שו"ת תעלומות לב חלק ד כו

ומרן ומורם ז"ל וכאשר כתבנו לעיל. ועיין עוד בזה בהש"כ כללי הס"ס שם אות ל"ה ובנ"ד נמי אינו ס"ס גמור ולדבריו שם נמי צרכינן לברר ובפרט דהבירור הוא בנקל לשואל במקום עיר מושב הקראית דנדונינו אם היו הקידושין בעידי ישראל אם לא. ובכה"ג הרי הנחלת צבי העלה שם להלכה דלמ"מ ס"ס מכיון שיכול לברר בנקל ובלא טורח כיעו"ש ומדבריו שם ניכר שגם מרן והטור שהזכירם בדין ט' צבורין של מצה וכו' מודו בזה. וע"ע בשו"ת שואל ומשיב מהדו' ו' סי"י מ"ש ואינו ענין לנד"ד. ושו"ר להג' הרב חקת הפסח בסי' תל"ד או"ב והבי"ד הרב אזן אהרן מע' ס' אוי"ז דפשיט"ל הכי שכ"ה דעת רוב הפוסקים הראשונים דכשאין טרחא או פסידא לא שהיו בס"ס שיכול להתברר ודבריו אלו מסכימים להרב הנחלת צבי הנ"ל במסקנתו. והגם שהרב חקת הפסח שם בסו"ד פקפק בזה מדברי מרן בש"ע יו"ד סי' קפ"ד סי"א שכתב יבוא עליה וא"צ לשאול אותה שנר' מזה להיפך והצ"ע ע"ש. ולענד"ן דלק"מ דשאני התם דלא אתברר איסורא מעיקרא והאיסור מעיקרו אינו אלא ספק שמא ראתה בשעת וסתה וכיון דוסתות דרבנן הו"ל ספק איסור דרבנן ולהכי כששהתה שיעור שתספור ותטבול בא עליה וא"צ לשאול וכמ"ש הבאה"ט שם דאתי ס' טבילה ומוציא מידי ס' ראיה. ועוד התם איתחזק היתרא שהרי סתם דברי הפוסקים התם איירו בהניחה טהורה כנראה ברור שם. ולכן בהכי הוא דס"ל למרן דגם בספק שיכול להתברר בנקל וליכא פסידא שרי משא"כ בכל ספיקות וס"ס דעלמא שהאיסור בעיקרו מבורר והספק נתחדש בו אח"כ ואיכא רעותא לפנינו הא ודאי דגם מרן ז"ל לא פליג בזה ע"ד סתימיות כל הפוסקים דס"ל דכשיכול להתברר מבלי פסידא וטורח דצריך לברורי ול"מ ס"ס וכמ"ש החקת הפסח והנ"ץ. ועיין להרב מקור ישראל בורלא ביו"ד סימן ו' מ"ש בזה וגם הוא יודה בנ"ד כאמור, וראיה שדעת מרן הכי הוא שהרי כתב בש"ע או"ח סי' י"ב ס"א אם נפסק ב' ראשים פסול שמא נפסק חוט שלם. ואמאי הרי רוב חוטים שלמים וניזל בתר רובא הגם שיכול לברר דהא כל ס"ס מטעם רובא הוא דשרי ואפי"ה שרינן בס"ס הגם שיכול להתברר אם לא שנאמר דהכא בציצית דהבירור הוא בנקל וליכא פסידא ולא טירחא כ"כ לא שרי לא ברובא ולא בס"ס, וגדולה מזאת כתב הבאה"ט שם דגם בנשתייר בשני החוטים הכפסקים כדי עניבה ע"י צירוף בשתיהם יחד פסול הגם דאיכא ס"ס שמא מהחוטים השלמים הוא ושמא בהצטרפות כדי עניבה בשני חוטים שרי. ובהא הא איכא רובא וס"ס ואפי"ה לא שרי לה, ועכצ"ל דה"ט משום שבידו לברר תו"מ על נקלה וכמש"ל. ועי' למרן הב"י באו"ח סי' תל"ו שהביא ד' התוספות והר"ן פ"ק דפסחים דלא סמכינן היכא דאפשר לברורי וכמ"ש בזה הרב חקת הפסח שם ועיין להרב נ"ב בבית הג' בהא סלקינן דהס"ס שעשה ה"ה בנד"ד לא מהני מידי כיון דהיה בידו לברר תו"מ ע"י שאלה אם נתקדשה בעידי ישראל דלכו"ע בכה"ג אסורה וכנז"ל

באופן מכל אלו הדברים הדבר יוצא מפורש דכל דברי ה"ה בזה להתיר מכח ס"ס וכו' לאו דווקני נינהו אחר מחכ"ת וס"ס זה לא מהני להתיר את הקראית שאיסורה חמור באיסור עולם ואין לה תקנה עולמית

