שו"ת תעלומות לב חלק ד כה

חיים וח"מ ודאי דאינו אלא לומר דבנפול לנו ספק אחר שפיר יכול אתה לצרפו לאידך ספקא וכו' יעו"ש באורך וממנו נקח ונבין לנד"ד דעיקר איסורו הם אמרו שהוא ספק ממזר לא יבוא ומבואר שהוא משו' ספק כנז"ל. א"כ שפיר נוכל לצרף הספק הלזה בהדי ספיקא אחרינא דפלוגתא דרבוותא דהרדב"ז ודעמיה עם שאר פוסקים ז"ל כנז"ל כדי לצאת י"ח דעת מרן ז"ל עכ"ד. גם על זה כבר תשובה מוצאת ממה שדברנו לעיל והוכחנו דקושטא הכי הוא דחכמים ז"ל באיסור זה עשו אותו לספק ממזר כודאי ושכן היא בפשיטות גם דעת מרן ז"ל, והנני להוסיף עוד על האמור עוד ממ"ש הרמב"ם ז"ל פט"ו מהל' איסורי ביאה ה' כ"א וז"ל דין תורה שס' ממזר מותר לבוא בקהל שלא נאמר לא יבוא ממזר אלא בממזר ודאי אבל חכמים עשו מעלה ביוחסין ואסרו גם הספיקות מלבוא בקהל וכו' ע"כ. וכתב המ"מ שם וז"ל ומ"ש ממזר של דבריהם וכו' הוא מפני שלא אסרוהו מספק ע"ז כנז"ל ומן הדין ודאי כשר ע"כ. ומ"ש כנז' למעלה היינו שאסרוהו משום מעלה עשו ביוחסין כמ"ש הרמב"ם הרי להדיא דאיסור ספק ממזר הוא משום מעלת יוחסין דוקא ולא משום ספיקא כמ"ש ה"ה וא"כ הוי איסורו ברור שעשאוהו חכמים כודאי ופשיטא דאין לצרפו עם ספק אחר להיות ס"ס אלא צריך להיות ס"ס מלבד זה, גם ממ"ש הרמב"ם שם דאין להם תקנה אלא עד שישא גיורת מוכח הכי דאין להם היתר משום מעלה ביוחסין אלא בזה אבל מצד ס"ס לא, ומ"ש ה"ה להסתייע לד' ממ"ש השע"א ז"ל גם בזה לא בחר כי לפימ"ש גם הג' הנז' ז"ל יורה ידין ידין בנ"ד דינא יתיב דאין לצרף האיסור זה עם ס' אחר משום דהוא כודאי איסור משום מעלת יוחסין וכמ"ש והו"ל כדברי האו"ה שהביא הש"ך. ומכ"ש דהכא מרן ז"ל ראש המדברים בזה שחכמים אסרו ספק ממזר כודאי כמש"ל א"כ מי יבוא אחרי המלך לחשוב בו דין ס"ס בס' אחד עמו בלבד

ומ"ש עוד ומה גם דגם בדעת מרן ז"ל יש לצדד דלא פסק כר"ש ז"ל דאוסר משום ס' ממזרו' אלא היכא שנתקדשו נשותיהן קדושים גמורים בעידי ישראל וכדאוקים להו הרדב"ז ז"ל כנז"ל וא"כ הא איכא ספיקא אחרינא בדעת מרן ז"ל והו"ל תלתא ספיקייא וכמבו' ע"כ. ואנא אמינא אב"א אבא תלת הוו חד אתחזרו דהיאך חלקם לג' דאין בהם כ"א חד בדרא דאוני ס' כשר ס' ממזר ואת"ל ממזר עמד קנה במקומו ולא נשאר בהם עד אחד וכמ"ש הפ"מ שהבאנו לעיל דאין כאן אלא ספק אחד דוקא ותו לא ע"ש. ועוד דכבר הוכחנו לעיל דלא אפשר לאוקמי דעת מרן ז"ל כדאוקים הרדב"ז לתשובת הר"ש קחנו משם. ומ"ש עוד ה"ה משם הרב אזן אהרן והפ"מ לדעת הרא"ם וכו' עיין דבריו באורך. אחרי מה שכתבנו להוכיח דבנ"ד ליכא ס"ס דהאיסור עשאוהו חז"ל כודאי וכדעת מרן ז"ל וגם דס"ס זה אינו מתהפך והוא משם אחד וכו' אין צורך עוד להשיבו ע"כ קוץ וקוץ מדבריו כי כבר נפל היסוד ונעקר הנדר מעיקרו

