שו"ת תעלומות לב חלק ד רנד

סימן ב'

וזאת תשובתי

הן בעודני בעיה"ק ירושת"ו בעליתי לחוג את חג השבועות בשנה הזאת היא שנת התרס"ז ליצירה. כרגע נראה לי ספר מפי אהרן הנד"מ, וראיתי שם בסי' כ"א שהדפיס פסק דינו בענין הקראים אם מותרים לבא בקהל ה', אשר אנכי בעניותי השבתי על דבריו בטוב טעם ודעת ונדפס בספרי תע"ל ח"ד (עי"ל סי' י"ז) ובהשמטות לספר הנז' סימן כ"ב דק"ז ע"א ואילך, עמד הרב המחבר נר"ו להשיב על דברי. ומדי עוברי בתשובתו ההיא ראה ראיתי שאין כדאי לאבד הזמן בפקפוקי דברים, והמעיין בדברי תשובתי הנז' בין יבין כי צדקתי בשופטי, ובפרט כי אני בתוך הגולה בצעריך ירושלים ת"ו, ואין הפנאי מסכים עמדי, מה גם כי הרב המחבר נר"ו חביבותיה גבן ובבואי להשיב על אריכות דבריו חוששני מחטאת מפליטת קולמוס, וזוהי סיבה כי גם במשנה ראשונה לקחתי לי דרך לעצמי ולא רציתי להשיב על כל הכתוב בדב"ק

ובהיותי שם נמצא אתי אחד חכם מיקירי ירושלם הרב הכולל חו"ב משנתו קב ונקי בנש"ק כמוהר"ר בן ציון מאיר חי עוזיאל הי"ו בן לעזריה חברנו הרה"ג ראב"ד מקודש כמוהר"ר יוסף רפאל עוזיאל זצ"ל. ובראותו כל הכתוב בענין, שרטט וכתב להשיב אמרים אמת בחכמה בתבונה ובדעת, וראה ראיתי כי דבריו נאמנו מאד, ואינם צריכים חיזוק ולהפיק רצונו אשר בקש מאתי להשיב על דבריו, ואם אין אני לי מי לי. לכן אני אבא אחריו ומלאתי את דבריו

והנה על מה שכתבתי בראשנה שאין ראוי לכופו לגרש, בטרם יתבאר אם הקדושין הראשונים של הקראית הזאת, עם הקראי הראשון היו קדושין גמורים או לא, והכופה אותו קודם הבירור יש לחוש לגט מעושה ותמה ע"ז הרה"ג המחבר נ"י דהרי היא אסירה בלא"ה. יפה השיב לזה רחימא דנפשאי הרב הפוסק נ"י וכיון אל האמת המובן מתוך דברי, ויען קיצרי גרמו לו להרב ר' אב"א המחבר נר"ו, ולא נתן אל לבו להבין אמרי בינה, א"כ אני אפרש לו עוד כונתי. דבר ברור הוא לכל שופט בצדק כי הלא כה דברי כי אין בנו כח לכוף להוציא את ישראל שנשא קראית (ובפרט אם נשאת ע"פ הוראת חכם כנ"ד) בטרם יתברר איך היו הקדושין הראשונים שלה עם הקראי, כי ממ"נ אם הקדושין הראשונים היו כדת ש"ת אחר החקירה הנאותה ויתברר כי נתגרשה בדיניהם הרי היא א"א גמורה, ולכ"ע חייב להוציאה מביתו, ובניו הוו ממזרים גמורים, ואם יתברר שהקדושין הראשונים לא הוו קדושין אין בנו כח לכופו לגרש וחיישינן ודאי לגט מעושה, אחרי שרבים ושלמים מגדולי הדורות שלפנינו התירו אותם ועשו מעשה רב כמבואר בתשובותיהם ולדעת המכשירים ודאי דהוי גט מעושה כמ"ש מהריב"ל ח"ג סי' צ"ח ועין כנה"ג אה"ע סימן ה' הגה"ט ו. ועין להרב זקן אהרן סימן קנ"ז שכתב וז"ל, אין לאדם להכניס עצמו בפלוגתא, ומ"מ אין להוציא והביא ראיה מתשו' הרא"ש ז"ל מאיס עלי כיעו"ש ואכמ"ל

