שו"ת תעלומות לב חלק ד כח

ז"ל המסורים בידינו בתורה שבכתב ושבע"פ והפציר בי מאד מאד לעשות לו פס"ד בהיתר גמור לקבל אותה להתגייר כנז' ואני בתומי אלך לא יכולתי להמלט ולהשיב פני שואלי דבר ולרוב הפצרה סידרתי פס"ד להתירה להתגייר כנז' ושלחתי פס"ד להרב השואל אותי ולעשות רצונו חפצתי ואני לא ידעתי את האשה הנז' ולא ראיתיה מעולם זולת שמעתי שעפ"י פס"ד הנז' נתגיירה וטבלה לשם גירות ונשאת לאיש אחד יאודי בכפר אחד הסמוך לעיה"ק טבת"ו. והן עתה נתברר לי עפ"י מגידי אמת ובפרט מרבני וגאוני עיה"ק ירושת"ו שאחר החקירה היטב נתברר להם שהאשה הנז' היתה נשואה לאיש קראי אחד ובעת הקידושין והנשואין של האשה הנז' נמצאו שם כמה וכמה מבני ישראל הכשירים להעיד על הקידושין כדת ש"ת לפי"ז חזר הדין לאסור אותה ולא לקבל אותה להתגייר ולהנשא לשום ישראל כשר כי אני הדל לא התרתי אותה מפסיד הנז' כי אם סומכי נפשי על רבינו הגדול הרדב"ז ז"ל שכתב שבאותו זמן ואילך לא מקדשין נשיהם כ"א בעדים שלהם שהם בני מקרא ואינם מביאים שו"א מבני ישראל להעיד על הקידושין שבזה התירו הרמב"ם ומהר"י בי רב ז"ל וזולתם מטעם שגם הקידושין שלהם פסולים מה"ת כמבואר כ"ז ויותר מזה בתשובת הרדב"ז ז"ל הנז' והסכימו עמו כל חכמי דורו כמ"ש מהריק"ש ז"ל בס' ערך לחם סי' ד' יעו"ש. ואני העבד בראותי דב"ק וגם ראיתי עוד כמה פוסקים ז"ל שהתירו בכגון דא שלא היו הקידושין ע"י עידי ישראל וכל הראשונים האוסרים ז"ל לא אסרו כ"א באופן שהיו הקידושין בעידי ישראל ובדיני ישראל כמבואר בדבריהם ז"ל ובפרט בדברי עט"ר אבינו הזקן מהרח"א ז"ל בס' מק"ק ד"ע ע"ב שביאר דבריו שם דאיירי שנתקדשו הנשים שלהם בעידי ישראל ובדיני ישראל יעו"ש. לא כן היכא שאם הקי' לא היו בעדי ישראל כלל הא ודאי דאז לכ"ע אזלו ומודו שמותר לקבלם ולגיירם וליכא בהו חשש ממזרות וע"ז סמכתי אני הדל להתירה בחשבי שגם זאת האשה הנז' היא נתקדשה ע"י עדים שלהם וא"כ גם הקידושין שלהם בטלים ומבוטלים. אמנם כעת שנתברר לי שהקידושין שלה שנתקדשה לבעלה הא' הקראי הנז' היה בעדי ישראל הכשרים כנז"ל חזר הדין לאוסרה על בעלה השני איסור גמור וחייב בדין בעלה השני לפרוש ממנה ולהרחיקה מעליו הרחק כמטחוי קשת, ואם לא יאבה להרחיקה מעליו ולא ישמע לקול מורים הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ואין לו חלק ונחלה בכללות ישראל הכשרים ונחש כרוך ע"ע ולא יאבה ה' סלוח לו ולא יעבור כתיב ולהרים דגל התו' הקדושה כתבתי וח"ש פה עוב"י דמשק יע"א בש"א לח' מר חשון שנת להכרי"ת מעם ה' כל פועלי און לפ"ק ושומע לכו ישכון בטח ושאנן מפחד רעה ועתב"ט כיר"א

