שו"ת תעלומות לב חלק ד רנ

פלפל בחכמה לאוסרם איסור עולם, ושם הרבה להשיב ע"ד כת"ר שליט"א. ואנכי הצעיר אמרתי אל לבי אשנה פרק זה להבין דברי חכמים וחידותם, אולם אחרי החילותי ללמוד ראיתי כי הענין ארוך מאד, וכבר דשו בו רבים ראשונים ואחרונים הללו אוסרים והללו מתירים אלו ואלו דברי אלקים חיים, ומי אנכי אשר אבוא אחריהם לבאר הדברים, לכן אמרתי הנה באתי לישא וליתן בדברי קדושים אראלים ותרשישים לא להלכה ולא למעשה אלא כתלמיד היושב לפני רבותיו, אולי אזכה ואכוין לדעתו דעת עליון הרחבה ועמוקה מני ים ואשמע מפה קדוש מני"ר כי ירדתי לסו"ד והבנתי דבריו העמוקים, והיה אם ימצאו דברי חן בעיניו והיה זה שכרי הגדול. ונא אבקש מכת"ר שליט"א, כי ישים עיניו בדברי, וכבוד תורתו יגדל ונשא מאד ובימיו תושע יאודה וישראל כיר"א. וזה החילי בעזרת צורי וגואלי, וה' אלקים יעזור לי

הנה מני"ר פתח את דבריו ואמר חוששני לגט מעושה, והולך ומבאר דבריו כי אף לפי עדות בדה"ץ שבירושת"ו לא נתיחדו עדים מבנ"י אלא שנמצאו באותו מעמד, ולפי דברי הפוסקים אין מציאותם משוה אותם עדים כי הקראים מיחדים עדים משלהם, וגם אין נותנים לה לאשה דבר המועיל להתקדש בו לפו"ד כתקון חכמים ז"ל, וכפי התורה, וגם שאינם אומרים דבר מדברי הקידושין, זאת ועוד, כי לפעמים החתן והכלה והצבור ומסדר הקדושין מתיחדים בחדר מיוחד וכל הקרואים יושבים מחוץ ואינם יודעים דבר מה מהקדושין. על כל אילין מפני חומר איסור אשת איש סבר רבנו דיש לב"ד לחקור ולדעת אם העדים אתו לאסהודי, וגם אם ראו את נתינת הקדושין ואמירת הבעל, ואם נעשה הכל כד"ת, ואם אחרי החקירה והדרישה יתברר הדבר שהיו בה קדושין גמורים אז יאסרוה וידונו אותו לגרשה, ובלא"ה הוי כפיתם כפיה דשלא ע"פ הדין וחשיב גט מעושה, ואם תנשא לאחר על ידי גט זה הוו בניו ממזרים ודאי, והבא עליה בחנק את"ד

והרה"ג מפי אהרן הרבה להשיג על דברים המצדקים אלה, וכת' דהכא לא שייך גט מעושה כיון דבלא"ה אסורה, ודברי תימא הם דאף אי נימא דבלא"ה אסורה משום ספק ממזרת, ע"י גט זה תיאסר עוד יותר משום ודאי אשת איש, ובניה ממזרים ודאים, דגט זה כמאן דליתא דמי ומה הועילו חכמים בתקנתם, ודברי הרמב"ם שנסתיע מהם אין להם מקום פה דבנד"ד הוי כפיה דשלא כדין, וכמו שביאר מרן הגאון תדב"א יצ"ו

עוד כתב להשיג ומ"ש הרב המשיב כאשר אבאר לא ביאר לנו כלום וכו' אם לא שנאמר וכו' ואנא דאמרי דתלמיד טועה קרא לפניו דברי מרן הגאון הי"ו, וכבר כתבנו ביאור דבריו, ומה היה לו עוד לבאר

? תו הביא לנו מה שרשום בזכרונו דלא מיקרי גט מעושה אלא דוקא כשאנסוהו בגוף הגט ולא כשאנסוהו בדבר אחר, זכרונו זה הוא ממ"ש מרן הב"י סי' קל"ד משם תשו' הרשב"ץ וז"ל, וכ"ת עוד יש אונס אחר שאע"פ שאונסו בגופו אינו אונסו לגרש אלא שהוא אונסו לעשות דבר אחר והוא מעצמו כדי להנצל מאותו עונש מגרש עצמו, וזה אינו נקרא כפיה כיון שלא כפו אותו ממש להוציא ע"כ. אולם אינו דומה לנד"ד ואין משם ראיה כלל, דבנד"ד כיון שאסרו את אשתו עליו והפרישוהו מקהל ישראל עד שיגרש אין לך אונס גדול מזה למי שהוא יהודי, והרי אומרים לו בפירוש גרש את אשתך, ומה לי חובטים אותו במקל ואומרים לו גרש, למכים אותו בשבט פיהם, ועוד דהרי מבואר שם בסוף דבריו שצריך, שתהיה הכפיה בדבר אחר עפ"י הדין עי"ש