ומ"ש עוד ה"ה וז"ל וכל מה שצדדנו בדעת מרן ז"ל דאפילו דמיירי כר"ש דנתקדשו בעידי ישראל וכמ"ש הרדב"ז ז"ל כמו כן יש לצדד בדברי מורם ז"ל דאוסר שפסק כתשובת ר"ש עכ"ד, הנה על דעת מרן כבר הוכחנו לעיל דלא אפשר כומר דמוקים לתשו' ר"ש דאיירי בעידי ישראל וכמ"ש הרדב"ז והן עתה זאת נשיב דגם מ"ש ה"ה לצדד כן נמי בדעת מורם הוא ליתא דהא מורם ז"ל כתב בפירוש לאסור חת כולם וכו' דמשמע להדיא דאפילו אותם שנתקדשו בעידיהן אסורין נמי, והגם שנאמר שעיקר איסורם הוא מפני אותם שנתקדשו בעידי ישראל שיש להם ס' ממזרות מ"מ הא מיהת שמעינן דלא כה"ה וכהרדב"ז שלא אסרו רק אותם שידענו בבירור שנתקדשו בעידי ישראל

ומ"ש עוד ה"ה וז"ל והייתי סבור ג"כ לצדד בדעתם ז"ל שלא אסרו כ"א בעומדם במרדם כמ"ש הרב כסא דהרסנא ז"ל ז"ל ע"ד מוהר"ר ברוך ז"ל בתשובה הבאה בספר בשמים ראש הנז"ל ואף ר"ש וכו' מבואר ממנו וז"ל דדוקא בעומדים במרדם ולא נעלם וכו' עכ"ל. ואם כן י"ל גם מורם לא אסר כ"א בעומדים במרדם עכ"ד. לזאת אתפלא דא"כ ל"ל לר"ש ז"ל להשיב לשואלים בתשובה הנז"ל דאין להם תקנה משום חשש ממזרות וכו' הול"ל דאם יקבלו דב"ח מותר להתחתן בם ולך נא ראה להפ"מ ז"ל הנז"ל ד"א ע"ד ד"ה איברא וכו' שדקדק כזה מתשובת הרמב"ם עש"ב. יותר תימא ע"ד ה"ה שרצה לצדד כן גם בדברי מורם והלא מורם ז"ל בדבריו קא צווח להדיא דאם רצו לחזור אין מקבלים אותם וכו' ע"ש. ומזה גם כן מוכח דהר"ש לדעת מורם הכי ס"ל ואין כאן מקום לצדדים כאלה משום חשש ממזרות שבהם שאינה מסתלקת לעולם וכמו שנרגש בזה גם ה"ה להלן בדבריו

ומ"ש עוד ה"ה משם הרב כסא דהרסנא ז"ל שכתב שאלו יהיה רואה מורם ז"ל תשובת ר' ברוך היה מטה כ"ח להתיר ע"ש. כבר לעיל מילתא אמורה ע"ד הרב כד"ה הנז' ועל תשו' ר"ב הנז' באו"ב דמ"ש עוד וז"ל אלא דאנכי לא ידעתי איך אינם עומדים במרדם ויקבלו דב"ח מכאן ולהבא ואיך בזה נסתלק מהם חשש ספק ממזרות אתמהא עכ"ד. ע"ז אומר אליך אל תתמה על החפץ לך נא ראה תשובת הרדב"ז דעלה קאי הרב הפוסק ומשם תראה מפורש יוצא לסלק מהם ספק ממזרות ואז ינוח לך

ומ"ש עוד וז"ל איך שיהיה עכ"פ דבר פשוט אפילו מי שקבלו עליהם הוראת מורם להחמיר מ"מ הכא בנ"ד דאיכא כמה צדדים בדעת האוסרים ומורם ז"ל עמהם גם הם אזלי ומודו דמותר לקבלם לדת ישראל וכו' זאת תורת העולה דבנד"ד דשרי לן לקרב האשה הקראית הנז"ל וכו' אם יסכימו עמי תרי מרבנן דפקיע שמייהו וכו' עכ"ד. מה מאד אתמה על דבריו דגם למי שקבלו עליהם הוראות מורם וכו' ומותר וכו' אחרי שמפורש במורם דאם רצו לחזור אין מקבלים אותם כנז' וגם כל הצדדים וצדי צדדים שיש בדעת האוסרים כבר השבנו עליהם אחת לאחת ואדרבא לאידך גיסא איפכא הוא דרבו האוסרים על המתירים ואין רגלים לדבר בנ"ד למצוא שום היתר וכ"כ ואחתום את דברי במה שכתב הגאון אחרון