הצעיר יצחק משה אבואלעפייא ס"ט

והנה בעודני מדבר לא אחשך פי מלהעיר גם על דבריו אלו הבאים במודעה הנצבת לפניך שבה יראה הרואה ולבבו יבין כי עודנו מחזיק בסברתו שבפס"ד הנ"ל שאם לא תהיה האשה הקראית הנז' מקודשת בעידי ישראל הרי היא מותרת וכו' והביא ראיה לדבריו מדברי עט"ר הרמ"ז בספר מק"ק ז"ל וכו' אשר לא כן בחמת כוונת מורינו מהרח"א הנז' כאשר הוכחנו לעיל, וגם לפי"ד שכתב שסמכה נפשו על רבינו הרדב"ז שכתב שבאותו זמן ואילך לא מתקדשים בעדי ישראל וא"כ למה אסר אותם אם לא שנאמר דחשש ממזרות לא נסתלקה מהם מפני אותם שקדשו מזמן רב בעדי ישראל ומפני זה אין להם תקנה כלל כ"א בגיורת או בשפחה וכמש"ל בתשובתינו על הפס"ד. וגם יש לתמוה על דבריו במודעה זו שהם הפך דבריו במכתב שלו המועתק לעיל אשר שלח לחו"ר ירושת"ו הי"ו שבו כתב שכיון ששמע שעט"ר מלך ירושת"ו הרב מ"ס המלך ז"ל אסרם מי יבוא אחרי המלך וכו' ואיך חזר עתה לתת פנים להיתר אם לא נודע לנו שנתקדשה בעידי ישראל

באופן כבר מלתי אמורה פעם ושתים ושלש כי אין להם היתר כלל וכלל מאיזה צד ואופן שיהיה, ובפרט מן הפרט בנד"ז שנתוודע לנו ע"י חו"ר דירושת"ו הי"ו מעלת הרבנים הבדה"ץ יכב"ץ כי היא מקודשת בעידי ישראל ואיכא בהו ודאי איסור ממזר, א"כ אין מקום לשום דו"ח בזה

ויען כי האיש אשר לקח אותה לאשה לא ישמע ן לקול מורים והוא קרקפתא דלא מנח תפי' ויש לו כמה בני דלא מעלי ואוכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים ומחלל שבתות בפרהסיא וקשורה בו ככלב ואין מידו מציל וכעת הוא בעיר שאין בה מושב בנ"י ולכן לא הוכרז עליו, ואם בוא יבוא לעי"ק חמד זו טבת"ו כן נעשה כאשר גזרו אומר מעלת בדה"ץ דעיר האלהים ירושת"ו עיה"ק ובתוך ההכרזה נבאר שאין רשות לשום בר ישראל לקחת אשה קראית אפי' שתקבל עליה דב"ח לקיים גזרת מלך עט"ר משה רעיא מהימנא מ"ס המלך זצוק"ל

הלכ"ד הוא אהרן המכונה אב"א ס"ט

סימן ז'. יום כ"ח לחרש ניסן חתרס"ו

לדזיו ליה כבר בתיה כבן עזאי בשוקי טבריא הרב הגדול ר"מ ור"מ כמוהרר אהרן אלחריף נ"י והיתה עמו החיים והשלום

אורו עיני לחזות בנועם האי פסקא דדינא דשדר לן מר בענין היתר הקראים לבא בקהל ה', אשר מע' הרב הגדול סבא דמשפטים כמהרי"צ אבואלעפיא נ"י נשאל על אשה אחת מבנות הקראים שרצתה להנשא לישראל, והשיב בספרו הנד"מ פני יצחק ח"ו בסוה"ס והעלה להתירה, ומנ"ר שיל"א עמד כגבור להשיב על כל דברי הרב הנז' והעלה לאוסרם איסור עולם, ובסו"ד כתב בפשיטות שאין להם היתר כלל וכלל באיזה אופן שיהיה ובפרט באותו נדון