שו"ת תעלומות לב חלק ד מב

מכחשת ליכא למיחש ליה כלל כיעו"ש. וכ"כ הרשב"ש בסימן שצ"ה ועיין להרב נוב"י במ"ק אה"ע סימן ה' ובערוך השלחן א"ה סימן מ"ב אות ד'. והכא בנ"ד יש ע"א המכחישו וג"כ הכחשת האשה דעדיף טפי. ושמא תאמר דאדרבא גרע טפי דכיון שיש ע"א המסייע אותה היא מעיזה וכמ"ש הה"מ לדעת הרמב"ם וה"ד הב"ש בסימן מ"ז ס"ק ד'. הא ל"מ דמלבד שכבר הביא הב"ש שם דלהראב"ד והרמב"ן והרשב"א היא מותרת. עוד זאת אני אומר שגם הרמב"ם לא אמרו אלא כשהעד אומר לא נתקדשה כלל ומסייע לה שהיא אומרת לא נתקדשתי. אבל הכא אין העד מסייע אותה ואדרבא גם הוא מעיד שנתקדשה אלא שמכחיש את העד בלשון הקידושין. ונמצא שהעד הב' מוכחש מהאשה בעיקר הקידושין ומוכחש מהעד הא' בלשון הקידושין ולאו כלום הוא. ועיין להרב קמ"ר ח"א בהל' אישות דמ"ה ע"ב

ועוד אני אומר דהא שי"ל שאם יש אחד שמסייעה מעיזה, היינו אם היא ידעה שיש עד אחד המעיד כדבריה, אבל בכעין נ"ד שתכף שיצא הקול בא שוברו עמו שהיא הכחישה את הכל ואכתי היא לא ידעה שיש עדים אחד או שנים ואם יעידו כדבריה או נגדה, נ"ל ברור שאין לחוש כלל ודוק כי קצרתי. ואפילו אתמ"ל שיש חולקים בזה, דל מהכא עדות העד האחד שאין עדותו עדות ונשאר ע"א בהכחשת האשה דלאו כלום הוא. וכן תראה בתשובות מרן ז"ל אה"ע סימן ב' בנמצא אחד מהעדים פסול כתב דאף לדעת הסמ"ג דחייש לע"א כיון שהיא מכחשת אין חוששים כמ"ש הרשב"ץ וכו' עי"ש ופשוט הוא

ואין לומר שהכחשת האשה ל"מ מפני שבזה שני העדים מכחישים אותה ואין דבריה כלום נגד שני עדים. וכמו שכתב מהר"מ מפאדוב"ה סי' ל"ב וז"ל ועוד נ"ל שאף אם נחליט כדברי ת"ה שר"ל אפילו בהכחשת האשה לבד מ"מ נראה שבנ"ד מודו כולהו שהכחשת האשה לא נחשבת למאומה אע"פ וכו' הואיל ואבשלום מסייע ליצחק שהעיד שקבלה הקידושין וכו' עי"ש ה"ד העה"ש בסימן מ"ב ס"ק ו' וכתב וה"נ כיון שיש עדים שהיו כולם במעמד אחד ואחד מהם ראה וכו' והיא מכחשת כל העדים שלהד"מ כלל א"כ אין הכחשתה כלום וחוששים לעד אחד שראה ושמע הקידו' ע"כ. ודבריו תמוהים בעיני כי הדבר פשוט כי אחרי שעדותו של אחד מהעדים לא הועילה מחמת קורבתו או פסלותו או מצד הלשון והכחשתו וכיוצא הרי בטלה עדותו וכמאן דליתיה דמי. והעד הנשאר והוא באחד בהכחשת האשה לאו כלום הוא. וכן מתבאר שפיר מדברי מר"ן ז"ל בתשובה סי' ב'. וגם למ"ש מהרימ"ט בח"ב סי' מ"ג באשה שאמרה שלא יצאת ולא זזה ממקומה מעולם ושני העדים אומרים שיצאת וקבלה הקידושין אלא שזה ראה וזה לא ראה מ"מ לדברי שניהם שקרנית היא ואין הכחשתה כלום וכו' מלבד מה שסיים הרב דהא ליתא דאין אנו צריכים להכחשת האשה לבטל דברי העד אלא כל שאין הבע"ד שותק ומודה אין העדתו של עד אחד כלום וכו' עי"ש. עוד זאת דהתם היתה הכחשה בין האשה והעדים בעיקר הענין שלא יצאתה כלל ולא זזה ממקומה וגם שלא דברו לה בענין הקידו' והיא מכחשת הכל. ועדות שני העדים היא מכוונת אלא שזה ראה וזה לא ראה. וכן בנדון מהר"מ מפדוב'ה שהאחד מהעדים היה נטמן ומחמת זה לא הועילה עדותו וכן בנדון העה"ש שם שאחד שמע לשון הקידושין ואחד לא שמע, שבכל אלו עדים כשרים הם אלא שלפו"ד לא הועילה עדות אחד מהם, ועכ"פ שניהם מכחישים את האשה י"ל לדעתם שאין הכחשתה כלום. מה שאין כן בנ"ד שהעד הא' הוא מוכחש מחברו בגופה של עדות ואין מקום למתלי בטעות. ועכ"פ אחד מהם משקר, ודאי דלכ"ע הכחשת האשה לעד הא' הויא הכחשה. ואין הפנאי מסכים להאריך בדבר ברור כזה

