שו"ת תעלומות לב חלק ד לד

יש לדון מדברי הרמב"ם שם שכתב דילמא נפיק מנייהו זרעא מעליא והדרי בתשובה. ואם הבנים אשר יולדו להם הם ספק ממזרים. איך יקרא אותם זרעא מעליא דהדרי בתשובה, ואדרבא סורו טמא קראו למו ויהיה אסור לישא אשה כל ימיו. ועיין בתשו' הרדב"ז סימן תשצ"ז והובאה בהרב"א סימן ג'. וכן הביא לו תשובה אחרת (שלא נדפסה בתשובותיו) הרדב"ז שם באשה שנשאת לבני מקרא כמנהג הקראים וכתב שהיא א"א גמורה ופירש הרדב"ז דהיינו שקדשה בעדים שלנו. וע"ז הרבה להשיב מהר"ש גאב'יזון בתשובה שבספר אהלי יעקב והרב המחבר שם השיב על דבריו. ואחרי שאין הכרע ברור לא מדברי הגאונים ולא מדברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל לא להתיר ולא לאיסור. ע"כ לא נביא אותם במספר המתירים או האוסרים

ומה שנתעצם בזה הרב הפוסק כמוהר"א הי"ו לפרש דברי רבינו האי והרמב"ם ז"ל שכתבו להשתדל עמהם כדי שיחזרו למוטב ואולי נפיק מנייהו זרעא מעליא שכונתם הוא ע"י שישא גיורת המותרת לממזר כיעו"ש. הם דברי תימא כי אף אם כאמר שבזה תקנתם את עצמו שלא ישב בלא אשה, אבל את הבני' לא תקנתם כיון שזרעו מהגיורת הם ממזרים כמבואר בסימן ד'. והלזה יקרא זרעא מעליא והם בנים זרים וממזרים. והלזה ראוי למושכן בדברי שלום ולהחזירם למוטב כדי שירבו הממזרים. זה הוא דבר שא"א לאומרו. וכיון דגם לישא שפחה אינו יכול מצד הכשרות שבו, א"כ אתה נועל דלת בפני השבים. ועיין בס' פני משה ח"ג סימן א' שציין ה"ה הי"ו ואינו מצוי אתנו פה. ועיין להרדב"ז בח"א סימן ע"ג שביאר היטב שמדברי רבינו האי והרמב"ם מוכח שמותרים לבא בקהל דאי לת"ה איך אפשר שיחזרו למוטב ונפיק מהם זרעא מעליא ככל מש"ל. וגם ביאר שמ"ש רבינו הרמב"ם בתשובה שמי שישא אשה כפי מנהג הקראים שהיא א"א היינו שנתקדשה בעדים שלנו. ומ"ש בחיבור כי הצדוקי בזמן הזה ככותי של אותו זמן, לשאר דברים קאמר ולא לענין פיסול אלו ת"ד. ובתשובת מהר"ש גאב'יזון ומהריק"ש בסימן ל"ג הובאה תשוב' זו בטעות שבמקום מנהג הקראים כתוב בדיני הקראים, עכ"פ אין בירור גמור בדעת הרמב"ם וכדבר האמור

גם אין להביא במספר צבא האוסרים הרבנים ז"ל שנשאו ונתנו בהתיקון שתקן הרב ברוך ברזילי שיקנה שפחה וישחררנה על תנאי וישאנה. וכתב מרן החבי"ב ז"ל בסימן ד' בהגהב"י שבקושי התירו באופן זה וכבר האריכו רבני האחרונים בזה ואחרון חביב הגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל אה"ע סי' ה', כי יש לומר שעיקר התיקון היה כדי לצאת י"ח כל הדעות, או לאותם שהם מועטים כקושטא ודכוותה שהם עושים כל צרכיהם ע"י הרבנים וממילא גם הקידושין שלהם נעשים על ידי הרבנים ובעדים שלנו כמו שביארנו לעיל. ובהם יש לחוש לכל הקראים הבאים להכנס בקהל ה' שמא אמו או זקנתו שהיתה מקודשת בעדים כשרים ונתגרשה בלא גט כשר. והוא בא מאותה טפה פסולה והו"ל ספק ממזר. וכן יש להוכיח מדברי הרב מקראי קדש ד"ע ע"ב (ה"ד הרב הפוסק הי"ו והספר אינו מצוי פה) שכתב ע"ע הקראים אין להם תקנה להתגייר שהם ספק ממזרים שמקדשין בדיני ישראל ומגרשין בדיניהם בלא גט ושמעתי שמהר"ב ברזילי הורה וכו'. ועוד לו בספר חנן אלד'ים דקכ"ב סע"ב ושם כתב שהם ספק ממזרים שקידושיהם קידושין וגיטן אינו גט והביא תקנת הרב"ב ז"ל עיין שם. ואומרו שמקדשין בדיני ישראל יש לפרש שר"ל בעדי ישראל כי עיקר הקידושין בדיני ישראל הוא ע"י העדות בשנים הכשרים דאין דבר שבערוה פחות משנים. וכמו שהבין בפשיטות הרב פני יצחק הי"ו. והרב הפוסק אהרן אחי הי"ו פשיט"ל איפכא שר"ל שמקדשין קידושין המועילים בדיני ישראל וכתב שמבוארים דבריו בהדיא כן בספרו חנן אלדים עכת"ד. האמת אגיד שהפריז על המדה בזה, כי אף אם אפשר לפרש כמו שכתב מעכ"ת, אבל אין להחליט הדבר בהחלט גמור ולהוסיף ולומר שמבואר בהדיא בס' חנן אלד'ים ושם לא ביאר כלום. ובאומרו קידושיהם קידושין, אכתי לא ידעינן אם כונתו כסב' הסוברים שהם כשרים לעדות, או שמקדשין בעדי ישר' וכ"ש כאשר כתב שמקדשין בדיני ישראל, שיותר נוטה לומר שהוא בעדי ישראל שהוא עיקר הדין. וגם כי בדיננו גם אם יהיו העדים כשרים אכתי איכא כמה ענינים הצריכים לקיום הקידושין, דהיינו שתהיה הנתי' קודם מתן מעות, ושיאמר לה לשון המועיל, ושלא יתיחדו גם כן עדים פסולים וכיוצא. ואפשר לומר שבדקדוק כתב בדיני ישראל ולא כתב בעדי ישראל כי לא יספיק היות שם עדי ישראל לבד, אלא צריך שיהיו כל עניני הקידושין נעשים כפי דת משה וישראל כדי להחשיב אותה א"א גמורה. וכמדובר

אתאן לבאר דעת מרן מהריק"א ז"ל אשר קבלנו הוראותיו. והנה הוא ז"ל הביא בב"י אה"ע סס'י ד' תשובת רב נטורונאי ותשובת רבינו שמשון. וכבר ביארנו ככל הצורך שרבו הסוברים שאין ראיה לאסור מדברי הגאון ז"ל. וגם סוברים שהר"ש ז"ל לא אסרם אלא מפני שמקדשים בעדים ישראלים. ולפי דעתי לא אסר אלא החיתון בהיותם עומדים במרדם כי אז בודאי שיהיו הקידושין בעדי ישראל. ובכן לא עדיף ס' מרן מגברא דאתי מחמתיה. ומה שסייעו ממ"ש בפ"י יוחסין היא ראיה אלימתא דס"ל שהר"ש לא דבר אלא במקדשין בעדי ישראל דהתם למ"ד גרי אמת היו פוטרין הנשואות להם שהיו נושאים כתקון חז"ל ובעדים כשרים, ולזה כראה שכיוין מהריק"ש בסוס"י ל"ג אחר שכתב שדברי רבינו שמשון וזולתו מיוסדים על אדני האמת בדאיתחזק איסורייהו וכן כותים למ"ד גרי אמת וכו' כיעו"ש שהיא הסייעתא שהביא מב"י. ויפה כיוין בזה הרב פני יצחק הי"ו בסימן ז' שבחלק הששי. אך מ"ש שכיון שמספקא לן בדעת מרן אין לנו כח להתירם. וע"כ נדחק לעשות ס"ס. יפה השיבו הרב המשיב נר"ו בענין הס"ס שעשה וכמ"ש בעניותי בסימן דלעיל

ואנא דאמרי כי לא היה צריך לדוחק זה, דמלתא דפשיטא הוא שלא קבלנו הוראות מר"ן ז"ל אלא במה שבא הדבר מפורש בש"ע או בב"י. ובדינים שמביא בב"י והשמיטם בש"ע יש סוברים שלא קבעו בש"ע מפני שראה חולקים בדבר וכבר הארכתי בזה במ"א, ובפרט בדין זה שרבינו הגדול מהר"י בי רב ז"ל התירם בשופי וכל זמן שבב"י לא כתב הדין בפירוש להלכה אין מקום לומר דקי"ל הכי. ועיין בקונט' הכללי' שלי בסה"ק תעלומות לב ח"ג באות טו"ב. ומה שכתב הרב הפו' אהרן בחיר ה' נר"ו להוכיח דמרן מהריק"א ז"ל הוא מכת האוסרים ממה שראינו שפסק בש"ע יו"ד