שו"ת תעלומות לב חלק ד לג

כ"ש בהתר כזה שיש בזה עכ"פ חשש ממזרות והוא ברור. ראה גם ראה שבאותה תשובה דסי' תשצ"ו כתב כמה פעמים שאם יסכימו לשוב אני מקבלם וכו' ולא הצריך הסכמת החכמים. לכן דעתי נוטה שכונתו הוא דעכ"פ בשעת מעשה צריך ב"ד של ג' שיבחנו הדבר כנז"ל. והרי העיד מהריק"ש ז"ל בתשו' סי' ל"ג שהרדב"ז עשה מעשה כהוראתו, ובודאי שהיה בהסכמת חבריו. וכן כתב הריק"ש בהגהותיו ערך לחם סי' ד' שמה שהתיר הרדב"ז היה בהסכמת כל חכמי דורו. וספר פני משה ח"ג סי' א' שהביא הרב הפוסק נ"י והאריך בדבריו אינו מצוי אצלי

ח) הוא הריק"ש ז"ל בתשובה שבס' אהלי יעקב סי' ל"ג שאחר שהאריך הרחיב והרבה להשיב אפו על כל דברי מהר"ש גאב'יזון ז"ל והעלה להתיר סיים בסו"ד שעשה סניף לדברי סרכין תלתא הרבנים מהר"י בי רב ומהרש"ל והרדב"ז והתירו אחד מהקראים לבוא בקהל בהסכמת רוב חכמי העיר ע"ש

ט) הרב תפארת ישראל ברמזיו לאה"ע סימן ד' הביא משם הגאון מ"א ז"ל שכתב דשרי להתחתן עם תקראים דאף דגיטיהם אינן גט גם קידושיהם הם בפסולי עדות ע"כ. והרב בנו תמה ע"ד וישבם ולא זכר כל האמור בדין זה. ודברי אביו הרב ז"ל הם מכוונים לדעת המתירים

י) גם הגאון יעב"ץ ז"ל בשאלותיו ח"ב סי' קנ"ב דעתו נוטה להתירם לבוא בקהל אלא שחשבם כגוים והצריכם טבילה כגרים

יא) הרב זרע אברהם ביו"ד סי' כ"ז כתב בדק"ט ע"ד על מ"ש הרדב"ז ז"ל להוכיח שדעת הרמב"ם להתיר הקראים. שגם מהרש"ך הודה לדבריו. והאריך הרב להוכיח שמ"ש הרמב"ם דילמא נפיק מניה זרעא מעליא מוכח שמותרים לישא בת ישראל. וטעמא דמלתא משום דספק ממזר לא אסרה תורה אלא חכמים אסרוהו משום מעלת היוחסין. וכי גזור רבנן בחד ספקא, והצדוקים אית בהו כמה ספקי כמו שמנה אותם הרדב"ז. פשיטא דבכולהו הני ספקי לא גזור רבנן ומותר בבת ישראל וכמ"ש ה"ה וכדכתיבנא לעיל. ודברי מהרש"ך שאסרם בשפחה היינו לפי סברתו שנטה להתירה לב"ק וכו' ובדק"י ע"א ה"ד ה' כפתור ופרח שהעיד על הנגיד וכתב הרי נעשה מעשה וכמה גדולים מזרע ישראל הכשרי' התחתנו בהם וכו' ושמעתי מכת הקודמים שיש חילוק בין אותם שהיו במצרים ואלו אשר בקושטא ושאר המקומות וכו' ע"כ ודבר ה' בפיהו אמת כי באותם המקומות שהם מועטים יש לחוש שקידושיהם בעדי ישראל כדת וכהלכה וכמש"ל

יב) גם הרב דרכי נועם באה"ע סי' נ"ט הביא תשו' הרדב"ז ומהריק"ש ומחלק בין הקראים שבמצרים או מעיר שהיא כיוצא בה שמתרחקים מן הרבנים וכו' לאותם שבקושטא וכיוצא בה וכו' עי"ש. ועיין להרב בכו בגו"ר חא"ח כלל ב' סימן ל"א וכלל ג' סי' א'. ובפתה"ד ח"ג סימן של"א אות א'

בביאור דעות הראשונים שאין סברתם מפורשת לאסור או להתיר

הנה הבאתי מערכה לקראת מערכה מהאוסרים והמתירים ממה שבינותי בס' המצויים אצלי. ולא נכחד ממני שיש עוד להוסיף עליהם, אך אין ספריהם מצויים אצלי כדי לדקדק בהם. וכבר הרב הפוסק נ"י הביא אותם, ולאו גבורתא לאפושי גברי. עתה אקום לבאר דברי רבותינו הפוסקים אשר אין דבריהם ברורי' ורבני האחרונים נתעצמו בהם יש מונים אותם בכלל האוסרים ויש מביאים דבריהם בכלל המתירים

הראשון אדם היא תשובת רב נטורונאי שהביאה בקיצור מב"י באה"ע סס"י ד' והר"ש הלוי בתשובתו הביאה בסימן רכ"א סי' ג' ובתשובות הרדב"ז סימן תשצ'ו הביאה בארוכה בשם הרב משה גאון והמבי"ט ח"א סימן י"ט בשם רב עמרם. והתשובה הזאת אחת היא וגאון אחד אמרה. והדברים סתומים וגם נפל בהם כמה טעיות. והנראה שאותה שהביא הר"ש הלוי בשם רב משה גאון היא היותר מדויקת. ומבואר שם שלא נשאל על כת שלמה שעשו להם תורה חדשה ומתנהגים עפ"י מה שהורו להם התועים הראשון אלא על אותם המינים הפורשים מדרכי ישראל הכשרים והולכים בשרירות לבם הרע, והם המצויים בעוה"ר בכל דור ודור דבהפקרא ניחא להו. ומהם שאומרים שדי להם במה שאסרה תורה בפירוש ופוקרים בדברי חז"ל ובמנהגיהם הטובים וסיגיהם הישרים (ואלו הם ודאי קרובים להקראים בדעותיהם אף ששם ישראל רבני נקרא עליהם) ועכ"פ הם נושאים נשותיהם בכתובה וקידושין, כיון שאין להם כת מיוחדת, וכשמגרשין אינם כותבים גטין. ועל אלו השיב הגאון שראוי לקרבם ולהכניסם תחת כנפי השכינה, וכשחוזרים צריך לבדוק אחר ולדותיהם פן נשאו נשים מאותן שנתגרשו בלא גט והם ממזרים גמורים. ואלו הבנים ודאי אין להם תקכה וצריך להכריז על פיסולם. אך המינים המשונים הם אותם שכפרו בתורה שבכתב ושבע"פ ויצאו מן הכלל (והם גרועים מהקראים) כי אינם נזהרים גם מהעריות הכתובים בתורה. והם יש להם איסור כוסף דכיון שהיה תחילתם מישראל היו נשואים כדת ש"ת וכשפקרו מגרשים את נשותיהם בלא גט, וגם נושאים מהעריות. ולכן חזר הגאון לומר שהטועים הראשונים יש להם תקנה, אבל הבנים אין להם תקנש מפני שיש בהם שתים רעות וקשה לבררם ולכן אין להם תקנה

ומכאן למד מהר"ש הלוי ז"ל שהגאון לא קאי בקראים שהיו בזמנו בבבל, אלא על אותם המינים המשונים הפוקרים גם בתורה שבכתב שיש בהם חשש ממזרות ג"כ מפני שהם פרוצים בעריו' והודה לו הרדב"ז שם שהגאון מסכים לזה שהקראים אין בהם חשש ממזרות. ומהר"ש גאב'יזון ז"ל בתשובה הבאה בס' אהלי יעקב סי' ל"ג הרבה להק' על דברי הרדב"ז ז"ל ומהריק"ש שם השיב על דבריו. ולפי מה שפירשתי בדברי הגאון אין כאן תימה. וגם בדברי מב"י שהביא תשובות אלו יש לומר שמפרש בהם כמו שפי' הרדב"ז. והגם שרמ"א ז"ל כראה שאינו מפרש כן שהרי למד משם לדין הקראים שאם באו לשוב אין מקבלים אותם. מ"מ ודאי שאין למנות סברתו של הגאון לא עם מכשירי הקראים ולא עם הפוסלים

גם מתשובות ר' יהודה ורבינו האי גאון ז"ל שהביא הרמב"ם ז"ל בתשובותיו סי' קס"ג שכ' שאפשר שיחזרו אל המוטב ואין מעבירין עליהם, אפשר ללמוד שמתירים אותם לבוא בקהל ה', דאם לא כן מה תועלת יש להם בשובם אל המוטב אם יהיו עדין אסו' לישא ישראלית וגם מבני מינם לא יוכלו לישא, אם נחשוב כולם ספק ממזרים וספקן בספקן אסורים. וכן