שוב בא לידי ספר חיים ושלום ח"א ושם ראיתי להגאון המחבר שארינו ז"ל שהביא דברי הרב מהרשד"ם אה"ע סימן א' זקן אהרן סי' ב' הריב"ל ח"ב סי' ז' והוא ז"ל האריך הרחיב ואני לקצר אני צריך

והבאתי את השלישית לבטל עדות זה, מפני פיסול קורבת העדים שהיו שלשה אחים ואחד זר ביניהם ושני האחים באו והעידו אלא שהאחד אמר שאינו זוכר מזה יען היה חולה והאח השלישי מת קודם שבא לב"ד אבל עכ"פ הוזמנו כולם להעיד יחדיו ובדבר הזה הושוו שני העדים שבשעת ראיה הזמין המקדש לכולם יחד להיות עדים בדבר. וכבר ידוע דההזמנה מלתא היא אפילו אם לא באו לב"ד והעידו וכמתבאר יפה מדברי הש"ע בח"מ סימן ז' ס"ה שפסק בסתם שאם הוזמנו להעיד אף בעדות אחרים אין דנים ואף לסברת הי"א שדנים בעדות אחרים, י"ל דהיינו לענין דיינים אבל בעדים מודו שאם הוזמנו קרובים ופסולים בטלה כל העדות ועיין בש"ך שם סק"ד. עכ"פ אנן דקי"ל כסתם ודאי דהכי נקיטינן להלכה ולמעשה כמ"ש הר"ן הו"ד בב"י. ומז"ה הגאון בחק"ל מה"ב ח"מ סי' ד' הביא ראיה מדין זה דמרן כונתו לפסוק כסתם, והרב צדק ומשפט שם בסימן ז' הקשה על דבריו שדברים אלו שכתב בב"י דהכי נקיטינן להלכה ולמעשה הם דברי הר"ן. וכונת מז"ה הגדול הוא לומר דממה שהביא בב"י דברים אלו שכתבם הר"ן משמע דהכי ס"ל ולכן פסק בסתם כוותיה. וכן נראה מדברי הכנה"ג שם הגה"ט ח' שעל דברים אלו סיים וכתב וכ"פ בספה"ק בסתם

וגדולה מזאת כתב הריטב"א בשם רבו בפ' האיש מקדש דע"ג וז"ל בקידושין כל היכא שיש באותו מעמד כשרים ופסולים או קרובים צריך ליחד עדי הקידושין, דאי לא כיון דאיכא עד פסול עמהם עדות כולם בטלה ואע"ג דאמרי' למחזי אתיתו וכו' היינו בד"מ וד"ן שאין העדות מתקיימת עד שבאים לב"ד ושעת ראיה לא חשיבה עדות, אבל הכא בקידושין אין העדות באה לאמת הדבר בלבד אלא אפילו ידעינן דהכי קושטא דמלתא שקדשה, אינה מקודשת בלא עדות וכו' וכיון דאיכא צירוף פסולי עדות עמהם עדות כולם בטלה דומיא וכו' עיש"ב. וכ"ש בנ"ד שהזמינם המקדש לכשרים ופסולים וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ה"ד מהר"מ אלשקאר סימן י"ו וז"ל מ"מ מחשבה לבד אינה עושה אותם עדים. ומיהו כל שזמנום להעיד הדברים מראים דהו"ל עד ואם פסול הוא פוסל את האחרים. עוד כתב הרשב"א בתשובה הביאה שם אין הכשרים פסולים מחמת הקרובים אלא בא' מב' ענינים או שיהיו מזומנים לעדות מתחילה או וכו' ע"כ. ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ד סימן נ"ז. גם מרן ז"ל בתשוב' סי' יו"ד כתב בשלשה עדים שאחד מהם קרוב כתב בפשיטות שעדותם בטלה אלא שבאותו נדון היה הקרוב מכחיש כל הענין ולכן כ' דלא בטלה כל העדות כיון דמכחשי אההדי. וכבר קמו עליו רוב הפו' ודחו סברא זאת ואמרו דל"ש מקיימי