שו"ת תעלומות לב חלק ד מ

זיע"א שכל מי שיקדש שלא בפני חכם מחכמי המעמד וכו' בעשרה מישראל וכו' אם יהיו שם עדים ויבאו ויעידו תכף הם נקיים ואם לא יהיה תכף מלבד העונש וכו' והמקדש יפרע וכוי וישאר בבית האסורים עד שיתן גט כשר וכו' ולא יצא משם לא שבתות ולא ימים טובים עד שיגרשנה גירושין גמורים ואח"כ אם ירצה לעשות נשואין מחדש הרשות בידו, וגזרו כ"ז בכח נח"ש וכו'. הנה באו דבריהם ז"ל בספר ויאמר יצחק ח"א סי' קט"ו, וזה לי קרוב למ' שנה דהוה עובדא במחנ"ק מאיש א' מערי אפריק והיה מתגורר אצלנו שקדש אשה בשני עדים דוקא בלא רשות וכו'. ועשינו מעשה ככל מ"ש בתקנה הנז' ומן אז והלאה כל העם מקצה יראים מהעונש וכו'. ודבר זה לקדש קודם הנשואין ובלא רשות וכו' נראה דאינו מצוי כ"א בכפרי סוס ותפיללאת וכיוצא בהם, ולפעמים יוצאים ממקומם ועוברים עלינו במח"ק על איזה ימים ועושים מעשיהם במחשך מהם ובהם והולכים לדרכם תכף לבל יודע הדבר, ואנחנו לא נדע מהמעשה אשר נעשה כהדין עסק ביש אשר אנו דנין עליו ומה בידנו לעשות

אחרתי לבא תכף בתשו' כדת מה לעשות, כי לא עליה דמר לא הייתי בקו הבריאות חולי הנזילות הבא אלי כפעם בפעם לא תפ"ץ. ה' ברחמיו יבריאני ויחלימני ויחזקני לעבוד עבודתו עבודת הקדש תמיד כל הימים כי"ר. ושלמא דמר יסגי, לעילא מכולהו דרגי, כנה"ר והנשאה וכנף הצב"י סר למשמעתו ומוכן לשרתו

ע"ה מרדכי ן' ג'ו ס"ט

סימן י"ג

בדין קידושין הנ"ל והספיקות הנופלים בהם

מעשה שהיה בעיר טאנג'יר יע"א בסיעה של בנ"א הבאים ממארוקו לעלות לעיה"ק ירושלם ת"ו ונזדמנו כולם לפונדק אחד, ושם אתם נער עברי ובתולה בת ישראל ואמה, ועמהם ג' אחים ואיש אחד זר. ובבואם פה העירה נ"א יע"א הלכה הבת הנז' לשרת בבית אחד מתושבי העיר, ואז הוציא הנער הנז' קול שקדשה בטאנג'ה. ולכן עשינו קב"ע ובא האיש הזר הנז' ואחד מן האחים הנז' והאיש הזר העיד שנתן לה חותם של כסף ואמ"ל הרי א"מ לי בזה כדמו"י, ואחד מן האחים העיד בפניו שנתן לה טבעת ואמ"ל זה הקידוש שלך. וכשנשאלו על הזמן אמרו שניהם שעבר כמו שני חדשים מו"מ ועל שאלת הב"ד אם ייחד עדים, השיבו שניהם כי היה עמהם עוד אחד מטאנג'ה שמו ר' יעקב, ואמר לכולם שהיו שם הב' הנז' והג' אחים הוו עדים בדבר, והאח הב' בא לב"ד ואמר שהיה חולה ואינו זוכר מזה כלום. והבתולה הנז' מכחשת את הכל ואומרת שלא קבלה ממנו דבר ולא נתקדשה לו. וכתבנו להרב המו"ץ בטאנג'ה שיחקור על ר' יעקב הנז' וכתב לנו שיגע ומצא שני אנשים ששמם רבי יעקב ושניהם אמרו שלא ידעו מזה כלל. זהו תוכן השאלה בקיצור ושואלי"ם הלכו, אם הנערה הזאת היא קשורה עמו וצריכה גט או לא ויבא שכמ"ה