ועל מש"כ בסיף פסק דינו (בדק"ד ע"ב מספרו) וז"ל לעילא מן כל בנ"ד, שהתידע לנו ע"י חו"ר ירושת"ו מע' הרבני בדה"ץ. כי היא מקודשת בעדי ישראל האי איכא בהו ודאי ממזרות אפי' לדעת הרדב"ז וא"כ אין מקו' לשום דו"ת בזה ע"כ. והרב פני יצחק המתיר נר"ו בחושבו שנתברר להב"ד שנתקדשה להקראי הראשון בעדי ישראל שנמצאו שם סמך עליהם וחזר בו מהוראתו כעי"ש! וברור הדבר שאם היה הדבר כן לא היה מקום עוד למשא ומתן כי לכ"ע היא היתה א"א גמורה וגטה אינו גט, ומה שנתקדשה ונשאת אח"כ לישראל לא חלו בה ידים והקדושין השניים כמאן דליתנהו דמו, ובנים אשר תלד היו ממזרים גמורים לכ"ע. ברם דא עקא שאין כאן בירור שנתקדשה בעדים כשרים, ומה שנתברר להב"ד הי"ו היה שנמצאו שם עדים כשרים ולזה כתבתי שאין מציאותם שם משוה אותה א"א, וצריכים לחקור ולדרוש איך היה המעשה, ולהביא את העדים לפני ב"ד, כדי להוציא משפט זה זה לאשורו, וכמש"ל אין צורך לכפול הדברים, ומע' הרב הפוסק ר' אבא נר"ו לא מסקתיה שלא הודה על האמת לאמר שאגב ריהטיה לא דקדק יפה בדבר הב"ד ויחס להם מה שלא כתבו ולהחזיק לי טובה שהצלתיו ודאי משגיאה זאת שחשב שבנדון זה גם הרדב"ז יודה שבניו הם ממזרים ודאי מה שאין כן האמת, ולא עוד אלא שלא בקש לעמוד על האמת ולברר מפי העדים היכי הוה עובדא ואם יש מקום לאחשובינהו לקידושי הקראי הראשון קדו'שי ודאי, וטעמו ונימוקו עמו וז"ל כיון דלרבים מכת האוסרים וס' מרן דס"ל דהקראים כשרים לעדות וחוששים לקידושיהם מן התורה א"כ לא אכפ"ל בכל מ"ש ע"כ, וכבר השיבו כהלכה רב חביבא כמהרב"ן נר"ו דאף להאוס' חשבי אותם לס' ממזרים, וכמ"ש הוא נר"ו דחוששים לקידושיהן, ובנ"ד צריכים אנו לחקירה למען דעת אם צריכא גט מהב', ואם בניו הם ממזרים ודאי, והאריכות בזה הוא יגיעת בשר, וגם על יתר דבריו בזה השיב כהוגן הרב הפוסק מאיר עיני חכמים כו', ובפרט במה שהוציא לעז עלי שאני סותר את עצמי שכתבתי שהם מיחדים עדים משלהם, ואח"כ כתבתי ולפעמים וכו' ואחרי שאין לחשוד ח"ו את הרה"ג אהרן בחיר ה' נר"ו דשותא דידן לא גמיר ח"ו צריכים לומר כמ"ש הר' מהרב"ץ הי"ו שתלמיד טועה קרא לפניו את דברי ולא דקדק בדברים המצודקים, ואין לאבד הזמן והנייר בזה

ואולם לא אוכל להלום מ"ש עוד וז"ל, ואם אינם מיחדים עדים מאן פלג לך לומר שהעדים הם הפסולים, אדרבא יש לנו לומר שעדות הכשרים היא הגורמת והקי' גמורים הם כמ"ש מרן בש"ע סי' ל"ו אם היו כל העדים כשרים וכו' חותכין על פיו, והן לכל הפחות תהיה יד כל העדים שוה ודל מהכא הפסילים ונשאר הכשרים להיות עדותם משוה אותם א"א גמורה ע"כ. ודברים אלו אין להם ישיבה אחת דהכא איכא פסולים וכשרים, ואין מקום לומר דל פסולים מהכא, ואפשר שהם שראו וכוונו להעיד והכשרים אולי לא ראו ולא כונו עדותם. אלא דינא הוא ודאי כמ"ש שם בש"ע ס"א שצריך לבדוק את כלם ואומרים להם ב"ד וכו', ומ"ש עוד וז"ל, ולפי מ"ש מרן הרמ"א באה"ע סי' מ"ב ס"ה דעדי קי' לא בעי יחוד ויכולי' הכשרים להעיד אף שייחד עדים אחרים ע"כ, הנה כמה דיות נשתפכו בדין זה כמבואר בכנה"ג הי"א שם, ועין חוה"י סי' י"ט ובחי' הריטב"א ס"ל דקי' תלוי בראיה ואם נתכוונו להעיד בשעת ראיה עדות כלם בטלה ע"ש, וזה הוא מקצוע גדול שאין כאן מקומו כיון שלא נחקרו העדים ולא ידענו מה בפיהם, ומי זה אמר ותהי לאחשובינהו עדים בטרם נשמע את