תו חזיתיה להרה"ג אהרן הוא הקדוש שהוסיף להשיג וכת' וז"ל, והנה טרם אענה וכו' אומר אני דכ"ז לדעתו דס"ל דהקראים הם פסילי עדות וכו' אבל לפי מ"ש וכו' דלרבים מהאוסרים וסברת מרן ג"כ דכשרים לעדות וחוששים לקדושיה מן התורה, א"כ לא איכפת לן בכל מ"ש ה"ה יצ"ו בזה ע"כ, ולא דק דאף אם נאמר שכשרים לעדות אפי"ה ישנם חששות אחרות דאולי לא נתן קדושין ולא אמר, וגם אולי נהגו כמנהג קצת המקומות שלהם שנכנסין לחדר מיוחד ואין איש רואה ויודע מסדר הקדושין וליכא עדות כלל

ומ"ש עוד ואמנם תמיהני עליו שבדבריו אלו סותר את עצמו, שבתחי' כת' שמיחדים עדים שלהם וכו', ואיך כתב אח"כ שלפעמים וכו' ע"כ, גם בזה מוכרח אני לומר שתלמיד טועה קרא את התשובה הזאת לפניו, דהא מרן הא"ח נפשנו, לפעמים קאמר כלומר יש שמיחדים עדים שלהם ואז עדי ישראל לאו כלום הוא, ויש לפעמים שמעידין וכו', ובאופן זה ליכא עדות כלל, ובזה לא יסתפק שום מבין, ושותיה דמר לא גמירנא

ומה שהביא מתשו' התשב"ץ דאמרי' הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, ורצה לומר דאע"ג דאין עדות בקדושין מ"מ הרי היא מקודשת ובחזקת אשת איש מכח עדי ביאה, דאנן סהדי דנתיחד עמה ובא עליה, דברים אלה לא היה צריך להביא מתשו' התשב"ץ שהשיב לגבי האנוסים, כי גם בנדון הקראים רבים וגדולים רצו לומר סברה זו, עיין במהרש"ך ד' כ"ו ובמהריק"ש סי' ל"ג שהביאו סברה זו ודחו אותה בשתי ידים, וכד חזינא דברי התשב"ץ אין להם מקום פה בנד"ד דהרואה דברי התשב"ץ במקומם יראה ויבין דלא אמר למילתיה אלא דוקא בישראלים אנוסים, דכיון שחוזרים אחר קדושים כשרים וראיה לדבר דמקדשי והדר נסבי בחוקותיהם, א"כ אמרי' בהו חזקה אין אדם עושה בעילתו בע"ז. משא"כ לגבי הקראים, אע"ג דראינו אותם דמקדשי, כל שלא ראינו הקדושים שנעשו כדין של תורה לא מהני עדי יחוד וביאה, דאכתי אמרי' אדם עושה בעילתו בעי"ז, ומאי דמקדש היינו ליחדה להם לאשה, אי נמי סברי לפי טעותם דהוו קדושין, ובאמת לפי"ד לא היו קדושין כראוי, ואינם מקפידים לקדש כד"ת, משא"כ האנוסים שהם מזרע הרבנים ורוצים בדיני ישראל, והראיה שהם מקדשים ואלו פקרו חלילה לא היו נזקקים לקדש, ודאי דקדושיהם עושים אותם כדת משה וישראל, ואינם עושים בעילתם בע"ז. ועוד אני אומר דאעיקרא דמילתא מנ"ל לומר דהקראים חיישי לבעי"ז כיון דאיסור פנוי בפנוייה לא הוזכר בדברי תורה (ובזה היה לי מקום עיון ע"ד התשב"ץ, אך כמו שאמרתי לאדוני בתחי' דברי אנני חפץ לדבר משלי בענין זה) והרה"ג המחבר כנראה שהרגיש במה שכתבנו לתרץ השגתי הקודמת הביא דברי התשב"ץ אלה ולא הועיל בזה וכדאמרן

עוד כתב להשיג וז"ל, ומה גם וכו' ושפיר אתו