וכשאני לעצמי חפץ היתי לחשוך עצמי מדין זה, שאינם מבני קהל עדתנו. וגם מעשה שהיה לא בקהלתנו נעשה, אשר ת"ל מיום שעשינו ההסכמה הכללית לכל ערי מצרים בהפקעת הקידושין ופיסול העדים לא ערב אל לבו שום אדם לעשות זר מעשיהו, אכן בהיות הנערה הזאת נשארה פה והיא משרתת בבית אחרים, וחוששני לה מחטאת, ע"כ ההכרח אלצני להטפל בדבר. וטרם כל בקשתי מהנער המנוער הזה לגרשה בג"פ. ופיסתיו בכמה פיוסין, וגם הבטחתיו לתת לו מנה הראויה לרצותו ברצי כסף, וגם דברתי אתו קשות ואיומים. וכל זה לא הועיל והוא באחת שתשב עד שתלבין ראשה והוא לא יגרשנה, אז דברתי על לב הנערה למען תהיה לו לאשה, ואף היא תשיב אמריה כי בוחרת היא מות מחיים עם נער ובער כזה, וצועקת במרה כי היא לא נתקדשה לו, והעדים עדי שקר הם, ומוטב שתשב עגונא כל ימיה ולא תהיה לאיש הזה לאשה, ונא רציתי לכופה עוד בדברים שתהיה לאיש השנוי לה ומואסת בו, שלדעת רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל אם טענה מאיס עלי כופין אותו לגרש, ואף שחלקו עליו כל רבני דורו משום חומרא דא"א. מ"מ כתב הרשב"ש שאם מקודם שנשאת ידוע שהיתה מואסת בו לכ"ע נקטינן כהרמב"ם וכייפינן ליה לגרש, וכ"ש שאין נכון הדבר להשתדל עם האשה שתנשא לו כמ"ש. ויען אינו בכחנו עתה לכופו להבער הזה לגרש, ובדברים לא יוסר האויל הזה, חובה עלינו לתור ולדרוש אם לפי דין תוה"ק אינה צריכה גט, ולא תעשינה ידיו תושיה, וכגו"ד מצוה שלא לפוסלה לכהונה, וכמו שהאריכו הפוסקים זלה"ה הלא בספרתם

ובהיות אין הפנאי מסכים עמדי להאריך בכל פרטי הסעיפים בענין זה. ע"כ הנני בא בקצר אמיץ לברר הספקות הרבים שיש בנדון זה: א' הלשון הגרוע לדברי העד הא' שאמ"ל זה הקידוש שלך: ב' ששני העדים הכחישו זה את זה בגופה של עדות של הקידושין. ב' שהוזמנו להעיד כשרים ופסולים ופיסול הפסולים הוא דאורייתא. ד' דאפי' נימא שנשאר ע"א כשר ואפי' לדעת המחמירים בע"א, הרי הוא מוכחש מהאשה ולכ"ע ע"א בהכחשה לאו כלום הוא, ובפרט שהעד הכשר הוא מוכחש מהאשה והעד הב'. ה' שלא ידעו לכוין יום המעשה. ו' שיש הסכמה בערי מארוקו שלא לקדש אלא ברשות ב"ד

ומעתה נבין ונדון בדברי העדים שהעידו לפנינו כי אחד מהאחים כבר מת ונלב"ע ואותו ר' יעקב שהזכירו כבר דרשנו. עליו מעי"ת טאנג'א ולא נמצא כמ"ש הרה"ג המו"ץ הי"ו וכמבואר במכתבו הבאה לעיל. וכיון דליתיה קמן לית לן למיחש שבא יבא אח"כ ויעיד כדאמרינן בפ"ב דכתובות דכ"ג ע"ב עדיה בצד אסתן ותאסר. ואע"ג דממ"ש במס' קידושין די"ב הא איכא סהדי באידית ומשני השתא מיהא ליתנהו קמן ומסיק דאביי ורבא לא ס"ל להא דר"ח והם אמרו אם הקלו בשבויה נקל בא"א. והרב שמחת יו"ט בסימן ח' דל"א ע"ב תמה מזה על מהרי"א בסימן רנ"ז והרב מוהרד"ף ז"ל שסמך עליו כיעו"ש. כבר הבאתי בספרי תעלומות לב ח"ג בקונטריס השליחות סימן ג' תשובת הריב"ש בסימן קכ"ג הובאה בב"י סימן מ"ב ותשובת הרשב"ץ בח"א סימן קל"ב. ומשם יתבאר דהיכא שהקידושין אינם ברורים ובקול בעלמא שיש עדים גם אביי ורבא מודו דלא חיישינן. ובפרט היכא שכבר