שו"ת תעלומות לב חלק ד רנה

דבריהם, ואחרי שהוא נר"ו בא לידי מידה זאת לקיים הקו' הראשונים של הקראי, הי"ל להושיב ב"ד ולהביא העדים ולברר הדבר ואז היה יוצא הדין מנוקה ומשופה מכל טוען ומערער

! וכתב עוד ומה גם לפי מ"ש מע"כ להלן שהקראים בירושלם מתקרבים אל הרבנים ומזמינים אותם לנשואיהם ומכבדים אותם לעדות וא"כ תקנתם קלקלתם ושפיר אתו דברי הב"ד להחשיב עדות הבנ"י לעדות גמורה ולהיות א"א על פיהם ע"כ. הרואה יראה כמה קשים הדברים האלו להחזיק את האשה הזאת לא"א גמורה בלי שמוע דברי בנ"י שנמצאו שם ולא הגידו דבר לא מפיהם ולא מפי כתבם, וביותר קשה שמעמיס עלי דברים שלא אמרתי ולא עלה על לבי, כי מ"ש על הקראים בירושת"ו הוא שזה למעלה ממ' שנה היה מועטים והיו מתקרבים אל הרבנים (עי"ל די"ד ע"א) ואף באותו זמן לא אמרתי ולא ידעתי אם היו מזמינים אותם לנישואיהם ולעדות, ואף אם היה כן בזמן שהיו מועטים, הרי עתה נתרבו, ואם היו קרובים להרבנים אולי עתה נתרחקו, והיכא דאפשר לברר מבררינן ואין מי שיאמר שבלי שום חקירה נאמר שהיא א"א גמורה ואינה צריכה גט מהב' ובניה ממזרים ודאי כמו שעלה על דעתו לומר, וז"ל, כיון דידעינן שהיו שם ישראל ודרך הקראים להזמינם אמרינן שנתכונו הישראלים להעיד ומקודשת על פיהם וכו' ע"כ. כמה גדול כח הניצוח לומר דבר שא"א לשמוע ולהחליט שדרך הקראים להזמין ישראלים לעדות וגם שהישראלים ההם כוונו לעדות, וב"ד רבא בירושלם יתבי ואינם צריכים להבין מדשרי מה שלא אמרתי וגם כי דברי היו על זמן קדום ועתה היו יכולים לברר הדבר בנקל ולדעת את מנהגם וגם כי העדים שנמצאו בחופה הם שם, והיה אפשר לברר באותם הימים, וד"ב

צא ולמד שגם בעיה"ק ירושת"ו מזמן הרב פרי האדמה והרב בנו ז"ל שהיו מתקרבים אל הרבנים כמ"ש הרב ברכות המים ביו"ד סי' רס"ו (ה"ד הרב המחבר הי"ו לקמן) וז"ל ודע דשכיחי בזמננו פעה"ק ירושת"ו שהם מכבדים החכמים ביותר ונושקים ידיהם ואינם מדברים שום תועה עליהם, ואדרבא כי יהיה להם דבר באים לב"ד להתדין לפני ישראל פעה"ק ובדמשק וכו', ע"כ. בכל זאת כתב הרב ר' אבהו ז"ל בס' פה"א ח"א ה' ת"ת ד"ט ע"א, דהגם שמילת בניהם נעשה ע"י ישראל וגם מבקשים שיכנסו ת"ח בבתיהם אלא שהם הת"ח אינם הולכים כיעו"ש, וכ"ש הוא שאינם הולכים לחופתם, ודלא כהרב המחבר נר"ו שרצה לומר דכיון שמתקרבים אל הרבנים בודאי מזמינים אותם לנשואיהם ומיחדים אותם לעדות, דלא תליא זב"ז, וגם אם מזמינים אותם הם אינם הולכים וכמתבאר מדברי הרב פר"א הנ"ל ומכאן תשובה למה שהאריך להלן (בדק"ו ע"ג) שכתב שדברי מרפסן אגרי ולאו סיפיה רישיה וכו' והם דברים שאינם כדאי לפי שלימותו ואי הוה דייק טפי הוה משכח מרגניתא והיה מוצא בדברי מתחי' לסיפא דברים של טעם ועמל הוא בעיני להאריך בדברים פשוטים ומבוארים כאלו, ותמה אני על הרב כמהרש"א נר"ו שם (בדק"י) שנגרר אחר הרב המחבר נר"ו וסמך עליו

