שו"ת תעלומות לב חלק ד ל

בישראל ההי"ב ואכמ"ל

כי ע"כ הדבר ברור שבדין זה אשר ספרין פתיחו ורבו הפוסקים המדברים בזה באורך וברוחב אין לנו לדון מפי מעשה וחובה עלינו לברר את הדין מפי סופרים ומפי ספרים, ואני טרם אחלה להביא בכור הבחינה דעות רבותינו הפוסקים האוסרים והמתירים צריך אני להציע לפי מה שבינותי בספרים כי לא כל הקראים שוים בזה, כי הם מחולקים למקומותם בארצותם ולפי כמותם ואיכותם. כי יש מקומות שהיו בהם קראים מועטים מאד ג' או ד' משפחות, ולכן אין להם כל מכשירי הקהלה כמוהל ומלמד תשב"ר וחכם המסדר קידושין וש"ץ והנם מוכרחים להתקרב אל הרבנים ולהיות עמהם באהבה ואחוה ובאלו ודאי שיש תקוה לאחריתם וישובו בתשו' שלמה להיות כמונו מאמינים בתורה שבע"פ. ועל כיוצא בהם הוא שכתב הרמב"ם בפ"ג מהל' ממרים ה"ג שראוי להחזירם בתשובה ולהמשיכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה ע"כ ועי"ש להרדב"ז שכתב שהנמצאים בזמנו מצוה להורידן ואין לדונם בכלל אנוסים אלא כופרים וכו' ודבר ה' בפיהו אמת שהרמב"ם כתב על אותם שהיו בזמנו שכן כתב בתשו' וז"ל אלו הקראים השוכנים בנא אמון ובארץ מצרים ודמשק ושאר מקומות ארץ ישמעאל וזולתם ראוים הם לחלקם כבוד ולהתקרב אצלם וכו' כל זמן שגם הם יתנהגו עמנו בתמימות וכו' ובזה יכון לנו לכבדם ולמול בניהם אפילו בשבת היכא דעבדי להו מילה ופריעה דדילמא נפיק מניהו זרעא מעליא והדרי בתשובה והכי משכחן לרבינו האי דאמר הכי. ולענין מילה מעולם לא נמנעו רבותנו מלמול בניהם אפילו בשבת כי אפשר שיחזרו אל המוטב ואין מעבירים עליהם ודברים אלו באלו שבכאן וכיוצא בהם שמלין כדת חכמים ומנהגהם ובמוהל הממונה מב"ד ומכניסין לבתיהם ת"ח ומתפללים כמנהג שלנו ואין משנין מזאת כלום אלו דברי ר' יהודה ורבינו האי גאון ז"ל עכ"ל. הרי מבואר הדבר שעל בני התועים כאלו הוא שדבר בחיבורו, ואלו שהיו בזמנו של רבינו בנא אמון ודמשק כראה שחזרו בתשובה שהרי עתה אין גם אחד מהם פה נ"א ולפי הנשמע גם בדמשק ושאר ארצות ישמעאל זולת מצרים וירושלים וקושטא לא נמצא מהם, וגם בעה"ק ירושת"ו היו מועטים מאד והיו מתקרבים אל הרבנים מאד באהבה וחיבה, וזכורני זה למעלה מארבעים שנה שהיו באים לבקר את הגאון מז"ה ז"ל ביו"א של חג שחל להיות בחשבוננו וכשמביאים להם מיני מתיקה ושותים מים היו מברכים כתקון חז"ל, וכנראה שמזה הסוג היו אותם שנמצאו בקושטא שהרי היו לוקחים מלמדים מהרבנים ללמד לבניהם תורה שבע"פ כמתבאר מתשו' הרא"ם ח"א סי' כ"ז ואלו וכיוצא באלו נראה שתקנתם היא קלקלתם כדי להתירם לבא בקהל מב' טעמים האחד כי אולי אלו שמלין בניהם כדת במילה ופריעה ומלמדים תורה שבע"פ לבניהם ומתפללים כמונו אולי שאלו חשובים ככותי חבר שהוא כשר לעדות והמקדש בפניהם קידושיו קידושין. והטעם השני הוא העיקר לדעתי כי בהיותם מתקרבים כ"כ להרבנים בודאי שהם מזמינים אותם לנישואיהם ומכבדים אותם ליחד אותם לעדים ובפרט אם גם המסדר הקידושין הוא מהרבנים שבודאי מיחד עדים כשרים לעדות, ולכן יש לחוש להתירם לב"ק יען אפשר שהגירושין ג"כ היו בפניהם או לא חששו לקידושי כסף והתירוה. וכן יש להוכיח מתשו' הרא"ם ז"ל שם בסימן נ"ח

