שו"ת תעלומות לב חלק ד רנג

שלשה עמודים: א) ממה שפסק מרן שהצדוקים בזה"ז הם כבותים קודם הגזירה אלמא לא ס"ל כהרדב"ז ורב"א שכתבו דהקראם בזה"ז הרי הם כעכו"ם דאלת"ה כיון דלא נ"מ לדידן בזה"ז הי"ל להשמיטן (ואין זה הכרח דלפי מה שנתבאר דלאו כל המקומות שוים אמטו להכי פסק מרן את דינו, ונ"מ למקומות שנמצאים שם קראים כשרים דומה לאותם שהיו בזמנו של הרמב"ם). ב) ממה שלא תירץ כתי' הכנה"ג (גם זה לאו מילתא היא דודאי אי אפשר לומר דפליגי במציאות ומרן חדא קאמר), מכריח למילתיה מכח ריהטא דס"ו דקידושין דמיירי במקדשין בג' וזה נלמד מר"א דאמר לפי שאין עידיהם בקיאין בקדושין והאריך בזה עי"ש. ואגב שיטפיה לא דק דלע"ד אמינה דמהס"ו אין כאן הכרע ואדרבה מפי' רש"י משמע דמקדשים בעדי ישראל וטעמא דאסרום היינו משום שמא אירע ס' בקידושין והם מתירים אותם להנשא לאחר שלא עפ"י הוראת חכם ושלא כדין וזה שייך גם בעדי ישראל, ועפ"י יסוד זה שפיר קאמר מרן הא"ת נפשנו הי"ו דהר"ש לא אסרם אלא בקדשו בעדי ישראל דומה דכותים הנאמר בגמ' והיינו דקאמר מהריק"ש, ואולם להלכה כבר נתבאר לעיל דלאו כל הצדוקים בזה"ז שוים ואיכא דלא מקדשי בעדי ישראל ולכן יש להתירם. ואע"ג דפסק מרן דצדיקים בזה"ז הרי הם ככותים לכל דבריהם מיהו בהא דאין מקדשין בעדי ישראל הם חלוקים ומילתא דמגליא היא. ופשוט דלא נאמר הרי הם ככותים אלא לדון על עצמם להכשירם לעדות או לפוסלם וכל כיוצא בזה. אבל אם דנים אנו על מעשיהם ודאי דבכה"ג לא אמרו הרי הם ככותים דהא קמן דמעשיהם אינן ככותים וא"כ לא נשאר עוד מקום לכל דבריו והאריכות בזה אך למותר

מסקנא דמילתא אסיק הרב המחבר וכתב אבל אנן דאתכא דמרן סמכינן צריכים אנו לכל האריכות שדעתי דעת עליון הוא דקראים שבזמנינו הם ככותים קודם גזירה לכל דבריהם א' להכשירם לעדות. ב' שקידושיהם קדושין. ג' שהם ספיקי ממזרים

ואנא עבדא לא מצינא לחלוק על דבריו בזה, אך צריך להוסיף לענ"ד עוד דברים אחדים על דבריו. א) שהקראים שהם ככותים הם הקראים המתקרבים אל הרבנים כאותם שהיו בזמן הרמב"ם (וזה מבואר מתי' של מרן הב"י ע"ד הטור). ב) להכשירם לעדות אם הם ככותי חבר. (דאי אין להם דין כותי חבר ודאי שאינם כשרים לעדות דלא עדיפי מכותי עצמו ואכתי לא נתברר לנו אם יש להם דין כותי חבר ואדרבא מדברי הכנה"ג מורה להיפך וכבר כתבנו דלא פליג מרן עליו ועכ"פ ברור הדבר דלאו כל הקראים יש להם דין כיתי חבר). ג' שקדושיהם קדושין בשקדשו בעדי ישראל או בעדיהם אם הם לכותי חבר (מה שלא נמצא בזה ז). ד' שהם ספיקי ממזרים אם היה בהם שנתקדשו כדת ובעדי ישראל. גם עוד תנאי אם אינם כגוים גמורים פיקרים ומזלזלים וכו'

מעתה הבה נא אבוא למה שהוסיף לומר האי תנא דידן המחבר הי"ו בתשובתו זאת, וכד חזינא ראיתי שכתב עוד אלא שבתשובתו זאת אמינא מלא מסתפינא וכו' דלא עדיפי אינהי מכותים דאף אחר גזירה נשארו באיסורם מטעמא דכתיבנא דלחומרא לא עשאים כעכו"ם דהכי ס"ל למרן ז"ל וכו' ואנא דאמרי לקע"ד שותיה דמר לא גמירנא בהא, דאחרי שהוא מבאר דבכותים ה"ט דאסורים משום דלחומרא לא עשאום לפי מה שהניח א"כ היכי ניקום ונימר הכי בקראים למטוניי דמה שהם כעכו"ם היינו מדינא ולא מפני שעשאום חכמים? דבר זה לא ניתן ליאמר וכ"ש ליכתב, דאם באמת הם עכו"ם נימא בהו דלחומרא מחשבי' להו לישראל

תו חזיתיה למני"ר דכת' חוזרני עתה לתשובתו מ"ש להעמיס בד' הר"ש שלא אסרם אלא בעומדים במרדם כיון שהוכחתי וכו' עי"ש לע"ד אין זו השגה דאנן עלה קימי' ולא על פיו אנו חיין. ומה שהביא מס' ב"ה והגאון יד שאול לא שמה מתיא דרבים ועצומים סוברים כן בדעת הר"ש ומרן תדב"א הנ"ל לפי פשטות הדברים ודקדוק הלשון קאמר. ומה שרצה להוכיח מדברי מהרש"ך גם לזה יסלח אדוני הרב שלא כיון יפה דמהרש"ך בתשובתו מהדר על דברי התשובה דלעיל בדף כ"ב ע"ד שכתב ובהיות שהשאלה היתה וכו' ומינה תידוק לאלו הבאים לחסות תחת כנפי השכינה ולקבל ורז"ל שאסור להתחתן בהם לפי שהם ממזרים וז"פ כדברי הר"ש עכ"ל ועלה קאי מהרש"ך לדחות סברתו ולאפוקי מסברא זאת קאמר וזה לא יצדק וכו'

וראיתי אחרי רואי דברי הרה"ג המחבר, בד"ה ומ"ש עוד וז"ל. ומה שנתעצם וכו' והחזיק דבריו הראשונים וכת' דמ"ש הרמב"ם ז"מ היינו על ביאתו, ולע"ד דבר זה אין לו שחר ואין דקדוקו מספיק לפרש דברים כאלה על הרמב"ם ולברר דבר זה במילים לא אוכל, והמעיין יראה ויבן כי דברים אלו לא ניתנו להאמר. ומ"ש ובפרט דיש מעלה עוד בז"מ שאם הוא ת"ח קודם לכה"ג ע"ה, ע"כ ישתקע דבר זה ולא יאמר ולדבריו מותר להרבות ממזרים, משום דקודמים לכה"ג א אין זה אלא פליטת הקולמוס

וראיתי עוד בדבריו שכ"ת וז"ל, ומ"ש באו"ד וכו', אנכי הרואה וכו', וברב חזון הרבתי וכו' ולא הבנתי דבריו דאטו משום דאיהו חזון הרבה להוכיח דלא כמהריק"ש, בזה נדחו דברי מהריק"ש עד שלא יבוא ולא יצטרף גם למספר המתירים, הם כי לא להזכיר. ובזה נסתרו גם השגות אחרות, ואמנם למדתי כל דבריו וראיתי כי גם עליהם יש להשיב ואולי מרב פשיטותם מנעתי את עצמי ועל המעין הישר סמכתי שכאשר יביא את דבריו בצד הבחינה הישרה יבין וישכיל לדעת את האמת לאמיתו

אסיפא דמילתא חוזרני לומר את מה שכבר אמרתי בתחי' דברי' כי לא מכמות רוחא וכל קבל דלא די רוח יתירא בי, נכנסתי אני הצעיר בין שני הרים גדולים לישא וליתן בדבריהם, חס לי' לזרעא דאבא דליחשוב כהאי, אלא הריני כתלמיד היושב לפני רבו ושואל, תורה היא וללמוד אני צריך, ואם שגיתי למדוני מתורתכם ואחכמה, ואם דברי כנים ואמתים ויעלו לרצון לפני הדר"ג מני"ר עטרת זהב גדולה דודי לי הודי והדרי סיני ועוקר הרים, תנא דבי אליאו הי"ו, ולפני מע' הרה"ג אהרן הכהן הגדול מאחיו, אז ישמח לבי גם אני עבדכם ותלמדכם

בן ציון מאיר חי עזיאל הי"ו.