שו"ת תעלומות לב חלק ד רנו

המחבר הי"ו בספרו הנז' (דק"ז ע"ג) כתב להק' איך כתבתי שהטובים שבהם הם חשובים ככותי חבר שכשרים לעדותם, איך פשיט"ל הכי אחרי שזה הוא מחלוקת מהרי"ג ומהריק"ש וכו כיעו"ש, ואתו הסליחה שאכתי לא פשיט"ל דכותי חבר כשר בעדות קדושין אלא אמרתי שאותם המלמדים לבניהם תורה שבע"פ ומתפללים כמונו שאפשר שמאמינים בתורה שבע"פ ויהיה דינם להכשירם לעדות ככותי חבר ואף לענין קדושין, ולא החלטתי המאמר רק בדרך אפשר והבאתי טעם ב' וכתבתי שהוא העיקר לדעתי, ומדוע מסתבך בדרך האפשר, ושביק לטעם כעיקר דאורייתא, גם הרה"ג מהרש"א נר"ו (שם בדתי' ע"ב ואילך) הרבה להשיב על מונח זה, ואם אמרתי אבא אעיר על דבריו תקצר היריעה, וכפי המובן שלא ראה ולא למד דברי מתחילתם לסופם, רק מה שכתב בשמי הרב ר' אב"א המחבר נר"ו וראיה לזה שמה שתמה עלי דא"כ אותם שהיו בימי הרמב"ם הם החברים וכו' וכיון שכן וכו' עי"ש כבר פירשתי שם, (עי"ל די"ד ריש ע"ב) כי אולי היינו אחר החקירה הנאותה, וכונתי ברורה שאין לאסור ולהתיר בשום מקום ובשום אחד מהם, עד שיתברר מנהגם ודרכיהם בכל דבר ובפרטות בענין קדושיהן וגיטהם. וגם מ"ש על הקראים שבדמשק משם ס' המסעות שכתב שהיו קהל גדול ואין להם שום התערבות עם היהודים, וגם שמע מפי מגידי אמת שהיו עם לבדד וכו' לא היה כדאי להרחיב הדבור בזה, אחרי. שגם אנכי לא כתבתי זה בדרך ברור, וגם שכבר ביארתי שלא כל הזמנים שוים. והרי הרב ברכות המים בדמ"ו ע"ד, כתב שהקראים שבדמשק באים להתדיין לפני דייני ישראל עי"ש, וגם מ"ש דא כ הרא"ם והרדב"ז לא יש ביניהם מחלוקת, וכל רבני האחרונים אמרו שהם חלוקים וכו', אתמהה, וכי מפני שהאחרונים אמרו שהם חלוקים לא נוכל לחפש אופן דלא לאפושי פלוגתא, והלא גם אנכי הבאתי שם כת האיסרים וכת המתירים, ורק בדרך כלל כתבתי החילוק שבין המקומות ולא יכחישהו שום בעל שכל ישר, וכן כתב בפירוש הרב דרכי נועם ז"ל באה"ע סי' נ"ט דקס"ב ע"ב, וביאר ההפרש בין הקראים שבקושטא להקראים שבמצרים, והבאתי דבריו שם בפסק דיני והם דברים ברורים, וכן מבואר בתשו' זרע אברהם שהבאתי בתשובתי הראשונה ואכמ"ל