ומ"ש עוד ז"ל והגם דאשכחן פלוגתא אחריתי בדין ספק דרבנן אי אזלינן ביה לקולא היכא דאתחזק איסורא או לא דלדעת הש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס אות ב' ס"ל למר דהיכא דאיתחזק איסורא אזלי' לחומרא אפילו באיסור דרבנן יעו"ש והפר"ח ז"ל שם רב תנא הוא ופליג על הש"ך וכו' וא"כ לכאורה י"ל דבנ"ד נמי כיון דאתחזק איסורא דהיינו ס' ממזרות יש להחמיר בו כדעת הש"ך ז"ל. אמנם כבר הרב הק' מהר"ח ן' עטר ז"ל בספר ראשון לציון בכללי ס"ס שלו אות ט"ו כתב בפירוש דלהלכה אף ידי תכון עמו דאפילו איסור דרבנן דאית להו עיקר מה"ת בהיכא דאיתחזק ספק איסור אבל אתחזק איסורא לא שרינן ספיקו בדרבנן דאית ליה עיקר מה"ת יעו"ש. א"כ כ"ש בנ"ד דלא אתחזק רק ס' אחד חשש ממזרות וגם לית ליה עיקר מה"ת כיון דמה"ת ספק ממזר יבוא כנז"ל ואין איסורו כ"א מדרבנן משום ספק איסור דודאי דאזלי ביה לקולא וכו' והאריכות בזה אך למותר עכ"ד וכל דבריו אלה הם ג"כ מורכבים לשיטתו בזה אבל אין אני מודה לו כאשר הוכחתי דנ"ד הוא איתחזק איסורא לפי שעשאוהו כודאי ואיסורו איסור עולם ואפילו באלף ספיקות לא בטיל, ומה גם דאין כאן אלא ספיקא חדא כמש"ל. וגם הר' הק' ראש"ל שזכר אזיל ומודה בכגו"ד דלא שרינן ספיקו בדרבנן. וע"ע להרב הנז' ז"ל שם בכללי הס"ס אות א' דסובר כהרשב"א דדבר דעיקרו מדאוריתא הגם דאיסורו מדרבנן כיון דעיקר דבריהם באו ע"ד תורה הוו כדאו' והעתיק שם תשובת הרשב"א ככתבה וכלשונה עי"ש. וא"כ לנ"ד נמי נקח דמיקרי עיקרו מן התורה ודלא כמ"ש ה"ה

ובעיקר דיני הס"ס עי' מ"ש הש"ך בכללי הס"ס שלו אות ל"ז ח"ל ויען כי דיני ס"ס רחבים מני ים ושו"א מהראשונים או מהאחרו' לא ירדו לדיניהם ולח הזכירו הכל באר היטב ויש בהם ענינים וחלוקים הרבה כמו שנתבאר בארוכה בס"ד ע"כ נראה שאין לנו עכשיו לבדות מלבנו שום ס"ס להקל או לדמות מילתא למילתא אם לא מאלו שנתבארו או הדומה להם ממש או שיש צדדין להתיר בלא"ה וכן הבאתי לעיל תשובת רמ"ע שכתב בדין ס"ס המתהפך דמאן דבעי זוריי כדכוותה לקולא בעי למיקם עלה דמילתא שפיר כי היכי דלא ליגע בספק איסור דאורייתא עכ"ל וכו' ואם נפשך לו' כיון דהבדיקה דרבנן הוי הך פלוגתא בדרבנן וספיקא לקולא לאו מילתא היא דהא הכי נמי בפרק החולץ דאשכחן בכמה מילי דרבנן דאיכא ספיקא דאזילי' לחומרא וכו' וכ"כ שאר אחרונים בכ"מ כמה וכמה חי' דינים בס"ס ע"כ אין לדון דבר מדבר אם לא באופן שהזכרתי כנז"ל עכ"ד יעש"ב. (ולפי"ז הנה תורה יוצאה לנו מדבריו דאין לנו לגשת לעשות ס"ס מדעתינו) ובפרט מן הפרט בס"ס זה שעשה ה"ה שלפי דבריו עצמו שכתב להלכה דהקראים אין בהם איסור כ"א נתקדשו בעידי ישראל ונתגרשו בדיניהם כהרדב"ז ז"ל א"כ הו"ל לברר הדבר לחקור ולדרוש אם הקראית דנד"ד נתקדשה בעידי ישראל כאשר נתגלה הדבר אח"כ באמת דהכי הוה עיין לקמן ול"ל נתכנס בספיקות וספיקי ספיקות אשר כולם כמעט אינן קימות כמו שהוכחנו והא דאמרן צריך לברר לאו מילתא זוטרתי היא דהכי כתבו גם הפוסקים להלכה עי' בנחלת צבי סי' ק"י אות ל"ה שהאריך הרחיב בזה והעלה דלדעת הרשב"א ז"ל צריך לברר הס"ס אי יכול להתברר וגם למה דחי' הנוב"י ז"ל חיור"ד סי' נ"ז והבי"ד שם שאפילו הרשב"א לא הצריך בירור אלא היכא דאיכא חזקת איסור וכו' הכא בנ"ד נמי איכא חזקת איסור כמ"ש ר"ש בתשו'