והסוג הב' מהם הוא אותם הדרים במצרים בעת הזאת ובזמן הרדב"ז ז"ל וכן בערי קירים וכדומה שהם רבים ואינם מתקרבים כלל לכת הרבנים ואדר' מתרחקים מהם ומבזים אותם ופוקרים בפרהסיא ויש להם מוהלים לבדם ואינם עושים פריעה ובועלים נדות כיון שאינם טובלות וגם יש להם חכם סורר ומורה והוא המסדר הקידושין ומלמדם להרע ולא להטיב כמבואר קצת מזה בתשו' הר"ש ז"ל ובתשובות הרדב"ז ומהריק"ש ז"ל באלו ודאי שקלקלתם הוא תקנתם כיון שהעדים שלהם הם פסולים מדאורייתא ואף אם ימצא עד מבני ישראל בחופותם אינו מתיחד לעדות וגם שהפסולים הם המיוחדים וכמו שנבאר להלן באלו הם שהתירו המתירים לבא בקהל ה'. ועי' להרב דרכי נועם ז"ל באה"ע סי' נ"ט שכתב כן, ומה שנראה שהרמב"ם מתירם לב"ק לאותם שהיו בזמנו, כמ"ש הרדב"ז והריק"ש. אולי היינו אחר החקירה הנאותה וד"ב

ביאור סברות הפוסקים האוסר' והמתיר'

א) ומעתה אשימה עיני בביאור דעות האוסרים והמתירים ולעמוד על המנין והנה ראש המדברים בזה הוא הר"ש ז"ל שה"ד בב"י אה"ע סימן ד' בקיצור והובאה בארוכה בתשובת הרדב"ז סי' תשצ"ז ובהמבי"ט ח"א סימן ל"ו ובאהלי יעקב למהריק"ש סימן ל"ג ועד כדון לא ידענא טעמו ונימוקו שחשבם לממזרים ולפי סברת מהר"ש הלוי ומהר"ש גאב'יזון, הוא דלהר"ש הקראים הם כשרים לעדות ולכן קידושהם קידו' מד"ת וגיטן אינו גט לפי שאין בקיאים בטיב גיטין. ועל זה השיבו הרדב"ז ומהריק"ש באורך וברוחב להוכיח שאין מקום לטעות שהר"ש יכשיר את הקראים לעדות. והם ז"ל מפרשים בכונת האיסור לדעת הר"ש כי לפי שבמקום ההוא הנם מועטים (והם מהסוג הא' שכתבתי לעיל וכן מוכח שכל כך היו מתקרבים אל הרבנים עד שהיו רוצים להתחתן בהם) ועל כן היו מיחדים להם עדי ישראל. וגם המבי"ט בח"א סימן ל"ו כתב לאוסרם מטעם זה שמא אתרמו ישראל או חברים שלהם. באופן שאין הכרע בדברי הר"ש בטעם האיסור כדי לדון למקום אחר

ובעניותי אמינא שדברי הרדב"ז ודעמיה שלא אסר הר"ש ז"ל אלא באותם שמייחדים לכם עדי ישראל הם דברים ברורים אחרי שלא השיב הר"ש אלא על מה ששאלו ממנו אם מותר להתחתן עם הקראים, וביררתי מזה זמן (בתשובה דלעיל) שהרב אסר בכל עז להתחתן עמהם בהיותם במרדם מלבד האיסורים שמנה הרב ז"ל שיש לחוש שיכשל בו הישראלי שישא קראית והישראלית שתנשה לקראי. עוד זאת שיש לחוש לבניהם אשר ילדו, כי הדבר ברור שבנישואין כאלו צריך בודאי שיהיו מצויים ישראלים לכבוד אבי החתן או אבי הכלה ובודאי שהיו מיחדים את העדים הישראלים ויהיו הקידושין כדת משה וישראל והביטה וראה איך הדברים מדוקדקים בדברי הרב ר"ש ת"ל שהרי תחילה כתב שיש לנדות על המתדבק בהם שמרבה פסולים בישראל וחייבי כריתות ובועלי נדות וכו' ואח"כ על כן הקראים אנו אחראין לנדות