ומה שהאריך עוד הרב המחבר הי"ו בזה ובפרט במה שחזר לברר דעת מרן, אנכי הרואה כי הוא אהב לטעון ואין הפנאי מסכים, וספרי דבי רב אינם אתי ואני בתוך הגולה, וכבר ראיתי להרב הפוסק כמהרב"ץ הי"ו שהשיבו יפה בדברי חכמה ודעת ודבריו נאמנו מאד. וראיתי בסה"נ מפי אהרן שם (בדקי"ב ע"ב) שכתב הרב כמהרש"א הי"ו משם ס' צמח דוד בח"ג ששלחו הקראים אל רבני ד' ארצות שרוצים להתווכח עמהם, ואם ינצחום יקבלו עליהם תורה שבע"פ, וקם הגאון ר"ש ז"ל וענה קר'אים אינם מתאחים לעולם ע"כ, וסיים מאחר שכן הסכימו כל רבני וגאוני אשכנז ג"כ כס' רבני וגאוני הספרדים שבירושת"ו זה לבד די והותר מכיון שנאסר במנין עכ"ד הי"ו, ואני תמיה עליו בראייתו זאת מס' צמ"ד שאין בה כדאי לצרף כל רבני וגאוני אשכנז לכת האוסרים, אחרי כי מעשה שהיה באותו זמן הוא שהיו באים להתווכח, ויפה עשו שלא רצו להתווכח עם עזי פנים כאלה, וכבר אמרו כ"ש אפיקורוס ישראל דפקר טפי, והם הורו לדעת שבטוחים בנצחונם והא ודאי קראים כאלו העומדים במרדם אינם מתאחים לעולם, ולפי הנראה שזה הוא הספר שראה הרב שדי חמד ז"ל, ואין משם ראיה כלל שאם באים בבשת פנים לקבל עול תורה שבע"פ שלא יקבלום, חלילה לומר כן, וגם מ"ש כס' כל רבני וגאוני הספרדים שבירושת"ו הוא שפת יתר, שגם על הסכמת הגאון מהרמ"ס ז"ל כבר ביארנו שאינה מבוררת וא"צ להאריך עוד

סו"ד במקומי אני עומד שחובה מוטלת על רבני ישראל שבמקום קדושי ונשואי הקראית הזאת עם הקראי הראשון להושיב ב"ד ולחקור ולדרוש על קדושיה אם נעשו כדת, ואם נמצאו הקדושין גמורים ויתברר להם שנתגרשה כמנהג הקראים, אזי ודאי שצריך לרדוף עד החרמה את האיש הנושא אותה ולהכריז על בניו שהם ממזרים, ואם הקדושין הראשונים אינם קדושין, נר"ל שאין בנו כח לכופו לגרש וחוששני לגט מעושה, אחרי שיש רבנים גדולים ומובהקים שהתירום לכתחילה בלתי בירור יפה, מ"מ קשה הדבר לכופו לגרש אחרי שנשא בהוראת חכם רב וגדול בישראל. ומ"ש הרב המחבר הי"ו שהרב המתיר כבר חזר בו, מלבד מה שהשיב הרב המשיב כמהר"ר ן' ציון הי"ו דעכ"פ הנישואין היו בהסכמתו והם דברי טעם, עוד זאת שמבואר הדבר מתשובותיו האחרונות שם שלא חזר בו אלא שביטל דעתו, וגם במכתבו אלי ביאר שמוכרח היה לבטל דעתו מכמה טעמים אשר לפורטם א"א, וכבוד אלדים הסתר דבר

צא ולמד מ"ש מרן ז"ל בתשובה אה"ע סי' י"ד וז"ל ובר מן דין מי עדיף האי מפסולי גט מדרבנן או באשה שטבע בעלה במים שאל"ם, שאם נשאת לא תצא, כ"ש שנשא בהוראת חכמים רבים וגדולים שאם ינדו אותו שום חכם או חכמים ידעו נאמנה שהם מנדים למי שאינו חייב נידוי ויחושו לעצמן וכו' עי"ש, והכא נמי לדעת האוסרים הוא משום ס' ממזר שהוא מדרבנן, ולדעת המתירים הוא מותר לכתחילה, וזו נשאת בהוראת חכם שסמך על רבנים גדולים שעשו הלכה למעשה, ואם יבא לידי פס"ד של הרה"ג כמהרש"א אשר כתב שהאריך בענין ועד הנה לא ראיתיו אזי אשובה אשנה פרק זה, וצור ישראל יצילנו משגילות כיר"א: