שו"ת תעלומות לב חלק ד רמט

דהוי תנאי גמור אפי"ה מותר וכל כי האי הו"ל להרב ז"ל להזכיר דבר זה. ואי לאו דמיסתפינא הייתי אומר דמאחר שלפי פי' רש"י והרא"ש והראב"ד והרשב"א והריטב"א והטור ז"ל בפי' הש"ס הוא דמאי דאמרי' בש"ס נעשה כמאן דא"ל מדעתיה איתמר היינו דכיון שהתנה לוקח דאין עליו להתנות הו"ל כאילו פריש מדעתיה והוו פטומי מילי ואע"ג דלא פריש כמאן דפריש דמי, ומשו"ה כי התנה מוכר אסור כיון דלא הוו פטומי מילי, וא"כ מבואר יוצא מדבריהם דגם כי התנה לוקח אם נתחזק ממנו המוכר בחיזוקים ודאי אסור כיון דהשתא מיהא לא הוו פטומי מילי, וכן מבואר בהדייא בדברי הראב"ד והריטב"א ז"ל שהביא הרב ז"ל שם יע"ש, וא"כ היה מקום לומר דלדעת כל הגאונים הנז' כל שנתחזק הענין באופן דלא הוו פטומי מילי, דגם לאחר שנגמר המעשה בהחלט והתנו אח"ך להחזיר וחזקו את התנאי בקנין ובחיזוקים דאסור, די"ל דכי כתבו הנמק"י ז"ל ושאר הראשונים ז"ל דלאחר שנגמר המכר בהחלט בסתם בלי שום תנאי דבין התנה מוכר בין התנה לוקח דמותר היינו כשהתנאי היה לדעתו של לוקח אם ירצה להחזיר ואם לא ישתנה דעתו בעת החזרה אמנם אם חיזקו הענין בחיזוקים אפשר דס"ל דאסור, מעין סברת ר"י ז"ל שהביא בעה"ת ז"ל, ואמטי להכי לפי מונח זה איכא למימר דשפיר קא ק"ל להטור ז"ל על הרמב"ם ז"ל, אף דנימא שדברי הרמב"ם ז"ל אמורים לאחר שנגמר המכר בלי שום תנאי ונתחייב הלוקח מדעתו מ"מ כיון שהתנאי קיים וחייב להחזיר הרי אין כאן פטומי מילי, ובדליכא פטומי מילי בכל גוונא אסור בין בשעת גמר המכר ובין לאחר שנגמר המכר, ולפי"ז עדיין אינם מתיישבים שפיר דברי הרמב"ם ז"ל לפי סברת הטור ז"ל אפי' דמוקמת ליה דאיירי לאחר גמר המקח ומ"מ. גם זה לק"מ לדעת הרמב"ם ז"ל שהרי כיון שמצינו להרי"ף ור"ח וראב"ן ז"ל דס"ל דלאחר שנגמר המכר אפי' שחיזקו הענין בחיזוקים ובקנין מותר הלוקח לאכול הפירות, א"כ הרי ל"ק גם מצד זה להרמב"ם. אלא דלענ"ד כונתי היה לפרש כן דברי הטור ז"ל שהק' לפי סברתו על הרמב"ם ממ"נ בין דאיירי בשעת המכר ובין דאיירי אחר גמר המכר, אלא שאחר ההשקפה ראה ראיתי שגם דבר זה לא ניתן ליאמר כלל, שהרי הרשב"א ז"ל הוא מכת הסוברים דאיירי הברייתא בשעת גמר המכר, ודוקא בדהתנה לוקח מותר משום דהוו פטומי מילי, ואילו הוא ז"ל כתב בהדייא דלאחר שנגמר המעשה מותר אפי' דקני מיניה דלוקח דאין לאחר מעשה כלום, וכן מתבאר מדברי הריטב"א ז"ל שהביא הר"ב ז"ל שם דאינו אסור אם חיזקו התנאי כי אם דוקא קודם שנגמר המעשה יע"ש, וא"כ ודאי דהכי ס"ל לכל הגאונים הנז', וסברת ר"י ז"ל שהביא הרב בעה"ת ז"ל יחידאה היא. ואת זה ראיתי לרבינו ירוחם ז"ל במשרים נתיב ח' ח"ד שעשה ערבובייא גדולה בדברי הרמב"ם ז"ל שהביא הך דינא משם הרמב"ם ז"ל, וכתב בפי' מדעתיה כפי' רש"י והרא"ש דהיינו אם ארצה ואם לא ארצה ולא תשתנה דעתי איני מחוייב להחזירה וסמוך ונראה כתב וז"ל, והתנאי קיים ואין בזה אבק ריבית כי מדעתו חייב עצמו עכ"ל, ולענ"ד אחרי נשיקת הרצפה דבריו צריכים לי ביאור, דהרי למ"ד דפי' מדעתיה היינו אם ארצה הרי אין התנאי קיים ואדרבא אם התנאי קיים הוי ריבית כמבואר בכל דברי הראשונים הנז' שזכרנו כיון דלא פירשה ע"כ איירי בשעת גמר הענין, ותו לא זכיתי להבין קשר דבריו דהרי אם פי' הוא ז"ל דמדעתו פירושו אם ארצה אחזירנה ואם לא ארצה לא אחזירנה, א"כ נמצא שאין כאן תנאי גמור כי אם דברים בעלמא דדילמא לא ירצה, וא"כ איך כתב דהתנאי קיים והרי אין כאן תנאי ואין כאן חיוב מעיקרא וצ"ע

ובהיתר המשכונות שלנו שעושים מכר בהחלט ואח"ך עושה הטבה הלוקח בכל מיני חיזוקים שחייב להחזיר, הנה ודאי דבכגון הא דנהגו היתר כ"ע שסמכו על סברת המקילים רובא דרובא דמינכרא, ואין כאן כי אם סברת ר"י ז"ל שהביא הרב בעה"ת ז"ל, ומשום דיחידאה היא ודאי דלא חשו לה ומיהו אם הוי התנאי של המוכר ובקנין גמור שקנו מיד הלוקח אפי' דהוי לאחר שנגמר המכר אפשר דיש לחוש קצת, כיון דבזה האופן מצטרף רבינו הגאון המחבר ז"ל עם ר"י ז"ל לאסור, למר מטעם אחד ולמר מטעם אחר, לרבינו הגאון ז"ל מטעם שהתחיל בתנאי המוכר, ולר"י ז"ל משום שעשו התנאי בחיזוקים כאשר נתבאר לעיל. ועיין בהיתר המשכונות שלנו למורי ועט"ר הגאון מרן אבא נר"ו בס' חק"ל יו"ד ח"ב סי' כ"ב כ"ג שהאריך הרבה, והסכים להתיר יע"ש, מכתם לדוד ח"מ סי' נ"ו

טז) ומ"ש רבינו ותדע לך דכל היכא שהמוכר מתנה וכו' ע"ה כדגרסי' שם בב"מ דס"ו וכבר נתבארו דברי רבינו ז"ל לעיל דפסק כרבינא דהוי ר"ק

יז) ומ"ש רבינו ותדע לך דהיכא שהלוקח נתנדב מאיליו, עד סוף השער כבר נתבאר בסמוך ודו"ק

זה דבר השמטה

בענין הקראים בפס"ד הכתוב לעיל סי' ו' ז

סי' א'

ירושלם יום ט' תמוז תרס"ז לפ"ק

לכבוד המנורה הטהורה זכה וברה, המאור הגדול לממשלת התורה. תנא ירושלמאה, שולשילתא דבי נשיאה, עט"ר הודי והדרי דודי לי, ציס"ע כמוהר"ר איהו חזן יצ"ו, כירח יכון עולם כיר"א. אדוני הרב הגדול

! בהיותי עסוק בסיום הדפסת ספרו הנכבד תעלומות לב ח"ד וזכרון אליהו, הופיע לנגד עיני האי ספרא דנהר ס' מפי אהרן להרה"ג המפורסם בקי בחדרי תורה כמוהר"ר אהרן אלחאדיף הי"ו, ובסוף הספר ראיתי פסק ארוך ע"ד היתר הקראים אשר