ועל מה שכתבתי בראשון על שמועת הרב שדי חמד ז"ל בס' הרה"ג כמהר"ם סוזין ז"ל דלאו דסמכא היא, השיב לזה בספרו (דק"ז ע"ג) וז"ל מה יענה עמ"ש עוד שם זכורני כי בילדותי שמעתי או אולי ראיתי וכו' ועוד מה יענה לעדות הרבנים בדה"ץ שהעידו גם הם כעדות הרה"ג חח"ס ז"ל, ואין צורך לענות לזה כי הרי הוא אומר בזה ג"כ ששמע בילדותו. ובודאי שלא כיון לבו שהרי לא ידע אם שמע או ראה. ועדות ב"ד רבא דעיה"ק ירושת"ו הוא מה שראו בס' שדי חמד ולא עדיפי מניה. ומ"ש עוד דלא יקרא זה מעשה אלא הלכה למעשה וכו'. גם לזה שם לבו רחימא דנפשאי הרב המשיב המאיר לאר"ש נר"ו ודבריו אינם צריכים חיזוק. וגם הרה"ג כמהר"ש הי"ו שם בדקי"א ע"ד השיג עליו דכיון שלא היה כ"א בשוא"ת מי יוכל לידע טעמם. ומה שכתב לתרץ דבריו שהיה בפירסום רב ובחבר עיר ולא היה מי שערער הרי נודע לכל וכו' לא ידעתי מי הגיד לו כל אלה שלא עלה גם בדמיון בזכרונו של הרב שדי חמד ז"ל והוא ברור

ומ"ש הרב מהרש"א דהא דאמרינן אין למדים אלא כשהוא נגד הכלל או נגד רו"מ ורו"ב, והביא לנו אמבוהא דספרי ממה שרשום בזכרונו ע"כ. הרואה יראה שאין ראיה להא דקיימינן ביה ולא שום עזר וסיוע מכל מה שהביא. כיון שאין המעשה מבורר ולא ידענו איך היה מעשה, ותינח שאם היה בא אותו מעשה עצמו באותו הקראי שאסרוהו, ודאי דאנן נמי אסרינן ליה. אבל במעשה אחר אפי' שהיא שוה לו ממש יכול התלמיד לדון כמו שיראה בעיניו דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכמ"ש הרא"ה והר"ן ה"ד הרב בשי' לב"ב שם. ועיין להגאון שארינו ז"ל בס' סמיכה לחיים אה"ע סי' ט' שהאריך, ועיין להריב"ש בתשו' סי' ש"א שכתב וז"ל ומה שאמרת שפעם אחת באה אשה לגבות כתובתה לפני הר"ן ודן וכו'. אין למדים הלכה מפי מעשה, ואולי היו שם תנאים אחרים ודברים בגו או אולי גרושה היתה וכו ע"כ. הרי הדברים מכוונים למה שביארנו האריכות בזה יגיעת בשר

ועוד דאעיקרא השמועה עצמה פורחת באויר כמו שביארתי פוק חזי בדין חר"ג שכתב הרשב"א שמענו שלא גזר אלא עד אלף הה'. וע"ז יצאו עוררין לפי שלא כתב קבלנו או נתברר לנו או שמענו מפי מגידי אמת. ולזה השיב כהלכה מרן מוהריק"ו ז"ל בתשובה לאה"ע דיני נישואין סי' י"ד ושפך כאש חמתי על האומר כן, ונותן ח"ו עמודי עולם לכת שקרנים ח"ו והביא שזה הוא לשון התנאים בכמה דוכתי לומר שמעתי וכמה הלכתא גברוותא שמעינן מיניהו. ומהריב"ם שם כתב וכי גברא רבא כהרשב"א חשוד להתיר חרם בטענת שמיעה שאינה מפי מגידי אמת חלילה עי"ש. והיינו ודאי התם שהרשב"א ז"ל כתב בפשיטות שמעתי וגם מוהריק"ו הסמוך לזמנו סמך לשמועה זאת משא"כ בנידון דידן דהן ולאו ורפיא בידיה והיא גרסא דינקותא. ואולי לא כיון לבו והיה באותו נדון טעמים אחרים לאסור וכדבר האמור

והנה בתשובתי הראשונה (עי"ל בסי' ז' ד"ב ע"א) כתבתי שלפי מה שבינותי בספרים לא כל הקראים שוים, כי יש מהם שמתקרבים אל הרבנים מחמת מעוטם, וכל מכשירי הקהלה נעשים ע"י הרבנים ובאלו ודאי תקנתם קלקלתם כיון שיש לחוש שקידושיהן נעשים ע"פ דין תוה"ק הכתובה והמסורה, ויש מתרחקים מהרבנים לגמרי ואלו קלקלתם תקנתם, והם דברים מוסברים ואמתיים ע"כ אמרתי שאין למהר להתירם אלא אחר החקירה הנאותה, והרב