זה את זה כי שם בס"ט פסק דאשה שהוציאה גט תנשא אע"פ שאינו מקוים. והרבה תי' נאמרו בזה, ולכולם נפק"מ לדינא

והנני בא לבאר מה שנרלע"ד נכון בזה. והוא כי דין זה שפסק בסי"ב לענין מעשה ב"ד, הוא דינו של הרשב"ץ ז"ל בח"א סימן קע"ג שהביאו בב"י, ושם ביאר הרב ז"ל דמתלמודא דידן בפרק האשה שנתארמלה בההיא דעד ודיין מצטרפין מוכח דקיום ב"ד צריך קיום, וכתב שכן מפורש בירושלמי במסכת ר"ה ובפרק זה בורר ובמסכת גטין שהביא בעל העטור. ומה שנראה הפך זה מפרק בתרא דשבועות שהביאו התוספות שאין מעשה ב"ד צריך קיום: כתב הרב ז"ל דבגמרא דידן מפורש ההיפך. וגם ההיא דירושלמי כבר תירצה הרמב"ן ז"ל וכן העלה בסו"ד דכמו דחיישינן בעדים לזייופא הכי נמי חיישינן שמא זייפו חתימות הדיינים, וחלק על תשובת הרשב"א שמחלק בין ב"ד קבוע לב"ד שאינו קבוע וכתב שחילוק זה לא ערב לחכו כיעו"ש, וגם שהוא חי' מוסבר ומתוק לחיך שדיינים הקבועים חתימתם ידועות וניכרות וקשה לזייפן

ואחד הרואה בתשובות הרב ז"ל בח"ג סי' ט"ז וכ"ב וס"ו יראה כי הן סותרות לההיא דח"א סי' קע"ג והרבה תי' כאמרו בזה. עיין בספר שבט בנימין סי' קע"ה שהאריך ודבריו תמוהים מאד וכבר עמד ע"ד הרב שער אשר בחאה"ע סי' כ"ז. אך גם מה שתירץ הוא ז"ל דההיא דסימן קע"ג שהצריך קיום היינו לפי שלא היה מקום עגון כיון שהיה אפשר לקיימו בעדים הניכרים קודם שימסרוהו וכו' ע"כ אתו הסליחה שהעיקר חסר מן הספר וסבור הייתי לומר שהרשב"ץ ז"ל חזר בו מההיא דסימן קע"ג ובסוף ימיו הסכים לדעת הסוברים דקיום ב"ד א"צ קיום, שהרי בסי' כ"ב בח"ג ציין למ"ש בסי' קע"ג עשרים שנה קודם התשובה וכתב אלא שבנדון זה יש להקל וכו' משמע שהוא מחלק בין הנדונות

ואשר אני אחזה לפי מה שבינותי בתשובות הרב ז"ל הוא זה כי ס"ל להרב דבעלמא קי"ל דקיום ב"ד צריך קיום, כדמשמע בתלמודא דידן ובירושלמי כמו שביאר דכמו שיש לחוש בעדים שמא זייפו חתימתם, כן יש לחוש שמא זייפו חתי' הדיינים, ואיהו ז"ל ס"ל שגם מעשה ב"ד שמוציאה האשה שאשה גרושה היא, הו"ל כשאר שטרות דעלמא שצריכה קיום, וזהו מ"ש בח"א סי' קע"ג ואולם בגט מקוים וההרשאה מקוימת, ס"ל להרב שיש להכשיר בלא קיום אחר משום שראינו שהקלו חכמים בגט אשה לקבל עדות בכתב אע"ג דבשאר עדויות בעינן מפיהם ולא מפי כתבם, וגם הקלו להאמין ע"א שאומר בפ"נ ובפ"נ. וכל זה משום שחששו חכמים לתקנת עגונות, וכיון דמדאו' עדים החתו' עה"ש כמי שנחקרה עדותם בדרבנן הקלו לתקנת בנות ישראל, וכשיש גט מקוים או הרשאה מקוימת עדיף טפי מע"א שאומר בפ"כ ובפ"נ. וזהו מ"ש בח"ג סימן ט"ו, וכן בשטר שליחות קבלה שמנתה האשה שליח לקבל גטה, ס"ל שיש לסמוך על חתימות הב"ד אף שלא נתקיימה שאם אתה אומר להצריכו קיום. אול' אדביני ביני ילך הבעל למ"ה ותשאר האשה עגונה כל ימיה. וזהו מ"ש בסימן כ"ב אחר שהביא מ"ש בח"א סי' קע"ג. וביאר עליו שיש להתיר בנדון ההוא משום עגונא. וביאר הדבר יותר שם בסי' ס"ו שאין לחוש