שו"ת תעלומות לב חלק ד לו

בן אברהם ולא כתב אבינו ולא כתב פ' הגר פסול דמחזי כשקרא ומזויף מתוכו. ועיין ב"ש סקל"ט. ולכן בס"ך כתב שכותבים בן אברהם אבינו היינו לרווחא דמלתא ואתא לאשמועינן שלא יכתוב בן אברהם סתם כדמשמע מתשו' הרא"ש ועיין בלבוש שם ובג"פ ס"ק מ"ח וס"ק קי"ב

וראיתי בספר ברכת המים סי' כ"א שהביא משם רמ"י שכתב ואם לא כתב אברהם אבינו אלא סתם פ' או בן אברהם סתם צריך שיכתוב הגר שיהא ניכר מתוכו שהוא גר אבל אם כתב בן אברהם סתם ולא כתב אבינו ולא הגר הרי הוא כמזויף מתוכו ומחזי כשקרא ופסול ע"כ. וכתב מה דמשמע מלשון רמ"י דגם אם כתב סתם פ' ולא כתב הגר פסול וכו' זה אינו משמעות תשובה אשכנזית. ונראה דלא דק רמ"י בזה דודאי לא גרע בזה מישראל וכו' ומדברי הרשב"א שהביא הב"י משמע דאפילו לכתחילה א"צ בגט של גר שם האב וכו' עי"ש. והרואה יראה שהרב בעל הלבושים דקדק יפה וגם הוא סובר שאם לא כתב שם האב אלא שמו לבד דכשר אלא ס"ל דלכתחילה יכתוב פלוני הגר או פלוני הגר בן אברהם, אבל אם כתב פ' בן אברהם סתם מחזי כשקרא ומזויף מתוכו ופסול. ובחינם החריד עליו החרדה הזאת. ועיין בספר חיים לעולם ח"ב סימן ס"ב שהאריך בזה ללא צורך וכונת תשובה אשכנזית שהיא האמתית כתב שאין פירוש זה מוכרח ואין לנטות ימין ושמאל מהפירוש האמיתי ודברי הלבוש מכוונים לדברי התשובה אשכנזית וכמו שביארתי. ומ"ש דבגר צריך לפרסמו שהוא גר מטעם הנז' משא"כ בישראל ע"כ אתו הסליחה שלא מצינו צורך פרסום זה בכתיבת הגט כיון שלא ניתן ביד הבעל לראיה. ואפילו אם כתבו בן אברהם סתם ולא כתבו הגר, לא פסלוהו מטעם שיבואו לטעות שהוא ישראל כשר וליפוק חורבא' אלא מטעם מחזי כשקרא ומזויף מתוכו והוא ברור

עכ"פ נראה שכשיש איזה סיבה המונעת מלכתוב הגר או בן א"א יכולים אנו לסמוך על דברי הרשב"א ז"ל גדול המורים וכפשט דברי הש"ע בס"ט ולהשמיט שם האב לגמרי. ובפרט לפי מנהגנו כי הגט נשאר קרוע בב"ד ונכתבים הגירושין בפנקס ב"ד ושם מבארים באר היטב שהוא גר וד"ב. ועיין בספר חיים ושלום ח"ב סימן ס"ח. ואין הפנאי מסכים עמי להאריך

סימן ט'

לעוב"י מצרים יע"א

שאלה ברו"ש שבשנת התרמ"ג יצאו את העיר להכפרים לסחורה והיה מנהגם לחזור לש"ק ולא חזרו. והלכה אשת ראובן ובנו של שמעון לבקש אותם ולא מצאום. ויקשרו ברית אהבה ביניהם וישבו יחד כאיש ואשתו. וכאשר נודע הדבר להרב מא"ד כמהרי"ט ישראל ז"ל שלח והתרה בהם להפריד הקשר רשעים שביניהם. ולא שמעו בקול מורים. וחזר והתרה בהם שהבנים אשר יולדו להם הם ממזרים ולא יבואו בקהל ה'. ולא הטו אזן ויולידו בנים לבהלה. וגם בבא הרב המורה צדק כמוהר"א ן' שמעון נר"ו טרח ויגע עם ראשי העדה יחד עד שהפרישם. אך אחר ימים חזרו לסורם הרע ולא חששו לבקש להם התר ע"י עדויות. ועתה כי הגיעה בת אחת מהם לפרקה ולא רצו הב"ד להשיאה, בא איש אחד שהיה בכפרים בשנת התרמ"ג והעיד מה ששמע מגוי אחד בענין הריגת רו"ש הנז'. ועתה נתחדשה השאלה אם עפ"י עדות זה הותרה האשה הנז' מכבלי עיגונא, וממילא גם הבנים אשר הולידו הם כשרים לב"ק

ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת רחימא דנפשאי הרב הכולל סרו"י בנש"ק כמוהר"ר מסעוד חי בן שמעון נר"ו אשר העלה להתיר את האשה ואת בניה. ואחריו ל"ו קם הרה"ג רב נהורא'י גאון כמוהר"א בן שמעון נר"ו הסכים עמו להלכה ולמעשה. ואותי שאל לחוות דעי גם אני. ולהיות חביבים עלי דברי דודים הנני בא בקצר אמיץ כי להאריך אין לי פנאי

והנה בעדות הישראל שהעיד מפי הגוי, הגם שהיה מקום להאריך בדברי הרבנים אחי ומרחמי אחרי כי המתחיל בענין ההריגה היה הישראל, מ"מ לפי מה שבינותי בספרים לא נפיק מידי מסל"ת. ואם העד הזה היה בא בזמנו להעיד מה ששמע מהגוי היה נכון להשתדל בהתר העגונה הזאת

אך לבי מהסם בעדות זה שלא בא לב"ד להעיד אלא אחר י"ג שנה, וגם כי נזכר כל העדות בקשר הדברים, וזה מורה כי ידע שיש בעדות זה התר להעגונא, והוא בעצמו אמר כן לחברו דוד דיין באותו פרק כמבואר בזכ"ע. ומדוע לא הציל בעת ההיא כאשר עשה דוד דיין נ"ע הנז' שבא לפני בית דיני בנ"א בשנת התרנ"ג להעיד על עגונא אחרת ככתוב בספרי תע"ל ח"ב בדיני עגונה סימן א'. ומהרי"א ז"ל הו"ד בספר מוצל מאש סי"ג כתב שאם נתאחר שנה או שנתים צריך דו"ח למה לא בא בזמנו ואפי' אם ישבע בנק"ח אינו נאמן ועיין מה שציין בזה הרב י"א בח"א סימן י"ז הגה"ט תי"ז ותי"ח. ואף שבנ"ד אפש"ל שכיון שראה אותה עם האיש ההוא חשב שהתירוה ב"ד. ועתה כאשר שמע שאינם רוצים להתיר את הבת בא והעיד, מ"מ למיחש מיהא בעי ובפרט שלפי דברי הגוי המעיד הריגת אלו האנשים נתבררה על ידי הממשלה ועמדו למשפט ושפטו אותם למאסר. וגם היא האשה אומרת עתה כן. ובודאי שבאותו זמן הגידה ולא כחדה מהרב המו"ץ ז"ל ואיך יתכן שהרב יו"ט ראשון ז"ל ואשר ע"י השני עמוד הימני הרב מהרמ"ט ז"ל לא דרשו מבית המשפט לברר ענין זה שהיה יותר בנקל לבררו בעת ההיא. וכיון שגם לעת כזאת אפשר לברר ממקום המשפט כיצד היה הענין, ראוי ונכון לחקור ולברר הדבר כיון שהאשה הזאת היא פרוצה וחצופה אשר לא שמעה בקול מורים ולהתראת ב"ד וכן. מתברר מתשובת הרדב"ז ח"ג סימן תקמ"ב הבאתי דבריו בס' הק' תע"ל ח"ב שם, ועיין חת"ס אה"ע ח"א סס"י ע"ה שכתב דהיכא דאפשר לעמוד על החקירה האמתית עלינו לעשות כל טצדקי דאפשר וכו' ואם תסור האשה למקום גבוה וכו' ותקרא אותה השורה שנכתבה כבר ל"ת וגם הוא מארכי של מלך וכבר נעשה מעשה כזה וכו'. וציין למ"ש בסימן מ"ג. וכבר האריכו בזה רבני האחרו'